תשובות בית חדש, הישנות ט׳Teshuvot Bayit Chadash, HaYeshanot 9
א׳ראובן תובע את שמעון שמסרו בפני השר ואין לו כלל עדות אלא אמתלא ואומדנא והלה כופר ותובע עלבונו על אשר חשדו במסירה ואפי' את"ל דראובן פטור לפי שאם היה מודה שמעון או לא רצה לישבע היה חייב לשלה עדיין יש לשאול במי שתובע אשת איש וחשדה בגנבה אי נמי נערה שידוע שאין להם כלום שאפי' חשדו שגנבו ואכלוה פטורין מאחר שאין להם לשלם אם יש דין על התובע שבייש אותם בפני בית דין לתובע מהם גנבתו אף עפ"י שיודע שלא יגבה מהם כלום:
1
ב׳תשובה כבר כתב מהרי"ו בסי' קס"ח הג"ה ש"ע סי' תכ"א בהג"ה דכתב מהר"מ מרוזבורק הקובל על חבירו שהלשין אותו או שגנב לו הואיל ובלשון קבולה הוא אין עונש בדבר עכ"ל ומ"מ נראה לי דהאשה תקבל דכוונתה לא היתה לבייש גם מהרא"י בכתביו סי' רס"ה כתב אמי שתבע עלבונו מחבירו על אשר חשדו במסירה דלא מיחייב מידי דבבושת לא מחייב עד שיתכוון לבייש וזה כיון לתועלתו ולהוציא זכותו לאור ומאי הוה לי' למעבד וכו' אבל לא כתב שיקבל דכוונתו לא היתה לבייש ובאמת יש לתמוה מפני מה הצריך מהרי"ו שיקבל הלא טענת הנתבע אינה וודאי שכיון התובע לביישו ותו דהלא הרמב"ם בפ"א מטוען כתוב בהדיא דאפי' בטוענו וודאי אתה קללת אותי אתה הוצאת עלי שם רע וזה כופר אין מחרימין על כיוצא בזה ומהרי"ו גופיה פסק כמותו בסוף סי' כ"ח ע"ש וכן פסק בסימן ס"א ואפשר ליישב דהכא שאני שהבושת שנתבייש הוא כשתבעו בפני ב"ד על ענין מסירה או גנבה גלוי לכל אלא דמתנצל דלא כיון לביישו הלכך אפילו אינו ודאי צריך לקבל שלא כיון לביישו וכלל גדול בדין זה דאין לדיין אלא מה שעיניו רואות דאם יראה לב"ד דלא כיון לביישו אף עפ"י שהנתבע טוען שכוונתו לביישו אין צריך לקבל וכגון בגניבה דאע"פ דהאשה אין לה לשלם מ"מ אינה נפטרת מן השבועה ושמא ממון הגניבה עדיין הוא ברשותה וכשיפסקו לה ב"ד שבועה תחזיר הגנבה ולא תישבע ולא דמי להיכא דלותה ואין לה לשלם וכמ"ש הגאון בתשובה הביאו בח"מ סי' צ"ו דאפילו באשת איש משביעין לה שבועה זו:
2
ג׳אבל היכא דנראה לב"ד באין ספק דכוונתו לבייש מענשין אותו ואין לו התנצלות לומר דנתכווין לתועלתו וראייה מפ"ק דקידושין דקאמר עד היכן גלגול שבועה א"ר יהודא אמר רב דאמר ליה השבע לי שאין עבדי אתה ופריך ההיא שמותי משמתינן ליה דתניא הקורא לחבירו עבד יהא בנידוי וכו' אלא אמר רבא השבע לי שלא נמכרתי לי בעבד עברי אלמא דלמאי דקס"ד דאמר ליה השבע לי שאין אתה עבדי כנעני היה הדין נותן שהב"ד ינדוהו דקראו עבד כנעני ואף עפ"י דיכול לומר לא נתכוונתי אלא לתועלתו שהוא עבדי שקניתיו כשהיה כנעני אלא ודאי מאחר שברור הוא וגלוי וידוע לב"ד שזה ישראל גמור הוא וגם התובע יודע שכך הוא ופשיטא היא שלא יהא זוכה בדין א"כ לאיזה צורך תבעו אלא ודאי נתכווין לביישו לקרותו עבד כנעני ולכך משמתינן ליה ומזה למדנו לכל היכא שנראה לעיני ב"ד שהתובע עצמו יודע שלא יהא זוכה בשום דבר לא ממון לא שבועה א"כ אין כוונתו בתביעתו כי אם לביישו וחייב משום בושת משום דעיקור חיוב בשת אינו כי אם על הכונה כמו ששנינו בפרק החובל נפל מן הגג והזיק ובייש חייב על הנזק ופטור על הבשת שנאמר ושלחה ידה והחזיקה במבושיו אינו חייב על הבשת עד שיהא מתכווין ועוד יש להביא ראייה מפ"ק דכתובות (דף יו"ד ע"א) ההוא דאתא לקמיה דרב נחמן אמר לו פתח פתוח מצאתי אמר לי' רב נחמן אסבוהו כופרי מברכתא חבוטין ליה ופריך והא ר"נ הוא דאמר מהימן ומשני מהימן ומסבינן ליה כופרי רב אחאי משני כאן בבחור כאן בנשוי ופי' התו' מברכתא חבוטין ליה פי' הלקוהו שמוציא שם רע על בת ישראל שהרי משקר וכי זונות חבוטות לפניו שיהיה בקי הלכך לא מהימן והא אמר רב נחמן מהימן ומשני מהימן ומסבינן ליה כופרו ור"נ דאמר אסבוהו לא משום שלא היה מאמינו אלא הי' מאמינו וקאמר להלקותו לפי שחשוד על הזנות ורב אחא משני כדסבירי לון מעיקרא דלא מהימן ומיירי בבחור ע"כ וגם רש"י ז"ל פי' כאן בבחור לא מהימן ומסבינן לי' כופרו על שמעיז פניו עכ"ל אלמא דלמאי דמשני רב אחאי מלקין אותו על שמעיז פניו ולא מצי לאשתמוטי ולמימר שלתועלתו נתכווין להוציא לאור זכותו שלא ליתן לה בכתובתה אלא מנה דבעולה נשאה והיינו טעמא דכיון דטענתו אינה ברורה דאפילו טען ברי פתח פתוח מצאתי אנן סהדי דאינו בקי ואפי' הכי מעיז פניו להוציא שם רע אף על פי שיודע שלא יהא זוכה בדין הלכך מטילין עליו עונש מלקות:
3
ד׳אכן יש להקשות ממאי דפי' רש"י במתניתן דבתולה נשאת ליום רביעי שאם היה לו טענת בתולים ישכים לב"ד שמתוך שיבא לב"ד יתברר הדבר כשיצא הקול שמא יבואו עדים דא"כ לפירש זה קשה למה פסק ר' נחמן להלקותו דאף עפ"י דאינו נאמן לומר פתח פתוח מצאתי כיון דאינו בקי מכל מקום אפשר שע"י הקול יבואו עדים ותו קשה דטובא עובדא איתא התם דמייתי בגמרא בהנהו אינשי דאתי לקמיה דרבן גמליאל דהווי קאמרי פתח פתוח מצאתי ולא היה מלקה לשום אחד מהן ומאי טעמא דרב נחמן דהחמיר להלקותו טפי מר' גמליאל ונראה לפי ע"ד לתרץ דההיא עובדא דרב נחמן הוה דקידש ובעל לאלתר וכדמוקא תלמוד' בתר הכי ברייתא דכנסה הראשון לשום נשואין והשתא כיון דלענין לאוסרה עליו אינו יכול לאוסרה אלא דלענין כתובה בלחוד לתת לה מנה בלחוד השתא ודאי מאחר דאינו בקי בפתח פתוח הוי מוציא שם רע ולכך הלקה אותו רב נחמן אבל מתניתן ועובדא דר"ג דהוה לענין לאסרה על בעלה דמיירי בסתם נשואות דקידשא עכשיו ונותנין לבתולה י"ב חודש התם תקנתא דרבנן היא דישכים לב"ד ואעפ"י שאינו בקי דע"י הקול יבואו עדים והלכך לא מלקה ליה:
4
ה׳והשתא נבא לנ"ד דראובן דתבע לשמעון שמסרו ע"י אמתלא ואומדנא שורת הדין הכל לפי ראות עיני הדיינים ואם יש קצת הוכחות שמסרו אין כאן דין ועונש על החושד דהא לא כיוון לביישו אלא לתועלתו נתכווין כדפרישת וגדולה מזו מצאתי הועתק ע"ש מהר"מ מ"ץ וז"ל אף באומד הדעת נאמנים על המוסר אף ע"פ שאין שומעין שהלשין רק שרואים שמדבר עם השר ואז צוה השר מיד על הנלשן לתופסו או שאר אמתלאות כה"ג עכ"ל והוא כמ"ש הרא"ש בתשובה דאזלינן בהרבה דברים בתר אומדנא כדכתב בח"מ בסי' ס"ה וסי' צ"ט ומה שאמר בח"מ סי' שפ"ח ע"ש הרא"ש דבהוכחת אין נראה לחייבו ולאפוקא ממונא נראה דהיינו דווקא בהוכחות שאינם ברורים כההיא דמהר"מ מ"ץ ועוד יראה לי עיקר דדוקא לענין סך הממון שהפסיד הנמסר לא סמכינן אהוכחות לאפוקי ממונא דאיהו דאפסיד אנפשיה שלא הזמין עדים כשרים על זה דפשיטא שהיה לו פנאי להזמין עדים שיראו כמה הוא הסך שיתן להשר כדי לפייסו בעבור המסירה אבל לענין המוסר כדי להעיד שפלוני הוא המוסר אפילו בהוכחות ואמתלאות נאמנין עליו לפי שאין לו פנאי להזמין עדים כשרים על זה ומשום הכי כתב מהרי"ק בשורש קע"ט וש"ע סי' ל"ה דאפילו אשה יחידה או קרוב או קטן נאמנים בענין מסירות עיין שם וא"כ מכ"ש שנאמנים להעיד עליו על ידי אמתלאות וכמ"ש בח"מ בסי' ב' ומה שאמר במרדכי פרק החובל ע"ש מהר"מ שהמסור נשבע להכחיש העד היינו דווקא לפי דין תורה אבל לפי תקנת הקדמונים אפילו עד אחד נאמן כדכתב מהרי"ק לשם גם במהרי"ו סוף הספר דף ק"ד ע"א כתב כי ר"ת תיקן בדורו לחייב המסור על פי עד אחד ובפרט כשיש רגלים לדבר ואמתלאות מוכיחות שיש לענשו כדי לגדור פרצת הדור ואפי' מהר"מ מודה בזה וכדמוכח נמי מתשובות ה"ר פלטיאל דבהגהות מרדכי דמסכת קידושין מכל הלין למדינו בק"ו בן בנו של ק"ו דאין לענוש את התובע על הביוש שנתבייש הנתבע אם נראה לב"ד קצת הוכחא ואומדנא או אמתלא שהוא המוסר ואעפ"י שאין נראה לעיניהם לענשו על פי אותו ואמתלא ואומדנא מ"מ אין שום דין ועונש גערה או כלימה על התובע אבל אם אין נראה לב"ד מטענות התובע שום הוכחה כל עיקר שהוא המוסר ואפילו לפי דברי הנמסר אין עליו כלום א"כ בוודאי יש דין ועונש על התובע מאחר שאין טענתו ברורה ומעיז פניו בפני ב"ד לבייש את חבירו בטענותיו וכדפרישת הנראה לפע"ד כתבתי וחתמתי את שמי אנכי הקטן והצעיר יואל:
5