תשובות בית חדש, הישנות ע״זTeshuvot Bayit Chadash, HaYeshanot 77

א׳בפנינו אנחנו צעירי הצאן ק"ק לבנה באו אלינו הנכבד ר' בנימן בכמר אליעזר ור' אליהו בכ"ר יצחק גיסו ור' אברהם בכ"ר זלמן והעידו איך כי יהודי שבא מרוסיא ללכת בקפא שמו ר' יהודא בכ"ר יעקב שעבר מהנה ללכת עם ישמעאל אחד שמו קסיא פגעו בם הליסטים והרגו אותו וברח חבירו הישמעאל הנז' ובא הנה והסיח לפי תומו בפני הנכבדים הנזכרים איך שהרגו אותו לפניו ובא הנה ר' יצחק בר יעקב לחקור ולדרוש בעדו והעידו הנכבדים הנזכרים בעדות ברורה איך עבר הענין וכדי לאמת את דבריו כתבנו וחתמנו שמותינו פה הנה עיר לבנה יום ב' י"ז סיון השנ"א והכל שריר וקיים אני אברהם בר שלמה שליט"א. אברהם בר יהודא ז"ל. אני ישראל בן דן אני ראובן בכ"ר אלי':

ב׳גם הובא ב"ד שהביאו על חתימות ב"ד הנ"ל וקיימוהו ואשרוהו וז"ל מהר"ר ליבא מפראג בא לפני כמר יצחק בר יעקב אודות בתו העגונה שנהרג בעלה במדבר שיושבים בה אומה של קידר וכמר יצחק הנ"ל אבי העגונה העיד בפני עדים ששמעו מן הישמעאל אחד שהיה מסיח לפי תומו שהיה אצל הריגתו כאשר הרגו אותו שני קדרין ובוודאי על פי העדות האב שהעיד מפי העד יש להתיר העגונה ואין מחלוקת בזה גם יש בידו של כמר יצחק שטר אשר אותם העדים אשר העיד כמר יצחק הנ"ל ששמע מהם ששמעו מן הישמעאל א' שמל"ת שהיה אצל הריגתו אותם העדים חותמין על השטר ומשמעות השטר שהעידו לפני ב"ד הנ"ל ששמעו מן הישמעאל שהיה מל"ת שהיה אצל הריגתו וגם יש עדים על קיום החתימות העדים ובשביל כך התרתי האשה העגונה מאחר שיש עד מפי העד ששמעו מן העובדי כוכבים ומזלות שנהרג בעלה ומותרת האשה להנשא כדת ודין תורתינו נאום יהודא ליבא בא"א בצלאל זלה"ה. וז"ל הרב והחסיד מוהר"ר מענדל ז"ל אחר שהעדתי על חתימות הגאון שמעתי אני ושאר אלופי התורה שנתאספו פה ירעסלב מפי יצחק הנ"ל דברים ששמע מפי ישמעאל ומפי היהודים ששמעו מפי הישמעאל המורים שהישמעאל לא אמר כי אם בדדמי בכן הסכמנו שלא תנשא כלל על פי התרה זו של עדות ובוודאי בלי ספק אם היה הגאון מוהר"ר ליב שי' שמע דברים ששמענו מפי יצחק הנזכר לא היה עולה על לבו להתירה נאם מנחם יצחק ז"ל ה"ה הנקרא מענדל ר' אביגדרש:

ג׳אחר הדברים האלו באו שני בתי דינים הב"ד האחד וזה תורפו: במותב תלתא כחדא הוינא אנחנא דחתימנא לתתא. ובאו לפנינו ב' אנשים אפרים הכהן בן כה"ר שמריה ובנימן בכמר אלעזר והעידו שבזמן שעבר נזדמנו שניהם בתוך הקרושרא ובא ישמעאל אחד ושמו קסיא שהלך עם ר' יודא בכמר יעקב ז"ל ממקום יאמפל הנז' ורצו ג"כ להרוג אותו ישמעאל ששמו קסיא והכהו אותו בחץ והוא ברח וניצל מידם ובא ואמר איך הרגו היהודי ר' יודא בכמר יעקב ז"ל הנז' שהיה עמו בפני אפרים הכהן ור' בנימן למעלה ובאו והעידו בפנינו הדברים האלו וזה העדות היה בה' בשבת י"ח לחדש אייר שנת הנש"ב לפרט היצירה ואנו כששמענו העדות הנ"ל כתבנו פה ק"ק לבנה ביו' הנ"ל והכל שריר וקיים. בנימן בהר"ר אלעזר עד. אפרים כהן בהר"ר שמריה עד. יעקב בהר"ר יוסף דיין. יודא בכ"ר י"ט דיין שלמה בהר"ר יעקב דיין. ובפנינו ח"מ העיד ר' שלמה בר מנחם שידוע לו שאותן שני אנשים חתומין לעיל דהיינו אפרים הכהן בכ"ר שמריה ור' בנימן בכ"ר אלעזר אשכנז היו מכירין את ר' יודא הנ"ל והיו יודעים שהלך עם אותו הישמעאל שהעיד עליו באותו דרך ובאותו פעם שהעיד הנ"ל זה העדות בתורת עדות היום יום ה' ב' חשוון שצ"ג פה ק"ק קאסטנטין: ונא' יצחק הכהן בלא"א נפתלי הכהן: ונאם שלמה מרדכי בן הר"ר משה שליט: שמריה בלא"א מהר"ר צבי ז"ל ה"ה הב"ד אחר הוגבה פה ק"ק לובמלא וזה תורפו:

ד׳במותב תלתא כחדא הווינא ואתא לקדמנא כמ' יושיע בר יעקב והעיד על אחיו כמר יודא בר יעקב ז"ל וז"ל בל"א איצט איין יאר בין איך גוועזן אין דער וואליכייא מיט משה פלאצקר אוקסן צו קויפן אזו האב איך דר קענט איין יודן פון ווייסן בורק דען איך פון ט"ו שנים ניט גזעהן האב אזו האב איך אין גפערגט אויף מיין ברודר יודא הנ"ל אוב ער אים קענט דא האט ער מיר גיענטפרט איך קען דיר אונ' דיין ברודר אויך דער אויף דיא לויט גישלאגן: האב איך אין גיפרעגט מן זאגט וויא ער איז אוים קומן אויף דער יבשה אדר אויף דען ים: דא האט ער מיר גיזאגט דיין ברודר איז גוועזט אוים קוימן אונ' אזו ווייש איכש ער איז צו ווייסן בורק גיוועזן אונ איז אויש גיפארן אויש צו פרעגן וואו פולנישה שרים שבויים זיין אונ איין ישמעאל איז מיט אים גפארן שבוים צו קויפן אונ זיין געלט גיליגט אויף יודיש וואגן הנ"ל אונ דר טירק איז זעלברט גיריטן אזו האבן קדרים גזעהן וויא דער יודא געלט האט אויף דען וואגין אזו האבן קדרים דעם יודא נאך גיאגט אונ' האבן אין גיהרגט אונ' דער טירק איז זעלבשט אנטלאפין אין דער שטאט ווייסן בורק צו ריק דא דער טירק צו ריק קאם דא האב דען טירק גיפרעגט ווארום קומשטו אזו באלד ווידר דא האט ער מיר גזאגט מן האט דען יודי גהרגת איך בין קאם אנטלאפן אונ' האט מיר צום ארמן מן גימאכט מן האט מיר מיין געלט גינומן אונ' האט מיר דאש מעשה מספר גוועזן כנ"ל כל זה הגיד לי היודי מוויישן בורק האב איך אים גיגלויבט אונ' האב אוים מיין ברודר מתאבל גוועזין כל זה העיד לפנינו יושיע בר יעקב נעשה היום יום ג' י"ב אב שנ"ג שמואל בלא"א יוסף ז"ל ה"ה: שמעון בן הקטן משה כ"ץ היד: מנשה יעקב בר יודא סגל ז"ל:

ה׳ועפ"י כל העדות הנזכרת כתב הרב האלוף מהר"ר משה שי' מפרעמסלא פס"ד להתיר העגונה הנז' וסוף דבריו ועכ"ה לא אסמוך על הוראתי אם לא שיסכימו ב' ראשי הישובות עמי והרב החכם הכולל מהר"ר מענדל שי' הסכים עמו וכתב מה שכתב בסוף תשובתו של מוהר"ר משה שי' והגיעו פסקם לידי להודיע מה עמדי בדבר זה בכן נכנסתי במחיצה זו להודיע דעתי הקצרה אף כי שכבר דשו בה כמעט כל הגדולים שבארץ הלזו מ"מ תורה היא וללמוד אני צריך ואדרבה נגד מלאכים ולא אבוש ואדון לפניהם בקרקע ותחילה אשא ואתן בעדות העדים ששמעו מפי הישמעאל במל"ת שהרגו היהודי שהולך עמו לפניו אם סומכין על זה להתיר האשה אם לאו ואח"כ אשא ואתן בדברי הגאון מוהר"ר ליב שי' ובדברי מוהר"ר מענדל ומסכימיו שכתבו בהיפוך ובה"י יציליני משגיאה ומטעות:

ו׳גרסינן בר"פ האשה שלום מיבעיא להו הוחזקה מלחמה בעולם מהו מי אמרינן מה לי לשקר דאי בעיא אמרה שלום בעולם א"ד כיון דאחזיקה אמרה בדדמי ולא אתי מה לי לשקר ומרע חזקה תא שמע נפלו עלינו גוים נפלו עלינו ליסטים הוא מת וניצלתי נאמנת ודחינן התם כדרב אידי אשה כלי זיינה עליה ופרש"י התם כלי זיינה עליה כדר' אידי כלומר הכא כיון דמלחמה קטנה היא דאיהו הות בהדי לא אמרה בדדמי אלא נטרא וחזיא ליה דמית דאשה לא מסתפיא מליסטים עכ"ל. כוונתו לבאר דלמאי דדחי לה וקאמר התם כדרב אידי כו' אבל בהחזיקה היא מלחמה בעולם אינה נאמנת ולא אמרינן אשה כלי זיינה עליה היינו טעמא משום דבמלחמה גדולה היא יראה לעמוד עד שימות לפי שזורקים חיצים ואבני בליסטראות במלחמה ואינם מתכוונים על מי שיפול ואיכא למימר דאמרה בדדמי: אבל גבי נפלה עלינו ליסטים כיון דבמלחמה קטנה היא ואינה יראה נאמנת לומר דנהרג שעומדת שם עד שימות ולא אמרה בדדמי וכן פירשו התוספות לשם בד"ה זימנין דמחו כו' וכיוצא בזה פירש בנ"י והנה המחברים כולם פוסקים בהחזיקה היא מלחמה בעולם כיון דבעיין לא איפשיטא אזלינן לחומרא ובנפלו עלינו ליסטים פסקו כסתמא דברייתא דנאמנת וכדרב אידי משום דאשה כלי זיינה עליה ואין מדרכן להרוג הנשים ונמצא דההיא דחייתו דדחי לי' בגמרא התם כדרב אידי הילכתא היא דווקא במלחמה גדולה דיראה לעמוד שם איכא למימר דאינה נאמנת ולכך אזלינן בה לחומרא אבל במלחמה קטנה שעומדת שם עד שימות דאינה יראה כיון שאין מדרכן להרוג את הנשים אין ספק דפשיטא נאמנת לומר הוא מת ואני ניצלתי ואע"ג דר' ירמיה פליג עליה דרב אידי בפרק שני דע"ז ולא ס"ל לומר אשה כלי זיינה עליה היינו דווקא לענין להתירה לייחד לית לי' האי טעמא אבל מ"מ מודה ר' ירמי' דנאמנה האשה ע"ז שיכולה להטמין עצמה להמתין שם בכדי שתראה שימות ולא תעיד בדדמי כמו שכתבו התו' לשם בהדי' ע"ש:

ז׳ומעתה ברור דנ"ד ע"פ העדות שבשני ב"ד האחרונים שביארו העדים דברי הישמעאל שסיפר המעשה שגם אותו רצו להרגו והכהו בחץ ובדוחק נמלט אין מתירין האשה על פיו ואעפ"י דהוה מלחמה קטנה דהא עיקר טעמא באשה דנאמנת במלחמה קטנה אינו אלא משום דאינה יראה לעמוד שם עד שימות ונ"ד דברח ונמלט על נפשו דוודאי ירא לעמוד שם עד שימות שאלו עמד שם יותר היו הורגין אותו ואיכא למימר דקאמר בדדמי כי היכי דחיישינן באשה במלחמה גדולה שמשום דיראה לעמוד שם וה"נ דכוותא:

ח׳ואני רואה דכ"ש הוא שהרי במלחמה גדולה אינה יראה אלא מפני שזורקים חיצים ואבני בליסטראות ואינם מתכוונים על מי יפול כ"ש הכא דמתכוונים להרוג אותו בפרט דירא וירא ואינו עומד שם כלל איכא למיחש דקאמר בדדמי:

ט׳וכן מבואר בתשובה שבהגהות מרדכי דיבמות המתחלת ראובן ושמעון הלכו עם נשותיהם וילדיהם וכו' עד נ"ל היתר גמור להשיאה לכתחילה דוודאי דלגבי נשים לא היה שעת מלחמה ולא היו רוצים לעשות להם דבר והמה לא יראו מן הרוצחנים כאשר מוכח שעכבו שם יותר מחצי היום וכאשר העידו הנשים עצמם וה"ז ממש כההיא דנפלו עלינו ליסטים והוא מת ואני ניצלתי נאמנת וכן פרש"י התם דהוי מלחמה קטנה כו' הנה מבואר מכאן דכל היכא דיראה מן הרוצחנים והוצרכה להמלט מהר חיישינן דילמא קאמרה בדדמי וה"ה בגוי המל"ת דבהא מילתא אין שום סברא לחלק ביניהם דוודאי כיון שיראה דאינו עומד שם עד שימות וקאמר בדדמי ועוד דאף כ"ש הוא דכיון דאפילו עד כשר במקום דירא חיישינן דקאמר בדדמי לדעת כל שאר גאונים החולקים על הראב"ד בע"א במלחמה כשאינו אומר וקברתיו דאינו נאמן משום דקאמר בדדמי וממילא ה"ה במלחמה קטנה דירא טפי היכא שמתכוונים להרוג אותו בפרט כדפרי' דאצ"ל דאינו נאמן א"כ כשהגוי מל"ת דאינו נאמן היכא דירא דהא וודאי הגוי מל"ת אינו עדיף מעד כשר כמבואר בתוספת פ' האשה שלום ד"ה וקאמרי סמנים שכתבו וז"ל פי' ר"ח ש"מ דאשה וע"א בספינה שטבעה והכירוהו מת לא מהני וכ"ש גוי המל"ת וכך הביאו הרא"ש ז"ל בפסקיו בשם ר"ח והיינו לומר דכיון דאיכא למימר בישראל דקאמר בדדמי וכ"ש דחיישינן בגוי המל"ת דקאמר בדדמי וכן כתב הר"ן בתשובותיו סי' ג' וז"ל אין גוי מל"ת נאמן אלא דווקא במקום שע"א נאמן או במקום שאשה נאמנת אבל במלחמה וכיוצא בדברים שאין ע"א נאמן אין הגוי מל"ת נאמן ומאחר שבררנו דלטעמא דאשה אינה ירא במלחמה קטנה ועומדת שם נאמנת עד אחד דירא אף במלחמה קטנה אינו נאמן כ"ש גוי מל"ת דירא דאינו נאמן:

י׳ותדע דהא וודאי קשיא כיון דטעמא הוא משום דאשה כלי זיינה עליה ואין מדרכן להרוג הנשים ולא באו הרוצחנים עליה אמאי תני בברייתא נפלו עלינו ליסטים הוא מת ואני נצלתי לתני סתמא נפלו עליו ליסטים נאמנת אלא וודאי דבהכ"ג אפילו בע"א נמי נאמן כיון דלא באו להרוג כ"א ההרוג והעד לא ירא לעמוד שם עד שימות ולכך תני נפלו עלינו ליסטים כו' לארויי' לן דדוקא באשה שאומרת לפי שמחשבתה נפלה עלינו ליסטים הוא מת ונצלתי כלומר שניצולה בדרך נס אעפ"י שבא עליה ליסטים ג"כ התם הוא דקאמר א"ה נאמנת לומר הוא מת מפני שאשה כלי זיינה עליה ואינן מדרכן להרוג את הנשים כדי שנאמר כשם שניצולה היא בדרך הנס כך ניצול הוא דאנן סהדי דהיא אינה ירא ועומדת שם עד שימות אבל בע"א שאמר נפלו עלינו ליסטים הוא מת ואני נצלתי דאינו נאמן דהכא וודאי כיון שנפלו על כלם כמו שדרכן להרוג כל האנשים ההולכים בשיירא יחד ירא ונמלט על נפשו ואמרינן כשם שאתה ניצל כך הוא ניצול וא"כ מכ"ש גוי המל"ת כדפרי' ועוד נראה ברור דאף להראב"ד שפסק דע"א במלחמה נאמן לומר מת במלחמה אפילו אינו אומר וקברתיו מ"מ בנ"ד מודה דאין הגוי נאמן במל"ת והיינו משום דדעת הראב"ד היא דבעיין דע"א במלחמה ליתא משום דחיישינן דע"א אומר בדדמי אלא משום דמספקא לן אי טעמא דע"א משום דדייקא ומינסבא והכא כיון דאיכא מלחמה בעולם לא דייקא ומינסבא אבל לומר בדדמי לא חיישינן ולאו משום הכי מספקא לן והילכך כיון דחזינן בעובדא דדגלית דע"א מהימן אלמא טעמא דע"א לאו משום דהיא דייקא ומינסבא דהא במים לא דייק דמים כמלחמה דמי אלא טעמא דע"א משום דמהימן הוא ולא חיישינן דאמר בדדמי כמ"ש כל זה הר"ן זה בתשובותיו וכיון דהכי הוא ודאי איכא למימר דדוקא בע"א גמור שכוונתו להעיד ולהתיר איסור א"א סבור הראב"ד דלא חיישינן דאמר בדדמי אבל גוי מל"ת מיגרע גרע דאינו מדקדק על סיחתו וקאמר עפ"י הדמיון אפילו אינו ברור לו דאינו מעלה ולא מוריד לא אם מכוין על האמת אם לאו:

י״אוכן היא דעת הר"י קארו ז"ל לחלק בזה בדברי הרמב"ם שכתב יצא ישראל וגוי מעמנו למקום אחד כו' שלא הוצרך הרמב"ם שיאמר וקברתיו אלא בגוי אבל לא בישראל וא"כ ודאי איכא למימר דגם הראב"ד סובר כן שהרי לא מצינו להראב"ד ז"ל דמיקל בגוי מל"ת במלחמה ואע"ג דכבר אפשר לומר דס"ל להראב"ד דע"א וגוי המל"ת שוין וכיון דע"א נאמן במלחמה ה"ה הגוי מל"ת ואין חילוק בין מלחמה גדולה למלחמה קטנה לדדיה אפילו מתכוונים להרוג אותו בפרט דהא ס"ל דלא חיישינן בע"א דקאמר בדדמי כל עיקר מ"מ נראה אי איתא דס"ל להראב"ד דבגוי מל"ת נמי לא חיישינן דקאמר בדדמי ה"ל לפרושי בהדיא כמנהגו להשיג אהרמב"ם וכיון דלא פירש שפיר איכא למימר דמודה בזה להרמב"ם דבגוי מל"ת חיישינן דקאמר בדדמי במלחמה אפי' מלחמה גדולה וכל שכן מלחמה קטנה היכא דעמד גם הוא בסכנה וירא ונמלט כדפרי':

י״בואף על פ"י שהמרדכי פ' בתרא דיבמות כתב ע"ש ראבי"ה ז"ל וסברת הלב היא דלא שייכא אותה בעיא דע"א במלחמא בגוי שאין נאמן במל"ת דבשלמא ישראל המתכוין כך להעיד י"ל דבשעת מלחמה נתן לבו להעיד ולהתיר על הנראה ואמר בדדמי דבר ההוא להיות אבל גוי שמספר מעשה לפ"ת ולא לשם כוונתו לשם אותו דבר אינו אומר אחר הנראה כי אם כאשר ראה וסברא נותנת דלא שייכא בגוי כו' אומר אני כיון דכ"כ מסברת הלב בלי ראיה הבו דלא להוסיף עלה דדוקא בגוי מל"ת מה שראה ולא היה עומד גם הוא באותו הסכנה אלא שעמד שם וראה המעשה ובא ומספר מה שראה התם וודאי יש מקום לסברתו שאינו אומר אחר הנראה דבכה"ג קא מיבעייא לן אותה בעיא דע"א במלחמה שאותו העד לא היה מאנשי המלחמה שבאין להרוג או ליהרג כמו ההרוג שהיה מאנשי המלחמה כדפרי' במרדכי אלא שהעד עמד שם אצל המעשה ונתן לבו להעיד אבל בכה"ג דנ"ד שרצו להרגו ג"כ וירא ונמלט לא קא מיבעייא לן דפשיטא הוא דבין בע"א בין בגוי דמל"ת איכא למימר דקאמר בדדמי דכיון שראה שהכהו ופצעוהו וירא ונמלט סומך דעתו על הרוב שרובן למיתה ואומר אחר הנראה:

י״גועוד הלא כבר התבאר מדברי התוספות והרא"ש בשם ר"ח וכן הר"ן ור' ירוחם שסוברים דכיון דבע"א חיישינן לשמא יאמר בדדמי כל שכן גוי מסיח לפי תומו וא"כ היאך אפשר לנו לעשות מעשה להקל עפ"י דבריו אלה במקום שחולקין עליו ר"ח והתוספות והרא"ש והר"ן ורבינו ירוחם גדולים הראשונים והאחרונים ובפרק יש בכור קאמרינן כי אקילו רבנן בעדות אשה בסופו אבל בתחילה פי' בגוף העדות לא הקילו ובפרט שהמרדכי עצמו חזר וכתב בסוף יבמות תשובה אחת היפך דברי ראבי"ה שכתב שם וז"ל ועוד מאן לימא לן דגוי מל"ת ואומר שמת לא יהא צריך לומר וקברתיו דאי לא אמר הכי אמר בדדמי ואם ראוהו מגוייד אומר נהרג אעפ"י שלא נהרג:

י״דועוד לפי דעת הראבי"ה דלא מבעי' אלא בע"א ולא במל"ת א"כ ה"ה בישראל שפסול לעדות דדינו כגוי דכשר במל"ת נמי לא קא מבעיא לן אלא בע"א ולא במל"ת וכשר וסברא זו מרפסא איגרא דלמה יהא יותר כשר ישראל הפסול לעדות מישראל גמור דאי משום דישראל נותן לבו להעיד ולהתיר על הנראה ואמר בדדמי בישראל פסול לעדות נמי שייכא אותה סברא דגם הוא נותן לבו להעיד ולהתיר שהרי ישראל הוא וסבר שיועיל עדותו וא"כ למה יועילו דבריו אף במל"ת כיון דאיכא למיחש דקאמר אחר הנראה אלא מסתברא דכל היכא דחיישינן בע"א גמור דקאמר בדדמי כ"ש בגוי או ישראל פסול לעדות ומל"ת הילכך נראה לע"ד דאין לנו לעשות מעשה להקל ע"פ דברי ראבי"ה הללו לבדנה וכמדומה שלא נמצא בשום תשובה שנסמך ע"ז לבד להתיר אם לא בצירוף צדדים אחרים אמנם לנ"ד אין אנו צריכין לזה דכבר כתבתי דאפילו ראבי"ה מודה הכא דחיישינן דקאמר בדדמי כיון שגם הוא הי' עומד בסכנה ונמלט על נפשו. והרב מוהר"ר משה שי' מפרעמסלא כתב בפסק דינו דמאי דאמרי' אשה כלי זיינה עליה היינו משום דבלאו האי טעמא היינו אומרים דאינה נאמנת משום דאשה קאמרה בדדמי אבל בע"א בלאו האי טעמא נמי אין לחוש דקאמר בדדמי במלחמה קטנה דיותר שייך לומר בדדמי באשה מבע"א ואפי' להרמב"ם שסובר דאף בע"א בעי לומר וקברתיו משום דחיישי' לבדדמי מ"מ החמיר באשה יותר מבע"א שהרי כתב באשה שאמרה מת במלחמה וקברתיו אינה נאמנת נראה בהדיא דיותר יש לחוש באשה דקאמרה בדדמי מבע"א וא"ה איצטריך לומר באשה טעמא דכלי זיינה עליה:

ט״ווקשיא לן על דבריו אלה הלא טעמא של הרמב"ם באשה במלחמה גדולה דאינה נאמנת אפי' באומרת וקברתיו אינו משום דחיישינן דקאמר בדדמי לחוד דהא וודאי כיון שאומרת וקברתיו אין כאן דמיון אלא דטעמו דבאשה חיישינן דמשקרא במזיד משום דסברה דמת במלחמה דקאמרה ס"ד בכל הני דאיקטיל איהו פלט ומתוך אותו הדמיון שחזק בדעתה משקרה וקאמרה וקברתיו אבל בע"א לא חיישינן דמשקר כל עיקר אלא דקאמר בדדמי לחוד ולפיכך אם אומר וקברתיו נאמן שהרי אין כאן דמיון זהו טעמא של הרמב"ם ותמצא סעד לדברי בדברי הר"ן בתשובה ונמצא לפי זה במלחמה קטנה דכיון דבאשה נמי אמרינן דנאמנת ולא חיישינן דמשקרא או דקאמרה בדדמי אי איתא דבע"א נמי לא חיישינן אמאי קאמר אשה כלי זיינה עליה הלא אפילו בע"א דלא שייך האי טעמא נמי נאמן דהא אין חילוק בניהם בענין בדדמי כל עיקר אלא בענין דמשקרא כדפרי' אלא וודאי דבמלחמה קטנה באשה דווקא קאמר דנאמנת אבל לא באיש וכדפרי' למעלה וכן מבואר בלשון הרמב"ם שכתב בנפלו עלינו גוים או ליסטים הוא נהרג ואני נצלתי נאמנת שאין דרכן להרוג הנשים כדי שנאסר כשם שנצולה היא כך ניצל הוא הרי לך מבואר מדבריו דבאנשים כיון שדרכן להרגם אם ניצל האחד אינו נאמן לומר על חבירו דנהרג דחיישינן דכשם שניצל הוא כך ניצל חבירו ואיהו איהו דקאמר בדדמי וליכא למימר בנ"ד נמי דכי היכא שאין דרכן להרוג נשים כך אין דרכן של קדרים להרוג הישמעאלים דהא וודאי אפשר היה לומר כן מן הסתם אלו לא סיפר הישמעאל שרצו גם כן להרגו אבל מאחר שישמעאל עצמו אמר במל"ת שרצו להרגו והכהו בחץ ונמלט איתרע רובא ויש לחוש דקאמר בדדמי ודכוותא בנשים נמי אלו באו להרוג גם הנשים והכם ונמלטו לא היתה נאמנת דאף על פי שאין מדרכן להרוג הנשים היינו מן הסתם אבל אי איתרע חזקתו שרצו להורגה הרי גם כן יראה ונמלטה על נפשה וקאמרה בדדמי וכן מדוקדק מלשון תשובה שבהגהות מרדכי דיבמות שהבאתי למעלה שכתב חדא דלגבי נשים לא היה שעת מלחמה ולא היו רוצים לעשות להם דבר כו' משמע שאם היו רוצין לעשות להם דבר עד שנוכל לומר שיראו ונמלטו לא היו נאמנים והיינו חוששין דקאמרו בדדמי וה"ה בישמעאל זה אפילו נאמר דישמעאל לגבי קדרים דומה לנשים לגבי אנשים מ"מ כיון שירא ונמלט איכא למיחש לבדדמי:

ט״זודבר זה לע"ד ברור ופשוט לא ידעתי למה לא השגיחו עליו רבני ארצינו שיחיו דוודאי בכה"ג שברח ונמלט על נפשו חיישינן דקאמר בדדמי ואין חולק בזה משום אחד מן המחברים. עד כאן סופו דמילתא במה שנוגע בעיקר העדות ששמעו מפי הישמעאל במל"ת אם סומכים על זה להתיר האשה אם לאו ועכשיו באנו לישא וליתן במה שכתב מהר"מ ז"ל החסיד ומסכימיו שלא להתיר האשה זו לפי ששמעו מפי יצחק בר יעקב אבי העגונה הדברים ששמעו מפי הישמעאל ומפי היהודים ששמעו מפי הישמעאל המורים שישמעאל לא אמר כי אם בדדמי וע"ז יורו המורים לומר שלא מפיו אנו חיין אלא לראשונים שומעין שהעידו ששמעו מפי הישמעאל שהרגוהו בברור ולא אמרו כמדומה והם הרוב ובפרק האשה שלום אנו אומרינן דאזלינן בתר רוב הדיעות בפסולי עדות בין לקולא בין לחומרא ובעיני נראה דלא דמיא ההיא דאשה שלום לנ"ד אלא כי אוכלא לדנא דהתם וודאי דב' אומר' מת וא' אומר לא מת דא"א לומר דשניהם אמת אזלינן בתר רוב דיעות אבל כאן הכל אמת ואין ביניהם הכחשה כל עיקר אלא ביאור דברים ופרטו של מעשה ראשון והענין שהישמעאל סיפר לפ"ת המעשה דרך כלל שהרגו היהודי שהיה עמו בדרך וסיפר ג"כ פרט המעשה איך הכהו ופצעוהו ונפל מן העגלה לארץ וכיוצא בזה והנה כבר אפשר שמה שאמר דרך כלל שהרגו היהודי היה לפי אומד והשערת דעתו שהכהו כו' כנזכר והעדים ששמעו מפיו לא הרגישו בדברי הישמעאל שאמר כן לפי הדמיון והעידו בב"ד ששמעו מפי הישמעאל שהרגו היהודי לפניו כפי מה ששמעו ממנו דרך כלל לחשבם שפרט המעשה אינה מעלה ולא מוריד וכך הובא העדות לפני הגאון מהר"ל גם העד כמר יצחק אבי העגונה הגיד לפני הרב הדברים כפי מה ששמע דרך כלל ולא הגיד פרט המעשה לחשבו שאינו מעלה ולא מוריד ולכך פסק להתיר ולא חקר את יצחק הנז' אחר פרט המעשה כפי הדין דאין בודקין עדות אשה בדרישה ובחקירה ואף לא שאלו כל עיקר היאך שמעו שהרגוהו כי כן כתב הרמב"ם בפי"ג מה"ג וז"ל כבר הודענו שהעד שאמר שמעתי שמת פלוני אפילו שמע מאשה ששמע מעבד ה"ז כשר לעדות אשה ומשיאין על פיו אבל אם אמר העד או האשה או העבד מת פלוני ואני ראיתיו שמת שואלין אותו היאך ראית ובמה ידעתו שמת אם העיד בדבר ברור נאמן ואם העיד בדברים שרובן למיתה אין משיאין את אשתו שאין מעידין על אדם שמת אלא כשראוהו שמת ודאי ואין בו ספק כו' הורה לנו הרב ז"ל דבעד מפי עד שאומר שמעתי שמת אין שואלין אותו האיך שמעת ואיך היה פרט המעשה ולכך לא שאלו הגאון מהר"ל אחר שהעדות היה עד מפי עד אבל בבואו לפני החסיד מהר"מ ז"ל ומסכימיו ביאר כמר יצחק הנז' דבריו והגיד לפניהם כל הענין אף מה ששמע מן הישמעאל בפרט המעשה והם כפי חכמתם והבנתם הבינו הדברים המורים שישמעאל אמר בדדמי ולכך אסרוהו כי ודאי אף כי אין למורה לשאול להביא להעיד מפי עד היאך שמע כו' מ"מ אם סיפר העד מעצמו הדברים ששמע מפי העד אף כי לא שאלוהו ונראה מדבריו שהדברים ששמע הם עפ"י הדמיון לבד לפי שרובן למיתה פשיטא שאין להתיר מאחר שכבר הודיע לנו פרט המעשה ושהדברים ההם ששמע הם כפי הדמיון ולכך יפה עשה החסיד חהר"מ ז"ל ומסכימיו שאסרוהו לפי הבנתם הדברים ההם שהם כפי הדמיון לא כמו שחשבו העדים שהעיד בב"ד וגם כמ"ר יצחק אבי העגונה שלא הרגישו שהדברים ההם הם כפי הדמיון אלא שחשבו שהוא דבר ברור ולכך לא חששו להגיד רק כלל הדברים ואין זה חוזר ומגיד:

י״זומעתה כל הפלפול שעשה כמהר"ר משה שי' מפרעמסלא על זה ועשה ממנו ג' חלקים וכלל דבריו שאין לנו לתת לב לדברי יצחק האחרונים אינו נראה כל עיקר ומסקנא דמילתא שאין לשום מורה להתיר זאת העגונה ע"פ העדיות הנ"ל והמתיר הוא בכלל החכם שאסר אין חבירו רשאי להתיר ומק"ו שהרב החסיד מהר"מ ז"ל ומסכימיו אסרוהו בכנופיא בית הוועד מהרבה זקינים וחכמים ואין עליהם סתירה ממה שאסרו מה שכבר היתר הגאון מהר"ל שי' מפראג כי כבר התנצלו ע"ז ואמרו שלא שמע הגאון הדברים מפי יצחק אבי העגונה ששמענו ממנו ופשיטא שאין זה חוזר ומגיד רק מבאר ומפרש ופורט הדברים שאמר תחילה דרך כלל ויראה לי להביא קצת ראייה ע"ז שאין זה בכלל חוזר ומגיד דבפ' האשה שלום קאמר רבא סבר רבא למימר רעבון אינו כמלחמה דלא אמר בדדמי הדר אמר רבא רעבון ה"ה כמלחמה דההיא דאתא לקמיה דרבה א"ל בעלי מת ברעב א"ל שפיר עבדת דשיזבת נפשך ס"ד דבההוא פורתא דנפפיתא דשבקית ליה הוה חיים אמרה ליה מר נמי ידע דכה"ג לא חי כו' הרי לך דאעפ"י דהאשה אמרה תחלה דרך כלל בעלי מת ברעב א"ה כשחזר רבא לנסותה ולתפסה מתוך דבריה וספרה לפניו פרט הענין אסרה שסוף דבריה לא היו כי אם ביאור לתחילת דבריה וה"נ דכוותא והנה כבר חפשנו זכות על הגאון מהר"ל שהתירה מתחילה עם שכפי עיקר הדין כבר כתבתי והתבאר שנידון דידן אין להתיר על פי הישמעאל מסיח לפי תומו מאחר שגם הוא היה בסכנה שהכהו בחץ וברח ונמלט דאיכא למיחש דקאמר בדדמי אלא שגם בזה יש לחפוש זכות על מהר"ל שי' ואומר שהרב שי' התירה מפני שהעדות שהובא לפניו לא היה כתוב בו כל עיקר שהכו את ישמעאל ושרצו להרגו ושנטלו ממונו אלא סתם כתוב בו וברח וחשב הרב שי' שהישמעאל עמד שם עד שראה שמת מפני שהקדרים לא נפלו להרוג כ"א על יהודי לבד לא עליו גם כן ודימה זה לאשה במלחמה קטנה שאינה יראה כי הישמעאלים לגבי קדרים כמו נשים לגבי אנשים ואחר שהרגוהו ליהודים הלך משם ולשון ברח שכתב הסופר לא דייק לומר דברח מחמת יראה:

י״חאמנם אחר שמבואר בשאר ב' עדות שהגידו בפי' ששמעו מפי הישמעאל שגם אותו הכו בחץ ולמד סתם מן המפורש שלשון ברח הכתוב בב"ד ראשון הוא מפני שעמד בסכנה שרצו להרגו ובפרט שכפי הנראה אותו ר' בנימן בכ"ר אלעזר שהעיד בב"ד ראשון הוא שחזר והעיד בב"ד שני וביאר דבריו הראשונים שהיו סתומין דרך כלל וברח ומעתה ודאי איכא למיחש לדילמא אמר בדדמי כפי הדין גם ע"פ דברי החסיד מהר"מ ז"ל ומסכימיו ששמעו בפירש מכמר יצחק אבי העגונה כשסיפר פרט המעשה ששמעו מפי הישמעאלים שהיו מורים על שאמר בדדמי אין לה היתיר בעולם זהו מה שדנתי לפני רבותי בקרקע כפי מה שהורוני מן השמים נא' הקטן והצעיר יואל בלא"א כמוהר"ר שמואל ז"ל ה"ה בחדש שבט שם לפ"ק: