תשובות בית חדש, הישנות כ״טTeshuvot Bayit Chadash, HaYeshanot 29
א׳לאה דרה בבית שרה וכשהלכה למרחץ מסרה המפתח מן החדר לאשה אחת מבני בית ובאת רבקה בת שרה ופתה אותה עד שמסרה המפתח לידה וטוענת לאה שבחזרתה לבית ראתה שמשמשה כליה ולקחו כיס ובתוכו י"א זקוקים מטבע פו' ומיד נתנה חרם בבה"כ על הגנבה והודית רבקה שהיא לקחה הכיס ועתה תובעת לאה מרבקה שתשיב לה מה שלקחה בגנבה משיבה רבקה חלילה לי מגנבה אלא אעפ"י שהמפתח היה בידך אנחנו כלנו משתמשין באותו חדר ומניחים כלים שלנו בתוכה וגם סובין וקמח שלנו הוא באותו חדר ולפי שבאותו פרק נפסד מבעלי חמשה זהובים מטבע ליטויש חפשתי ומצאתי כי זה טמון בסובין ולא היה שם אלא תשעה זקוקים מטבע פולניש אמרתי בוודאי אחד מבני הבית מצא אבדת בעלי והחליפם על מטבע זו שמצאתי והטמונין בסובין אלו כי אפילו הגוי המשרת בבית נכנס ויוצא לשם להטמין כלי עגלה ומאחר שאתה טוענת שהיו בכיס י"א זקוקים והרי לא נמצאו בכיס זה רק ט' זקוקים א"כ הודית שאינו שלך ואיני מחוייבת להחזיר לך. משיבה לאה אמת שלי הוא הכיס והיו בתוכו י"א זקוקים ואת מודית במקצת ואין מוסרין לך שבועה דכיון שגנבה שלקחת שלא ברשות חשודה את על השבועה:
1
ב׳תשובה הך איתתא רבקה איסורא עבדית לשלוח ידה בוודאי הניח ובמקום המשתמר וכדתנן בפ' אלו מציאות מצא אחר הגפה או אחר הגדר גוזלות מקושרות וכו' וכתב עלה האשר"י וז"ל כללא דמילתא דהניח במקום המשתמרת כגון ודאי הניח ואפילו יש בו סי' כגון קרדום בצד גדר וטלית בצד גדר לא יטול דאין זו אבדה שכן דרך עובדי אדמה לתת שם כלי מלאכתן ומלבושיה' ואין זו אבדה שחייב בהשבתה וכו' והוא מדברי התוס' לשם בסוף ד"ה ואמר ר' אבא אע"ג דהאי לא יטול אינו אלא להורות דמדינא לא יטול אבל וודאי מאן דלא גמר דינא וסלקא אדעתה דגם זו אבדה שחייב בהשבת' לאו איסורא קעביד וכדאשכחן בירושלמי הביאו האשר"י והתו' ר"א בר זבדא אשכח חמרא מכוסה בחפיסא נסבא ואתא שאיל בי' מדדשא א"ל לאו יאות עבדית א"ל אהדרי וכו' אלמא דלא קאמרי לי' אלא דלא יאות עבדית והיינו לומר דמטעי קטעי דלאו אבידה היא דחייב בהשבתה מכל מקום הכא וודאי איסורא במזיד קעבדי דכיון דלאה מסרה המפתח לנפקדת ורבקה לקחה מנפקדת מפתח שלה ונכנסה לחדר וחפשה ומשמשה בין כלים של לאה ולקחה כיס עם מעות ליכא למימר הכא מטעי קטעי אלא חשדה את לאה שהיא לקחה החמשה זהו' של בעלה וע"כ תפסה כיס זה וכמו שטענה בפירוש והדבר פשוט כיון דליכא לאיסתפוקי הכי דלמא אינש דעלמא טמן כיס זה עם מעות אלו בחדר זה שאין נכנסין שם אלא בני בית של שרה וכיון שאין שם אחד מבני בית שיאמר שלו הוא אלא לאה אפילו לא הוה לה שום סימן פשיטא דשל לאה הוא שהרי רבקה לא באת לזכות בכיס זה אלא מפני שאומרת שמא של בעלה היא ואין ספק מוציא מידי וודאי ומכ"ש שיש לה ללאה סי' בכיס דפשיטא דמחוייבת רבקה להחזי' הכיס עם מעות ללאה אלא דבזה צ"ע אי רבקה חייבת שבועה שלא היה בכיס כי אם תשעה זקוקים ולא יותר או פטורה מלישבע כל עיקר דלמאי שכתב הרמב"ם בספ"ד מה' גזילה ופסק כך בש"ע (סי' שס"ד ס"ז) דמי שנכנס לביתו של חבירו שלא בפניו ונטל שם כלים בפני עד אחד ואין העד יודע כמה נטל הרי בעל בית אומר עשרים כלים היו בביתי והגוזל אומר לא נטלתי אלא עשרה והם שלי חייב להחזיר העשרה מפני שהוא מחויב שבועה ואינו יכול לישבע ואינו נשבע על השאר אפילו שבועת היסת מפני שאינו יכול לטעון על הגזלן טענת ודאי עכ"ל אלמא דאפילו היכא דנטל בפני העד לא הוה טענת וודאי כיון דלא ידע העד כמה נטל כ"ש בנדון דידן דליכא עד כל עיקר דאף דבידה המפתח לא ראתה דנטלה כלום א"כ טענת לאה טענת ספק היא אכן בתשובת האשר"י כלל ק"ז דין ד' פסק להדיא בעובדא דדמיא לנדון דידן דמחייבת שבועה ובטור ח"מ סי' שס"ד אעפ"י דהביא להא דהרמב"ם והשיג עליו הראב"ד אם טענה ב"ה אינה וודאי היאך יתחייב זה שבועה ולמה משלם מכח מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע עכ"ל ומשמע דלהראב"ד לא הוה מחייב שבוע' ואינו יכול לישבע אלא נשבע שמה שנטל שלו הוא וא"ה הביא להך תשובת אשר"י דפסק דנשבעת שלא נטלה יותר:
2
ג׳ונראה לפע"ד דהטור מפרש דברי הראב"ד דכך הוא דעתו בהשגתו אי איתה דטענה ב"ה אינה בודאי היאך יתחייב זה שבועה וכו' אלא בע"כ מדקרינא ליה מחוייב שבועה ה"ל בטענתו וודאי וא"כ נמשך דחייב לישבע על השאר וא"כ דהרא"ש נמי בתשובה כהראב"ד ס"ל דקרינין ליה טענת וודאי דכיון דנכנסה שלא ברשות ונטלה כליו וברי לו שהיה שם יותר ה"ל כטענת וודאי וחייבת שבועה ודלא כהרמב"ם א"כ נ"ד נמי כיון דברי לה שהיה בכיס י"א זקוקים ואינה מודית אלא ט' זקוקים ברי לה שהיא לקחה אותם וחשיב ליה כטענת וודאי וגדולה מזאת חשבנו ליה טענת וודאי לרב אלפסי ולהראב"ד בעד אחד דמעיד שזה נטל כך וכך ובעל הבית אינו יודע כלום אלא עפ"י העד ואעפ"י שזה כופר לגמרי כדכתב בח"מ סי' ע"ה סכ"ג כל שכן הכא דמודה במקצת דחשבינין ליה כטענת וודאי להראב"ד והאשר"י ונראה לפע"ד דהשתא דשביניחן להא טענת וודאי ה"ל מודה במקצת וחייבת שבועה דאורייתא ומה שטוענת לאה דכיון שגנבו ה"ל חשודא איברא דכל שלקח שלא ברשות ה"ל גנב מיהו אין אדם נפסל עפ"י עצמו משום דאדם קרוב לעצמו ואין אדם משים עצמו רשע כדאי' פ"ק דסנהדרין גבי פלוני רבעני לאונסי וכמבואר בח"מ (סי' ל"ד) ותו דבנ"ד מורה היתר לעצמה שלאה לקחה חמשה זהובים שהפסיד בעלה באותו בית וכשמורה היתר אינו נפסל בכך כדאי' פ"ק דמציעא (דף ה') ובפרק הגוזל קמא (דף ק"ה) דהכופר במלוה כשר להעד ואפילו הכופר בפיקדון נמי אי ליכא עידים דההיא שעתא הוה בידו אמרינן לאישתמוטי קא מכוין אדאזלינא ומייתינא ליה וה"נ רבקה מורה היתר לעצמה מימר אמרה לאה לקחה ה' זהו' שהיה של בעלה אולי הוה איזה אמתלא ורגלים לדבריה שהיא חשודה אצלו באלו החמשה זהו' ולכך לקחה מאותו כיס שני זקוקים שהם עולים חמשה זהו' פו' וה"ל השתא מודה מקצת ממש ורמינין עליה ש"ד שלא היה בכיס כי אם ט' זקוקים כי היכא שתודה ואפשר דאפי' להרמב"ם דס"ל דלא הוה חשיב כטענת וודאי בנ"ד מודה דחשבינין ליה כטענות וודאי כיון דברי ללאה דבכיס זה היו י"א זקוקים ורבקה מודית דלקחה הכיס עם המעות הוי כטענת וודאי שהיא לקחה כל י"א זקוקים ולא דמי לטוען עשרים כלים היו בביתי כו' דכל כלי וכלי בפני עצמו שפיר איכא למימ' דלמא זה לא נטל אלא עשרה כלי' ולא חשבינין ליה כטענת וודאי משא"כ בכיס אחד הלכך נראה לפע"ד בנ"ד הכל מודים דרבק' חייבת לישבע שבועה דאורייתא דלא הוה בכיס זה שנטלה כי אם תשעה זקוקים הנראה לפע"ד כתבתי אנכי הקטן והצעיר יואל:
3