תשובות בית חדש, הישנות נ״חTeshuvot Bayit Chadash, HaYeshanot 58
א׳בדין הדיוטות שדנין בע"כ של בעל דין:
1
ב׳תשובה בריש סנהדרין קאמר רבא ד"ת אפילו ד"מ בעי ג' מומחין אלא תקנות חכמים הוא דסגי בג' הדיוטות משום נעילת דלת ור' אחא ברי' דרב איקא קאמר ד"ת אפי' יחיד הדיוט כשר שנאמר בצדק תשפוט עמיתך אלא לפי שחששו ליושבי קרנות דלא גמירי תקנו דבעינן ג' הדיוטו' דבג' אי אפשר דלית בהו חד דגמיר וקאמרינין מאי איכא בין רבא לרב אחא איכא בנייהו דאמר שמואל שנים שדנו דיניהם דין אלא דנקראו ב"ד חצוף לרבא לית ליה דשמואל לרב אחא אית ליה דשמואל והנה לכאורה משמע מדקאמר תלמודא מאי איכא בין רבא לרב אחא אע"ג דטובא איכא בינייהו דלרבא ד"ת בעי' ג' מומחין ולרב אחא אפילו יחיד הדיוט דן ד"ת אלמא דה"ק מאי איכא בנייהו לבתר תקנות חכמים סוף סוף בעינן לתרוייהו ג' הדיוטות וסגי בג' הדיוטות ומדלא קא אשכח דאיכא בנייהו אלא הא דשמואל שמעיני' דרבא נמי ס"ל דלא בעינין תלתא גמירי אלא אפילו חד דגמיר כשר דאע"ג דד"ת בעינן ג' ומאן דלא גמיר פסיל לדינא מ"מ משום נעילת דלת דחייש דילמא לא הוה לי' כולהו ג' גמירי תקנו דאפילו לית בהו אלא חד דגמיר כשרין לדין אפילו לכתחילה וכך כתוב בח"מ על שם הרא"ש וכ"כ הר"ר ירוחם:
2
ג׳מיהו בח"מ כתב עוד ע"ש הרמ"ה דווקא דגמירי דינא אף על פי דלא סמיכי ויראה מדבריו דבעי שלשתם גמירי עכ"ל מבואר מדבריו דס"ל כיון דלרבא בעינין תלתא מומחין ד"ת אעפ"י דתקנו חכמים משום נעיל' דלת שלא ימצא מומחין לדונו דסגי בג' הדיוטו' מ"מ בעינן דליהוו כולהו תלתא גמירי דמאן דלא גמיר פסול לדינא וכמאן דליתיה דמי דדוקא לרב אחא דד"ת חד נמי כשר לא בעינין אלא חד דגמיר ומעיקרא לא תקנו ג' אלא כי היכא דליהוו בינייהו חד דגמיר אבל לרבא בעינין ג' גמירי ואעפ"י דלא בעינין סמיכי משום נעילת דלת גמירי מיהו בעינין דלית ביה נעילת דלת גמירי מיהו בעינין דלית ביה נעילת דלת והלכך אי לא גמירי כולהו תלתא פסולין לדינא והא דלא קאמר תלמודא דאיכא בינייהו היכא דלא גמירי כולהו ג' דלרבא פסולין ולרב אחא כשרין ס"ל להרמ"ה דהא לאו קושיא היא דאה"נ דה"מ למימר הא נמי איכא בנייהו ועוד יש לומר דהא פשיטא היא דאיכא בנייהו אלא דאתי לאשמועינן חידושא דהא דשמואל נמי איכא בנייהו וצל"ע מנ"ל להטור והר"ר ירוחם לפרש בדברי הרא"ש דלא ס"ל כהרמ"ה דאע"ג דהביא בפסקיו לדרב אחא הביא נמי להא דרבא ולא כתב הלכה כדברי מי ולכאורה יראה מדבריו מדפסק במסקנתו כר' אבהו דשנים שדנו אין דיניהם דין א"כ ס"ל כרבא דלית לי' דשמואל ולא הביא הא דר' אחא אלא לפי שהבי' אח"כ דבה"ג פוסק כשמואל והאלפסי פוסק כר' אבהו אתא לאורויי דלבה"ג דפוסק כשמואל אית ליה לדרב אחא דלבתר סקנות חכמים אפילו לית בהו אלא חד דגמיר כשר אבל למאי דמסיק האשר"י גופיה כר' אבהו מסתמא נמי ס"ל כרבא דבעינין כולהו תלתא גמירי ואל"כ פסולין והכי משמע להדיא באלפסי דבפ"א ד"מ פסיק כר' אבהו ובפ"ק לא הביא אלא דברי רבא והשמיט להא דרב אחא אלמא דס"ל כפשוטה של שמועה דהא בהא תליא דלמאן דפסיק כר' אבהו ס"ל לדרבא ומאן דפסיק כשמואל ס"ל לדרב אחא והכא ודאי משמע דס"ל דלהרא"ש וכדס"ל להרמ"ה וצריך לדחוק ולפרש דהי' נראה להטור דמדפסיק הרא"ש כר' אבהו לא ה"ל להביא דברי ר' אחא בסתם אלא ה"ל לפרש דלבה"ג דפסיק כשמואל פוסק כר' אחא אלא וודאי דס"ל להרא"ש כדמשמע לכאורה דרבא נמי ס"ל דלבתר תקנות חכמים משום נעילת דלת אפילו לית בהו אלא חד דגמיר כשר אפי' לכתחילה ולהכי לא קאמר דאיכא בינייהו אלא הא דשמואל וכדפרי' אך קשה דבאשר"י קשיא דידיה אדידיה דמעיקרא כתב למ"ד אין עירוב פרשיות כ"כ יחיד שאינו מומחה דן מן התורה אלא דחכמים תקנו דלכתחילה לא ידין בפחות מג' ובדיעבד דינו דין אפילו מדרבנן ואח"כ מקשה הרא"ש לדשמואל דב' שדנו דיניהם דין והיינו אותו מ"ד דאין עירוב פרשיות כתוב כאן דה"ד אי דלא קבילו עלייהו אמאי דיניו דין הא אפילו שמואל מודה דבעינן ג' או יחיד מומחה כדפרישי' לעיל עכ"ל והשתא מאי מקשה הרא"ש הלא פי' לעיל דבדעבד דיניו דין וצריך לפרש דס"ל להרא"ש מדלא קאמר שמואל אלא שנקרא ב"ד חצוף ולא קאמר דהוי עבריינא אלמא דלשמואל אפילו לכתחילה יוכל לדון ולא קאמר לשון דיעבד דיניהם דין אלא לפי דקאמר שנקראו ב"ד חצוף נקיט הכי והשתא שפיר מקשה הרא"ש דאי בדלא קבילו אמאי דיניהם דין לכתחילה הא אפילו שמואל מודה דבעינן לכתחילה ג' או יחיד מומחה ומתרץ האשר"י דאיירי דא"ל דונו לנו כמו שנקראו דיינים מן התורה דלכתחילה יכולין לדון אלא שנקראו ב"ד חצוף וכן פי' מהרא"י בסי' ר"ב בכתביו והוא האמת:
3
ד׳והשתא על כל זה קשיא למאי דפי' לדעת הטור דאמאי קאמר תלמודא איכא ביניהו דאמר שמואל כו' דהיינו דוקא בדא"ל דונו לנו וכו' ובלכתחילה ולא קאמר כפשוטו איכא בנייהו בדנו בע"כ לגבי דעבד דלרבא אפי' דיעבד אין דיניהם דין ולרב אחא דיניהם דין דיעבד דאין עירוב פרשיות כ"כ לגבי מומחין וכדכתב הרא"ש להדיא דבההיא מילתא איכא לפלוגי בין למ"ד ע"פ כ"כ כרבא ובין למ"ד אין ע"פ כ"כ כרב אחא. ויש לתרץ דבמאי דקאמר איכא בינייהו דאמר שמואל וכו' הוי נמי הך מילתא דודאי שמואל נמי קאמר כפשוטו דב' שדנו בע"כ אין דיניהם דין אלא דבמאי דקאמר אלא שנקראו ב"ד חצוף אתא לאורויי לן נמי הך מילתא דבא"ל דונו לנו כמו שנקראים דיינים מן התורה דלא נקראו אלא ב"ד חצוף כל זה נראה לומר כדי ליישב דעת הטו' בהבנתו דברי הרא"ש:
4
ה׳ולפי זה יהיה דעת הרא"ש כדעת הרמב"ם והסמ"ג שהרמב"ם כתב וז"ל בפ"ב מה"ס אעפ"י שאין ב"ד פחות מג' מותר לאחד לדון מן התור' שנ' בצדק תשפוט עמיתך ומד"ס עד שיהו ג' ושנים שדנו אין דיניהם דין עכ"ל ויש לתמוה דפסק כרב אחא ופסק נמי כר' אבהו ובגמ' מבואר להדיא דרב אחא אית ליה דשמואל ורבא לית ליה דשמואל אלא כר' אבהו וצ"ל דס"ל כיון דסוגיא דפ' ראוהו ב"ד אזלא כרב אחא דד"ת חד נמי כשר וכמ"ש התוספת לשם וכ"כ ר"פ קמא דסנהדרין א"כ ודאי הלכה כר' אחא בהא דחד נמי כשר ד"ת מיהו בפלוגתא דשמואל ור' אבהו כי"ל כר' אבהו דאיתא בירושלמי הביא הסמ"ג ר' יוחנן ור"ל דאמרי תרווייהו שנים שדנו אין דיניהם דין ועור איכא ראיות דהלכה כר' אבהו כתבם האשר"י ותשובות מיימוני' לסופר שופטים סי' ד' ואע"ג דרב אחא גופיה אית ליה דשמואל ולא דר' אבהו מ"מ אנן דס"ל כרב אחא דד"ת חד נמי כשר והלכך אפילו בתר תקנות חכמים לא בעינין דלהוו תלתא גמירי אלא בחד דגמיר סגי לא ס"ל כשמואל אלא כר' אבהו דתקנות חכמים היא דדוקא ג' בעינן ושנים שדנו אפילו בדעבד אין דיניהם דין אע"ג דלענין הפסק בד"ת אין הרא"ש תופס כהרמב"ם והסמ"ג אלא ס"ל דד"ת וודאי הלכה כרבא דג' מומחין בעינין מ"מ לענין פסק הלכה היכא קי"ל לבתר תקנת חכמים הם שוים דס"ל שנים שדנו אין דיניהם דין ובג' יכולין לדון בע"כ אפי' לית בהו אלא חד דגמיר ולענין פס"ד האיך יש לנהוג נראה לפע"ד כיון דפשוטה של שמועה בדוכתא דפ"ק דסנהדרין משמעה דהא בהא תליא ודאית לי' דר' אבהו אית לי' נמי דרבא דבעינן תלתא גמירי וכס"ל להרב האלפסי והרמ"ה והכי משמע הפשט באשר"י הכי נקטינין לכתחילה מיהו וודאי כדאי הן הרמב"ם והסמ"ג לסמוך עליהן דיעבד ואי לית בהו אלא חד דגמיר דיניהם דין וכפי הבנת הטור והר"ר ירוחם באשר"י:
5
ו׳מיהו צ"ע בהא דכתב הרמ"ה אע"ג דלא סמיכי דמשמע דלא אתא להוציא אלא דלא בעינין סמוכים מן התורה אבל גמירי ממש כפרש"י על כגון אנא דגמירנא בעינן ותימה דא"כ ה"ל מומחין ולא הדיוטות דה"א ברפ"ק א"ר נחמן כגון אנא דן ד"מ ביחידי וכו' איבעיא להו כגון אנא דגמירנא וסבירנא ונקטינ' רשותא וכו' מהתם שמעינן דגמיר וסביר יש לו דין יחיד מומחא ואפילו לא נקט רשותא ולא סמוך הוי כסמוך ויכול לדון בע"כ וכמ"ש האשר"י להדיא והרב מהרש"ל לוריא פי' דמה שכתב הרמ"ה דגמירי פי' דגמירי ולא סבירי ומ"ש הרא"ש א"א דלית בהו חד דגמיר ויודע סברות בדינין היינו שיודע קצת סברות לא שהוא בעל סברות בכל הדינין אבל אי גמיר וסביר הוה מומחה עכ"ד:
6
ז׳אבל לפע"ד לא איצטרך לן למדחק בכך אלא יש ליישב דגמירנא וסבירנא דקאמר תלמודא היינו בענין שפי' רב שרירא גאון והכי משמע מדקאמר כגון אנא דגמירנא וסבירנא הני דווקא הווין מומחה לרבים אבל שאר סתם לומדים אע"ג דגמירי וסבירי אין להם דין מומחה וכן מבואר מלשון האשר"י שכתב ומומחה לרבים היינו דגמיר וסביר והכי שדר רב שרירא וכו' כגון האי הוי מומחה לרבים וכו' דן אפילו יחידי ויכול לדון האדם בע"כ עכ"ל אלמא להדיא דשאר גמירים וסבירי' דבזמנינו דאינן במדה זו אין להם דין יחיד מומחה וכמ"ש מהרי"ו בתשובה והרמ"ה נמי דכתב דווקא דגמירי וודאי ר"ל גמירי וסבירי אלא דאינו ר"ל כדקאמר תלמודא כגון אנא דגמירנא וכו' דזה לא היה נמצא גם בזמנו ולא כתב לן הילכתא למשיחא אלא ר"ל גמירי וסבירי כסתם לומדים וכדפירש הרא"ש על א"א דלית בהו חד דגמיר ששמע או קרא בספרים וכו' וכך היא דעת הרמ"ה במאי דכתב דווקא דגמירי דכולהו ג' בעינין דליהוי הכי גמירי וסבירי לא גמיר וסביר ממש והכי וודאי משמע מדקאמר א"א דלית בהו חד דגמיר דאמאי אי אפשר הלא בהדיוטות קיימינן השתא וביושבי קרנות ולא בתלמידין אלא בע"כ דאינו ר"ל דגמיר ממש אלא כלומר ששמע או קרא בספרים וע"י כך הוא יודע סברות בדינין והרי הוא סביר אע"ג דלא גמיר ממש ששמע שמועות ודינין מרבותיו כר"נ וז"ש רש"י א"א דלית בהו חד דגמיר ששמע מחכמים ומדיינים הלכות מלוה עכ"ל ומדלא פי' כאן כמו שפי' על כגון אנא דגמירנא אלמא דס"ל דהאי א"א דלית בהו חד דגמיר לאו גמיר ממש קאמר וכדפרי' ודלא כמו שפי' מהר"ם מפדוואה בתשובה סי' מ"ג דפי' דעת רש"י במאי דכתב א"א דלית בהו חד דגמיר ששמע וכו' היינו דגמיר ממש רצה לומר שקיבל מאחרים אלא דאינו סביר וכו' דליתא כדפרי דאנן השתא ביושבי קרנות קיימינן ודברי הרמ"ה נמי בכה"ג קאמר דגמירי ששמעו או קראו בספרים ועי"כ סבירי וכשירין אע"ג דלא גמירי ממש ומ"ש אע"ג דלאו סמיכי היינו לומר אע"ג דאינן חכמים דכל שהן חכמים אעפ"י דלא סמיך ה"ל כסמיך וכדכתב הרא"ש ולכן כתב הרמ"ה לישנא דסמיכי ולא דוקא דסמיכי ממש וזה ברור ופשוט:
7
ח׳וכל זה בבאין לדון בע"כ אבל בדקבילו עלייהו א"נ שנתמנו להיות דיינים דחשיב קבלום עלייהו יכולין לדון אפילו שהן כערכאות שבסוריא ואין אדם יכול לפוסלן כמ"ש התוס' והאשר"י מהך דקאמר א"א דלית בהו חד דגמיר ע"ש ועיי' בתשובות הרשב"א הביא ב"י בסי' ח' ומיהו לא מהני הא דנתמנו להיות דיינים אלא לאנשי העיר שהסכימו בהתמנות שלהם אבל לא יכול לכוף לאכסנאי שאינן מאנשי העיר דיכול לומר לא אדון לפניהם אלא בב"ד השוה וה"א בהגהת אלפסי בשלטי הגבורים ר"פ זה בורר בשם הרב ר' עזריאל ע"ש הנלפע"ד כתבתי וחתמתי שמי אנכי הקטן יואל:
8