תשובות בית חדש, הישנות צ״בTeshuvot Bayit Chadash, HaYeshanot 92
א׳שאלה שלום רב אל הרב הגדול בתורה ובסברא ישרה בשפה ברורה הגאון בדורו נרו ואורו כמוהר"ר אברהם אשכנזי נרו יצהר ויזהר עד ביאת הגואל אמן סלה הנה בא לפני רום מעלת כבוד תורתך ובית דין הצדק כמר שמואל בן אברהם נעשה שליח בבית דין מאיבר גקערטר שלמה וכל שום וחניכה דאית ליה בן אברהם מאשתו חיה בת יצחק המכונה אייזק ועשינו על פי הסכמות מהרא"י וספרים האחרונים לזכות תחלה הגט לשליח ואח"כ לעשות שליח הולכה לרווחא דמילתא ובדבר אחד הי' להם ספק באבי האשה אם היה לוי. כי הבקערטר ענה בו ראשונה שהוא לוי ואח"כ נעשה כמסתפק באמרו כך הגידו לי כי לא ידעתיו כי אשתי יתומה היתה בשעת נישואין ודרשנו וחקרנו ואין מגיד אלינו. והנה הסכמתי שלא להזקיקו ליתן ב' גיטין ואעפ"י שמור"ם מפדאווה במעשה שהי' לפניו שהיה מסופק באבי האשה אם היה כהן או לוי נתן ב' גיטין כי אפשר לחלק ולומר דלא דמי דהתם לא היה בקערטר וגם היו הבעל והאשה ביחד ולפיכך היה נראה לדעתו ז"ל דעדיף ליתן ב' גיטין ובזה אחר זה כמ"ש מהר"יו אבל בבקערטר איכא למיחש דלמא נתכווין לקלקלה ודעתי' אאותו גט שאינו גט שהרי אפשר שהוא יודע איזה גט הוא הכשר וא"כ יהיה דעתו אאותו גט שאינו כשר ומטעם זה דדלמא דעתי' אהאי גיטא דלאו גיטא כתב מהר"יו שלא ליתן ב' גיטין בבת אחת ולפע"ד דבבקערטר איכא למיחש אף בזא"ז וכדפרי':
1
ב׳ותו כיון דמיגרשא ע"י שליח ומזכין לו הגט תחלה איכא לעז שהרואין יחשבו שב' גיטין אלו נכתבין לשם ב' נשים שהם בארץ אחרת וידעו בשעת כתיבת הגיטין שאשתו של פ' כך וכך שמה ואשתו של פ' כך וכך ואח"כ נתערבו דהדין הוא דנותן שניהם לזו ושניהם לזו וכיון דס"ל לר' ירמיה התם דגט כזה אינו כשר אלא לר"מ אבל לר"א דעידי מסירה כרתי ואינהו לא ידעי בהי מינייהו מיגרשא ליכא נתינה מבוררת והגט פסול א"כ איכא לעז דמיגרשא בגט פסול לר"א ואע"ג דלית הילכתא כוותי' אלא כאביי דפליג עליה התם וקאמר אפילו תימא ר"מ אימר דאמר ר"א כתיבה לשמה נתינה לשמה מי בעי ומוכח לדברי הפוסקים שכתבו המשנה בסתמא דהלכה כאביי מ"מ כיון דלר' ירמיה פסול הוא בנתערבו יש לנו לחוש לכל צד לעז לכתחלה ואע"ג דלא הוה אליבא דהילכתא ולא דמי להיכא דנתערבו ממש דלא חיישינן לדר' ירמיה דהתם ודאי כיון דאי אפשר בענין אחר במקום הנתינה לא חיישינן לדר' ירמיה בדיעבד אבל הכא במקום הכתיבה דלכתחילה ודאי חיישינן לכל צד לעז וליכא נמי למימר בבזא"ז מודה ר' ירמיה דהויא נתינה מבוררת בכל נתינה ונתינה דא"כ מאי דוחקי' דר' ירמיה דמוקי למתני' דלא כר"א הא איכא לאוקמי מתני' בזא"ז ואפי' כר"א איכא לאוקמי אלא בע"כ אין חלוק בכל ענין לא הויא נתינה מבוררת לר"א בנתערבו וא"כ איכא לעז הכא למאן דלא ידע וחשיב דנתערבו וחששא זו ליתא היכא דהבעל והאשה ביחד דהא בע"כ ההיא מתני' צריך לפרש במשולשין דאל"כ אפי' לר"מ לא הוי גט דבעינן שיהא מוכח מתוכו כדאיתא בפ' כל הגט וכדכתבו התו' בפר"ק דגיטין דף ד' בד"ה דקי"ל וא"כ אי אפשר לומר כלל שנתערבו היכא שהבעל והאשה ביחד שהרי מוכיח מתוכו אבל ע"י שליח איכא למימר שנתערבו במקום הכתיבה דלא נודע אח"כ אם אשתו של זה היא משולשת או אשתו של זה א"נ נתערבו במקום הנתינה דלא נודע אם בעלה של זו הוא משולש או בעלה של זו:
2
ג׳ותו דהלא הרב אבן ציון האריך למעניתו והפליג על הנותנים ב' גיטין כי לא ראו כזה מאבותם ולא מאבות אבותם ולא מרבותיו. והחזיק דבריו מפני הנכנסים והיוצאים דלמ' איכא שראו נתינת הגט הא' ולא הב' או איפכא ויוציא לעז שיאמרו דבגט פסול נתגרשה ויש לזה ראייה ברורה מר"פ החולץ מאוקימתא דתלמודא דנמצא אתה מצריכים כרוז לכהונה ואיכא אינש דהוה בחליצה ולא הוי בהכרזה ואתו להוציא לעז ולמימר דקא שרו חלוצה לכהן ואע"ג דאביי דחי לה התם לא קי"ל כוותיה אלא כר' יוחנן כדמוכח פ' החולץ אמתני' דהיבמה לא תחליץ ולא תתיבם עד שיש לה ג' חדשים והכי אוקמינא לה בדוכתא ר"פ האשה בתרא והכי פסק האלפסי לשם גם הנ"י כ"כ ע"ש ר"ח והרמב"ן והרשב"א ונ"ד נמי דכוותא דילמא איכא דראה בנתינת הגט ראשון ולא הוי בשני א"נ איפכא ויוציאו לעז לומר דנתגרשה בגט פסול ואין לחלק לתקן חששא זו ולסמוך על מהרא"י בת"ה ליתן ב' גיטין בבת אחת ואף מוהר"מ מפדאווה כתב שעשה כך פעם אחת וכיון דהני תרי אשלי רברבי לא חששו להאי דכתב מהרי"ו דילמא דעתיה אאותו גט שאינו כשר אנן נמי לא ניחוש להא והשתא ליכא למיחש לנכנסים ויוצאים כיון דניתנים בבת אחת דבנ"ד נראה ודאי דאף מהרא"י ומהר"מ מודין דאין ליתן בבת אחת שהרי התוס' בפ"ב דסוטה דף י"ח כתבו בד"ה כתבה על ב' דפין דבגט אם נתן לה ב' גיטין אע"ג דכל א' שלם וספר אחד בפני עצמו פסולין ולא מיגרשה בתרווייהו משום דספר אחד אמר רחמנא ולא שנים ספרים וא"כ בנ"ד דמדינא הגט כשר אף באותו שכתב בת יצחק בסתמא ואעפ"י שהיא בת לוי א"כ אם ינתנו בבת אחת לא הויא מגורשת מדאורייתא בשום אחד משניהם מטעם ספר אחד אמר רחמנא כו' ולא קאמרי הני רבוואתא דכשר ליתן בבת אחת אלא כשהאחד וודאי פסול ממ"נ כגון דמסופקים אם היה כהן או לוי ובגט אחד נכתב כהן ובשני לוי דהשתא ליכא אלא ספר אחד ומגורשת ממ"נ ומגורשת וודאי אבל נ"ד דאם הוא לוי שניה' כשרים אינה מגורשת כל עיקר בשעה שאומר לשליח זכה בגט זה לאשתי כו' וא"כ אין כאן זכייה כלל ואע"ג דאצל שליחות להולכה שפיר הוה שליח דידיה באותו הגט שהוא כשר לכתחילה מ"מ אצל זכייה ליכא כאן זכייה כל עיקר ותו דאף בשליחות להולכה איכא למיחש דלמא במקום הנתינה נמי מסתפקין אם היה לוי ולשם ודאי כשנתנו שניהם לאשה בב"א לא מיגרשא כל עיקר אם שניהם כשרים כדפיר' ותו נראה דמדינא וודאי אין צריך כלל לכתוב כהן או לוי אף לכתחילה:
3
ד׳והכי הוה סברת מהר"י מולין ס"ל ז"ל שהיה גדול בדורו והביא ראייה ברורה ממתניתן דס"פ ג"פ בב' יוסף בן שמעון דיכתבו סי' ואם אין להם סי' יכתבו משולשין ואם שניהם משולשין יכתבו כהן או לוי אלמא דבימי התנאים לא היו כותבין כהן או לוי לכתחילה וכן פסק בטור ח"מ סי' מ"ט גם מהרמ"א לא כתב כנגד זה כלום והוא מדברי בעל התרומות שהביא הך ראי' דג"פ. ואעפ"י דמדקא מבעיא ליה בפרק ב' דכתובות אי מעלי' משטרות ליוחסין משמע בימי האמוראי' הוי כותבין כהן וראיה זו הביא מהר"ר יעקל כדאיתא בכתבי דמהרא"י כבר כתב הרב מהרי"ק בספר בית יוסף דאין מכאן ראייה דאפי' את"ל דהיו נוהגין לכתוב בשטרות כהן מהי תיתי שאם לא כתב כהן בגט שיפסול בכך כו'. ולפע"ד דליכא ראייה כלל שהיו נוהגים כך אף בימי אמוראים דשמא לא קא מבעיא ליה אלא היכא דאיקרי וכתב כהן אי מעלין מהאי שטר ליוחסין או לא דשמא כיון שלא נהגו לכתוב כהן והאי גברא בעי לאחזוקי נפשי' בכהן וכתב בשטר כהן קאמרי' דאכולא מלתא קא מסהדי כו' ועוד נראה ברור דלא קאמר מוהר"ר יעקל דפסול מדינא אלא רצונו לומר דצריך לכתוב לכתחילה גט אחר דכיון דעכשיו נוהגים הכל לכתוב כהן או לוי איכא צד לעז אם לא כתב כהן ולפי זה וודאי אינו פסול אלא היכא דאפשר למיכתב אחר וליכא שעת הדחק אבל היכא דאיכא שעת הדחק א"נ בספק כנ"ד פשיטא דלא קאמר דיתנו ב' גיטין דאין לך שעת הדחק גדול מזה ולפיכך נראה לנו בנ"ד דאין לנו להכניס עצמנו כלל בשום ספק וליתן ב' גיטין אלא כותבים בת יצחק סתם דאפי' היה לוי אין כאן גמנום לפסול הגט כל עיקר לדברי הכל:
4
ה׳ותו שהרי בשאר מלכיות לא נהגו כלל לכתוב כהן או לוי אפי' לכתחילה שלא בשעת הדחק כדכתב מהרי"ק בספר בדק הבית שלו ובספר שלחן ערוך וא"כ היאך יעלה על דעתו להחמיר בספק וליתן ב' גיטין ואף אם היה הבעל והאשה ביחד בנ"ד נראה לפע"ד דאין ליתן ב' גיטין כ"ש ע"י שליח ובדרך זה שפירשנו דברי מהר"ר יעקל דלאו פסול ממש קאמר צריך נמי לפרש מ"ש מהרמ"א בגט שאינו מעורה דפסול דהיינו לומר דפסול לכתחילה וצריך לכתוב גט אחר היכא דליכא שעת הדחק דמדינא וודאי אין זה פסול כל עיקר וכדתנן שייר מקצת הגט וכתבו בדף השני והעדים מלמטה כשר ומוקי לה רב אשי כגון דידיע בי' מתחתי והתם אין השיטות שבסוף גט הראשון מעורות עם השיטה שבראש הדף השני ולא קאמר דפסול אלא לפי שנהגו כך לכתוב מעורה הילכך אי לא כתב מעורה פסול וצריך לכתוב אחר היכא דליכא שעת הדחק ובתוס' פ"ק דגיטין דף ד' בד"ה חד אתי מסיק ר"י דהא דקאמר תלמודא חד אתי ובעל מערער ופסול ליה היינו שיאמינוהו ללעז אבל מ"מ הגט כשר אלמא דאף לישנא דתלמודא דחקינן לפרש דלאו פסול ממש קאמר אלא כלומר איכא צד לעז לכתחילה אבל הגט כשר א"כ כ"ש שיש לפרש כן לישנא דמהר"ר יעקל ומהרמ"א ועוד יש להאריך בזה אלא מאחר שהוא דבר פשוט כביעתא בכותחא דאין כאן פסול ראיתי לקצר וע"כ בגט זה שהשורה י"א איננה מעורה לא הטרחנו לסופר לכתוב אחר בגט בקערטער פן יחזור בו כי די לנו להחמיר היכא דאפשר וליכא שעת הדחק כל עיקר אבל לא בגט מבקערטער ומטעם זה אין להטריח לכתוב ב' גיטין בבקערטער אפילו לא היה שום ספק כי אם חששא זו פן בתוך האריכות יתחרט מליתן גט ולפע"ד הדברים ברורים כשמלה הנראה לפע"ד כתבתי והודעתי לרום מכת"ר ובית דינו הצדק מני אהו' הקטן והצעיר:
5