תשובות בית חדש, הישנות י״בTeshuvot Bayit Chadash, HaYeshanot 12
א׳שני יהודים עמדו בשוק ובאו עובדי כוכבים ומזלות ושאלו אותם אם רוצים לקנות מהם כסף והלכו היהודים עם העובדי כוכבים ומזלות לבית יהודי אחר ולשם ראו את הכסף ונשאו ונתנו עם העובדי כוכבים ומזלות וגם היהודי בעל הבית סייע להם ובשעת גמר המקח הוציא בעל הבית המעות מכיסו ונתן לעובדי כוכבים ומזלות ולקח הכסף לרשותו ומעתה רוצה לזכות בכסף בלבדו וטוען דזכתה לו חצירו וגם מעותיו קונין לו:
1
ב׳תשובה אין לבעל הבית רק החציה ושנים האחרים זוכים בחציה השנייה וזה יתבאר ממ"ש הרא"ש בתשובה הראשונה דבקונה מציאה מגנב לא מצי למימר ב"ה זכתה לי חצרי דחצר לא קנה אלא דבר הפקר כדתנן ראה אותם רצין אחר המציאה אחר צבי שבור אחר גוזלות שלא פרחו ואמר זכתה לי שדי זכתה לי חצרי וכו' אבל גניבה ביד הגנב אינו דבר הפקר דממה נפשך אי סתם גניבה יאוש בעלים כרבנן הרי קנאה הגנב ואי לאו יאוש בעלים כר' שמעון הרי הוא של בעלים ואף אם היתה הפקר כל זמן שהוא ביד הגנב לא קנה החצר עד שתונח על גבי קרקע וכו' עכ"ל (ש"ע סי' רס"ח סעי' ג' הגהו' רמ"א) וזה הולך לשיטת ראבי"ה במרדכי פר"ק דמציעא באורחים שהביאו סחורה לבית ראובן וקנאה שמעון דפסק ראב"ן דמצי ראובן למימר כבר זכתה לי חצרי וראבי"ה חולק עליו דשאני מציאה דאין בה חסרון קנייה ומעו' אבל הכא דילמ' לא הוה מתרמי לי' זוזי למקני וכו' הרי מבוא' דלראבי"ה לא חשיב ליה כמציאה והפקר ואפשר דאף ראב"ן לא חשיב ליה כמציאה והפקר אלא באורחים שהביאו סחורה והניחו בביתו של בעל הבית על גבי קרקע אבל במציאה ביד הגנב אף ראב"ן מודה דלא מצי למימר קנתה לי ביתי אלא בנדון דידן לפי שקנאה במעותיו ושנים אחרים שתקו והניחוהו ולא אמרו אנחנו נתנו את מעותינו ונשמע שלא הי' בידם מעות לקנות דמי להא דכתב במרדכי פ' אלמנה ניזונות ע"ש רב צמח גאון וה"א בתשובת מיימנית סי' קפ"ג ס"ז בהג"ה סי' כ"ב על שני' שהיו בפונדיק ועבד חד מינייהו עיסקא ובא חבירו וסייעו והטעה את הכותי במדה או במשקל או במניין חולקים הריוח בין שעשה עמו בשכר או בחנם וטעמא דאלמלא זוזי דהאי לא הוה מטעי לכותי ואי לא הוה מטעי ליה לכותי לא הוה פייש וכו' אלא דשקיל פלגא בשביל מעותיו ונדון דידן נמי דכוותא וליכא למימר בנדון דידן דכיון דשנים הם כבר היו יכולין להוציא מעות בהלוואה ולשלם לעובדי כוכבים ומזלות בעד הכסף וליכא למיחש דבעוד שהיה מחזר אחר הדמים ילכו העובדי כוכבים ומזלות וימכרו לאחרים והוה ליה זה נהנה וזה אינו חסר כדכתב ראבי"ה בפ"ק דמציעא מקמי הכי בדין ראובן שאמר לשמעון קנה אותה סחורה ביני וביניך כו' דמאחר ששנים הם יהא אחד יושב אצל העובדי כוכבים ומזלות והשני יחזור אחר הדמים ולא דמי להך דרב צמח גאון דאפילו היו שנים דהיו מסייעים לאחד חולקים הריוח דשאני התם דאותו שנתן המעות עבד עיסקא תחלה בהדי דעובדי כוכבים ומזלות ואח"כ נצטרפו עמו אחרים שאין להם מעות וסייעו בהדיה אבל הכא איפכא הוה בתחילה באו עובדי כוכבים ומזלות אצל השנים ואחר כך נצטרף עמהם הבעל הבית ואם כן אפשר דמצו השנים לדחותו ולומר לו כך היינו ממציאים המעות כמוך ומי ביקש מידך להצטרף אלינו הא ליתא חדא דמאן יימר דהעובד כוכבים ומזלות ימתינו עד שימציא המעות השני ויביא להם דדילמא בין כך ובין כך ילכו להם וימסרו לאחרים ומדברי ראבי"ה מבואר דוקא דליכא ספק שהרי כתב וז"ל אבל במקום שתלוייה בקנייה ואין לו דמים למה יזכה ודאי אם היה ברור לנו שהיה יכול לחזור אחר דמים מיד קודם שילך המוכר יתכן להיות כדבריו אבל אם בין כך וכך ילך המוכר וימכור לאחרים משום הכי לא קנה וכו' אלמא מוכח להדיא דווקא שהדבר ברור כגון דביתו סמוך ויש לו מעות אבל היכא דאין הדבר ברור כגון דצריך להלוות מאחר מי יימר שהיו ממתינן לו כו' ותו דאף ראבי"ה לא קאמר היכא שהדבר ברור דיתכן כדבריו וכו' אלא לענין שיחלוקו בריוח כדפסק ראב"ן להדי' אבל לא מפני האי טעמא שיהא הריוח כולו לאותן שלא היה להן מעות ולא היו יכולין לקנותו ואפילו היה להם מעות בכיסם כפי הצורך לקנות כסף זה מ"מ כיון שלא נתנו הם המעות וגם שתקו ולא מיחו על בעל הבית לומר לו אנחנו את מעותינו ניתן גליא דעתיהו דניחא להו לקנותם בשותפות ושתיקה זו ודאי כהודאה דמיא וכאלו אמרו בפירוש קנה אותו כסף במעותך ונחלוק הריוח בינינו ובינך ומן הדין היה זוכה בעל הבית בכולו כיון שקנאה במעותיו ונתכווין לזכות בה לעצמו בלבד אלא דחולקים עמו השנים בריוח מתרי טעמא חדא שסייעוהו בקניית הכסף בזול וכההיא דרב צמח גאון ועוד מאחר שהם הביאו הגוים והמציאו קניית הכסף לביתו של בעל הבית ונשאו ונתנו גם כן עם הגוים דגלוייה אדעתייהו שרוצים גם כן לזכות בקניית הכסף ואף על פי דהבעל הבית לא היה צריך לסיוע שלהם ולא אמר להם נחלוק הריוח מ"מ חולקין דע"כ לא קאמר ראבי"ה אם באת ליד ראובן סחורה ואמר לשמעון קנה אותה ביני וביניך והריוח נחלוק כו' דמשמע דווקא דאמר ליה להדיא קנה אותו ביני ובינך והריוח נחלוק וכו' אבל אם לא אמר לשמעון רק הרי יש במקום הזה סחורה בזול קנה אותה אין לראובן באותו ריוח ולא כלום אלא דווקא התם שאין באמירה זו שום גילה דעת שרוצה לזכות בו אבל נדון דידן שנשאו ונתנו עם הגויים והתפשרו עמהם בכך וכך אין לך גילוי דעת גדול מזה שרוצים גם המה להיות להם חלק בריוח זה הלכך זכה בה כאלו אמרו בפירוש קנה במעותיך ונחלוק הריוח בינינו ובינך ואין לומר שכל אחד יקח שליש בריוח דהא וודאי כיון שהבעל הבית קנאה במעותיו שקול הוא נגד אלף מסייעים וכדמוכח מהראיה דאיכה רבתא אנת בפרוטי ואנא ברגלי וכדאיתא במרדכי דלעיל:
2
ג׳ועוד נראה לומר דהבעל הבית יקח בריוח אפילו לא נתן מעותיו דכיון דרוב קניות כאלו הם גנבות ויש לחוש שיעלילו על הבעל הבית והוא עומד יותר בסכנה מאלו השנים שאין דרים בבית שקנאו הגנבה וראייה לזה מהירושלמי שהובא בהגהות מרדכי דב"ב (והובא בש"ע סי' קע"ו סי"ב בהג"ה) וז"ל בירושלמי דב"ב איתא ור"ח הביאו בפירושיו האחין שיצא אחד מהן לליסטיות או לגנוב בלא דעת חבירו חולקים האחין מכאן יש לפסוק על ב' אנשים שיצאו לשוק וראה אחד ארנקי מונח בבית כותי וגנבו שיש לחלוק עם חבירו ע"כ משמע מלשונו דכתב ב' אנשים שיצאו לשוק דאפילו בסתם ב' אנשים שנצטרכו להלוך יחד אף על פי שלא עשו שותפות יחד ולא היו שותפים מעולם יש לחלוק ביחד והיינו טעמא דמאחר שאף דכיון האחין שהם שותפים ומסתמא לא עשו שותפות על הגניבה ועל הלסטיות ואפילו הכי צריכים לחלוק עם האחין משום דכיון דכולהון הן בסכנה אם יהא נתפס אחד מהן על הגנבה א"כ הוא הדין נמי בשני אנשים שיצאו לשוק דגם השני הוא ג"כ בסכנה כמו הגנב כיון שהיו ביחד בשעה שגנב האחד והשתא לפי זה כיון דידוע דעיקר הסכנה הוא על בעל הבית שקנאו הגניבה בביתו ובידיעתו ונשאו ונתנו הם הגנבים וא"כ יש לו גם כן חלק בריוח אלא דלפי זה לא היה מגיע לו אלא שליש דכולהו תלתא הם בסכנה ואף ע"פ דתשובות הרא"ש הנזכר מיירי נמי בקנה מציאה מגנב בביתו של בעל הבית ואפילו הכי פסק שאין לבעל הבית חלק בה שאני התם דאותו שקנאה היה דר בביתו של בעל הבית ומעלה לו שכר ושכירות ליומי ממכר הוא והוה ליה כמו חצר השותפין שיש להכניס ברשותו את מי שירצה כמו הבעל בית בעצמו ולא היתה נמי שום חשש סכנה על בעל הבית כיון שלא היה אז בביתו כשקנה השוכר את הגניבה מן הגנב א"כ אין מקום עלילה על בעל הבית מה שאין כן בנדון דידן דאלו השנים לא היה דרים בבית זה והבעל בית היה אצל הקנייה וסייע בקניי' זו פשיטא דאיכא חשש סכנה על ב"ה כמו על אלו השנים וחולקים הריוח על ג' חלקים אפילו לא נתן הב"ה כלל מעותיו אבל בנדון דידן דנתן מעותיו יש לו לב"ה מחצה הריוח ולאלו השנים מחצה הריוח הנראה לפי עניות דעתי כתבתי וחתמתי את שמי אנכי הקטן והצעיר יואל:
3