תשובות בית חדש, הישנות מ׳Teshuvot Bayit Chadash, HaYeshanot 40
א׳בדין הרב שדן יחידי:
1
ב׳תשובה בארצות האלו שנהגו לקבל הרב על זמן קצוב הרי כבר קבלוהו עליהם לפי תנאם ואם התנו שידון יחידי רשאי לדון ביחידי ואם התנו שלא ידין יחידי הרי אינו רשאי לדון יחידי אא"כ שנתרצו הבעלי דברים ושאלו ממנו לדון ביניהם אפי' ביחידי דאפי' בהדיוטות יכול לדון ביחידים אם קבלוהו עליהם דבפרק קמא דסנהדרין תניא ואם היה מומחה לרבים דן אפילו יחידי וכתבו התוספת ויכול לדון אפי' בע"כ אם הוא מומחה דאי בדקבלוהו עילויה אעפ"י שאינו מומחה נמי כדמשמע לקמן גבי דן את הדין ומסיק דקבלו עילויה וההוא מיירי באינו מומחה מדקאמר בתר הכי ואם היה מומחה לרבים כו' עד כאן לשונו וכך כתבו הפוסקים ועכשיו בדורותינו ליכא מומחה לרבים כמ"ש מהרי"ו בתשובה סי' קס"ו והלכך אינו רשאי לדון ביחידי בעל כרחם אלא א"כ בדקיבלו עלייהו כדפרי' אבל בדקיבלו עלייהו שרי אלא שהרב מהר"ש זכרו לברכה בתשובה הפריז על המדה וכתב דאפי' בדקיבלו עלייהו אין לו לדון יחידי מדכתב הרמב"ם אחד שהיה מומחה לרבים וכו' אעפ"י שמותר לו לדון יחידי מצות חכמי' להושיב עמו אחרים שהרי אמרו אל תהי דן יחידי דאין לומר דמיירי בדלא קבלו עלייהו דהא בסמ"ג כתב שנים שדנו אין דיניהם דין הני מילי מדברי סופרים אבל מן התורה מותר לאחד לדון שנאמר בצדק תשפוט והא דתנן אל תהי דן יחידי עצה טובה מדברי סופרים אפי' למומחא לרבים וכו' והנה מאחר דב"כ צ"ל מה שכתב הסמ"ג תחילה דמן התורה מותר לדון יחידי איירי באינו מומחה לרבים דבמומחה לרבים דן בע"כ אפילו מדברי סופרים כדתניא בפ"ק דסנהדרין והסמ"ג גופה מסיק הכי אח"כ אלא ע"כ באדם פשוט איירי וזה לא יכול לכוף שום אדם לדון אלא בנתעצמו לדון לפניו איירי ואפי' הכי אינו דן ודינו אינו דין מדברי סופרים ועל זה סמך עצה טובה אפי' במומחה לרבים משמע אפילו בסגנון דלעיל דקבלו עליהם ונתעצמו לדון אפי' הכי הוה מצות חכמים כדברי הרמב"ם והיינו עצה טובה של הסמ"ג שיושיב עמו אחרים עד כאן לשון הרב הגדול. ולפי ע"ד נראה שאין זה נכון כלל שהרי מבואר מפורש באשר"י ובמרדכי והר"ר ירוחם ובחושן משפט ובאגודה ומקור דבריהם מתוספת בד"ה ואם היה מומחה לרבים דפלוגתא דשמואל ור' אבוהו איירו בשנים שדנין בע"כ של בעלי דינין ואפילו הכי קאמר שמואל דיניהם דין דאף עפ"י דלכתחילה אין יכול לכופם בדיעבד דיניהם דין ור' אבוהו פליג דאפילו דיעבד אין דיניהם דין אלא דהאשר"י פירוש קצת בענין אחר אבל מודה שגם שזה בכלל דבריהם עיין שם ואם כן מה שכתב מהרר"ש לוריא דמאחר דבאדם פשוט איירי הלא אין יכול לכוף לשום אדם לדון וכו' אין זה קושיא כל עיקר דפשיטא דאיירי באלים ותקיף שעשה שלא כדין וכפה אותו לדון וקמשמע לן דאין דינו דין כר' אבוהו ולא כשמואל וכך צריך לפרש דברי הרמב"ם שכתוב בפ"ו היה הטועה מומחא ולא נטל רשות ולא קבלו אותו וכו' והלא לדעתו אפי' הוא מומחא אינו יכול לדון בע"כ אא"כ נטל רשות מר"ג כמ"ש בפ"ד אלא ודאי איירי היכי דעביד ודן בכפייה מיהו אפשר לפרש הרמב"ם דסבירא ליה דמומחה יכול לדון אפילו לא נטל רשות מר"ג וההוא דפ"ד אינו אלא לומר דאינו יכול לכוף לענין שלא יצטרך לשלם אם טעה אבל אם לא טעה דינו דין ויכול נמי לכוף וכן נראה לי עיקר כדעת הרמב"ם מיהו בסמ"ג מפורש להדיא שמפרש לפלוגתא דשמואל ור' אבוהו בשניים שדנו בכפיי' וכך מבואר בהגהות מיימונית פרק א' דה"מ שכתב ומיהו פלוגתייהו דוקא כשדנין אותם בע"כ ע"ש גם ברמב"ם גופיה מוכח דמיירי כשדנין בכפייה והשתא לפי זה אין לנו רמז ראייה לפרש הך דאל תהי דן יחידי אפי' בדקבולי עלייהו ופשיטא משמע דווקא בדלא קבילי עלייהו וכך ראיתי במרדכי הערוך פ"ק דסנהדרין וז"ל גרסי' בירושלמי ר' אבוהו הוה יתיב ודאין בבי כנישתא דקיסרון לגרמיה א"ל תלמידיו לא כן אלפין אל תהי דן יחידי א"ל כיון דאינן חמיין לי דאין לגרמי' ואינון אתוון לגבאי כמי שקבלוני עליהם ותנינן במד"א שלא קבלו עליהם אבל קבלו עליהם דן אפי' ביחיד (חכמה) עכ"ל הרי מפורש שאין מצות חכמים שלא לדון יחידי אלא במומחא לרבים שדן בע"כ אבל בקבלו עליהם אין כאן מצות חכמים כל עיקר:
2
ג׳ואין זה סותר למ"ש במרדכי הערוך פ' זה בורר בשם הירושלמי ר' אבא בשם ר' אבוהו הרי את מקובל עלינו כשלשה כדי שתדנינו דין תורה וטעה ודן בשיקול הדעת שישלם מביתו מפני שהגיס דעתו לדון בדין תורה יחידי שאין דן יחידי אלא אחד. א"ר אף הקב"ה אינו דן יחידי שנ' וכל צבא השמים עומדים עליו מימינו ומשמאלו ואמר כל מקום שנאמר וה' הוא ובית דינו אימתי חותמו של הקב"ה בשעה שהוא נמלך בפמליא של מעלה שלו עכ"ל דשאני הכא דבקשו ממנו שידין אותם דין תורה והגיס דעתו לדון בדין תורה יחידי אבל אם קבלו אותו עליה' סת' דלא מצי למימ' ליה כי קבלונך אדעתא למידן לן ד"ת קבלנוך אין כאן הגסת דעת ומותר לו לדון יחידי ותדע שכן הוא הפירוש דאל"כ סתרי הני תרתי מימרי דהירושלמי אהדדי וליכא למימר דפליגי דתרווייהו משמי' דר' אבוהו איתאמרו ותו דאי איתא דפליגי ואמוראי נינהו אליבא דר' אבוהו לא הוה מייתו להו במרדכי לפסק הלכה כיון דפליגי אלא וודאי דלא פליגי ושאני הכי דהגיס דעתו לדון בד"ת כדמפורש בדבריו גם בנ"י העתיק הירושלמי דהרי את מקובל עלינו כג' וכו' ופירשו כך דדוקא כשאמרו בפירוש שידון אותם בדין תורה עיין עליו בריש סנהדרין עוד הביא בנ"י הירושלמי הנזכר בפ"א דיני ממונות וכתב עליו וז"ל נראה מהירושלמי דהא דתנן אם היה מומחה לרבים פטור מן התשלומין אם א"ל בפירוש על מנת שתדין דין תורה וטעה חייב ע"כ הרי מבואר דדוקא שא"ל כך בפירוש אבל בסתם יכול לדון ביחידי וכך נהגו לדון ביחידי בדקבולו עלייהו ויש לו יסוד קיים ומסמורות חזקים דלא כמהרש"ל וכך פסק הרב מוהר"ר יוסף כהן מקראקא כמבואר בתשובה שלו וכך הוא העיקר הנראה לפע"ד כתבתי וחתמתי שמי אנכי הקטן יואל:
3