תשובות בית חדש, קונטרס אחרון פ׳Teshuvot Bayit Chadash, Kuntres Acharon 80
א׳עיין בפנים שכתב דאע"ג דדעת הרא"ש דבהנאת קישוט מקודשת מ"מ בדורותינו לא שייך הנאת קישוט כו' נראה מדבריו דאם הי' שייך הנאת קישוט מקודשת אע"פ שקדשה סתם ולא פירש בהנאת קישוט והא ליתא דהרא"ש מיירי באומר להדיא בהנאת קישוט ואמנם י"ל דאחרי המנהג שפני' מכוסות כמבואר בסי' ל"א (אע"ג שלא הודיע תחת החופה שבשוה פרוטה הוא מקדשה כמבואר בדברי רבינו הב"ח בסימן שאח"ז שהשיב על ענין זה) ואינה מקפדת במה מקדשה הלכך אי שייך הנאת קישוט היתה מקודשת וכן מבואר מתשובת הגאון מוהר"י נ"י שהעתקנו לעיל בקונטרס אחרון בסי' ע"ט אמנם החלקת מחוקק דעתו שבעל העיטור ס"ל דבהנאת שימוש אינה מקודשת כלל והב"י סי' כ"ט סק"ד השיג עליו וכתב שבעל העיטור מיירי בשאל כלי לקדש בו וקידש בגוף הכלי אז מדמה למתנה ע"מ להחזיר ולא ס"ל כהרא"ש דיכול ליתן דמים בעד הכלי וכ"כ בדרישה סי' כ"ח דבעה"ע ס"ל דחזרת דמים לא מהני כלל וצריך להחזיר בעיני' דוקא ולענ"ד אגב חורפייהו כתבו כן דמבואר באשר"י פרק לולב הגזול דף מ"א בשם בעה"ע שכתב מסתברא דאע"ג דחזרת דמים הוי חזרה כדאמרינן גבי איצטלית כו' ע"ש הרי להדיא שדעת בעה"ע דחזרת דמים מהני וא"ל דע"כ לא קאמר בעה"ע התם דחזרת הדמים מהני משום דמיירי שנגזל ממנו החפץ או נאבד אבל היכא דאיתא בעיני' לא וכמבואר בגיטין דף ע"ה דע"כ לא קאמר רשב"ג אלא היכא דליתא בעיני' כו' הא ליתא דא"כ תקשי מגמרא ערוכה זו דגיטין על הרא"ש והטור סי' כ"ח דס"ל חזרת דמים מהני וכן באמת נתקשה בזה הפנים מאירות חלק א' סי' צ"ב ובשבות יעקב ח"ב סי' פ"ג אבל לענ"ד לק"מ דמה דאמרינן דהיכא דליתא בעיני' מהני חזרת הדמים אין פירושו שנאבד מן העולם אלא אפילו נתנו במתנה לאחר נמי ליתי' בעיני' מקרי וכיון שזה הלך וקידש אשה במתנה זו שנתנו לו ע"מ להחזיר א"כ עתה ליתא בעיני' בידו ומהני חזרת הדמים וכה"ג כתבנו לעיל בקונטרס אחרון סי' ע"ט לתרץ קו' הפני יהושע בגיטין דכיון שמקדש בו אשה שוב אין הגזילה קיימת מקרי ע"ש וזה ברור לענ"ד וליישב דעת רמ"א בח"מ סי' רמ"א הארכנו במקום אחר. ואין נלע"ד שבעה"ע יחלוק בזה וצ"ל או דס"ל כהחלקת מחוקק דבהנאת שימוש אינה מקודשת כלל ודיעה זו הביא ג"כ רבינו ירוחם כמבואר בב"י ריש סי' כ"ט או יש לפרש כמ"ש בפרישה והב"ח דבה"ע ס"ל דשאלה יכול לתבוע מיד וכ"כ הב"ש שכן משמע מתשובת הרא"ש ומבואר בב"ח דאפילו אם הי' לה הנאת קישוט שוה פרוטה מ"מ אין הנאת קישוט זה שלו שהרי המשאיל הי' יכול לתבוע מיד הלכך אינה מקודשת (ומטעם זה כתב אאמ"ו הגאון מוהר"ר סענדר נ"י בחבורו לאה"ע סי' כ"ח שהדין עם מהרי"ח דאם לא נתן לו רשות להשאיל לאחר אף דיעבד י"ל דאינה מקודשת דאע"ג דהך דאין השואל רשאי להשאיל לכתחלה הוא מ"מ המשאיל יכול לתבוע מיד שיכול לומר אין רצונו שיהא פקדוני ביד אחר וא"כ אין כאן הנאה של ש"פ של השואל ואעפ"י שהב"י כתב בס"ק מ"ח להיפך בשם ת"ה הרי הת"ה בעצמו פקפק בזה מההיא דמהרי"ח וכן דעת התשב"ץ והיש"ש) ולפ"ז בנ"ד נראה אם הי' שייך כאן הנאת קישוט מ"מ אינה מקודשת דע"כ לא קאמר הרא"ש אלא בשאל על זמן מוגבל שהנאת קישוט זה של שואל הוא משא"כ כאן שאין קישוט זה של מקדש כלל ועוד נראה דאפילו התנה המלוה עם הממשכן בפירוש שתוכל להתקשט ואדעתא דהכי השאיל המלוה למקדש אפ"ה לא מהני הנאת קישוט לבד כיון שאין גוף הטבעת שלה והיא היתה סבורה שמקדשה בגוף הטבעת ואע"ג דפני' מכוסות ואם קדשה בטבעת ונמצא שהוא מוזהב אין בכך כלום כיון שאינה מקפדת במה מקדשה היינו משום דאין כאן שינוי כלל שהרי טבעת אמר לה והרי הוא טבעת רק שאינה שוה כ"כ והרי אינה מקפדת על שויו משא"כ כשאומר לה התקדשי בטבעת זו ובאמת אין לה בה כלום רק הנאת קישוט והיא היתה סבורה שגוף הטבעת שלה ומבואר בתשובת הרשב"א סימן אלף קפ"ו דאם הי' פני' מכוסות ואמר לה התקדשי בטבעת ונמצא כוס או בגד אינה מקודשת וה"ה בנ"ד כנלע"ד להלכה ודלא כנחלת שבעה שכתב דאף אם נודע אחר כך שהוא שאול מ"מ אם הנאת קישוט ש"פ סגי בזה וצ"ע ובסימן פ"א יתבאר עוד
1
ב׳ומ"ש עוד בתשובה זו דאם ב"ח עצמו לא קידש במשכון רק השאילו לאחרים מאן לימא לן שיכול להשאיל שיעבודו לאחרים כו' כי מי הקנה לו באופן המועיל שיהא לו כח להקנות לאחרים יותר ממה שיש לו בה כו' עכ"ל. ולענ"ד תימא דנראה לנו פשוט דמהני כמבואר בטור וש"ע סימן ס"ו דבחוב שיש עליו משכון מיד שמוסר המשכון לחבירו נקנה לו החוב בלא כתיבה ומסירה כלל וגם אינו יכול למחול ומקור הדין מבעה"ת שער נ"א שכתב אם מסר המשכון לחבירו מהני מידי דהוה אאשה שאם קדשה במשכון דאחרים מקודשת כו' וא"כ כמו שהאשה קונה המשכון ומתקדשת בו כמו כן אם משאילו לאחרים לקדש בו הרי הוא משאילו באופן המועיל שיהא לו במתנה כמ"ש הרא"ש וקונה המשכון והחוב שיש לזה עליו וזה חוזר ומקניהו לאשה ואין זה צריך להקנות לאחרים יותר ממה שיש לו בה ואין לחלק בין משכנו בשעת הלואה דאין הקנין גמור רק מטעם דאלים שעבודי' ז"א כיון דקיימינן למ"ד שאשה מתקדשת אף במשכון דשעת הלואה א"כ ה"ה שיכול להקנות לחבירו וכדברי בעה"ת וצ"ע ועיין באורים ותומים סימן ס"ו שהקשה על הטור שכתב סתם דקונה החוב במסירת המשכון ולא חילק בין משכנו בשעת הלואה לשלא בשעת הלואה וא"כ למה פסק באה"ע דמשכון בשעת הלואה אינה מקודשת כיון דהיא קונה החוב וגם אינו יכול למחול דהא דמלוה בשטר טעמא דחכמים או משום דלא קנתה או דלא סמכה דעתה דילמא מחיל ובמשכון דלא שייך זה אמאי אינה מקודשת ולענ"ד דלא קשה מידי די"ל דגם הטור מודה באם אומר לה שתתקדש בחוב שיש לה על המשכון ומסר לה המשכון מקודשת כיון שקנתה החוב ואינה יכול למחול והטור לשיטתו שכתב דינא דקדשה במשכון היינו שהוא מקדשה בגוף המשכון וכמבואר בדברי רבינו בעל ב"ח בתשובה שאח"ז וכיון דבמשכון בשעת הלואתו אין לו זכי' כלל בגוף המשכון והוא אומר לה התקדשי לי במשכון זה והרי אין לו בה כלום הלכך אינה מקודשת ובזה מיושב מה שדקדק רבינו בתשובה שאח"ז שפירש קדשה בחוב שיש לו עליו ולמה לא פירש שקדשה במשכון ולפמ"ש י"ל דס"ל כמ"ש הרשב"א דמדקתני קדשה במשכון משמע דמיירי אף בשעת הלואתו שהוא קנוי לו במקצת ולא גרע מהמקדש במלוה דאחרים שמן הדין מקודשת רק דלא סמכה דעתה דילמא מחיל וכיון שנתן לה המשכון שת"י וקנתה אותה במקצת שוב אינו יכול למחול ומקודשת ע"ש ולכך פרש"י שקדשה בחוב שיש לו עליו הלכך מקודשת שהמשכון עצמה קנוי לה ר"ל קנין במקצת עכ"פ ושוב אינו יכול למחול אף במשכנו בשעת הלואה ועיין בש"ך סי' ע"ב בשיטת רש"י ויש לנו אריכות דברים בזה אך בזה שהדין פשוט בנדון שאלה זו שאין כאן קידושין כלל ואין להאריך. גם צ"ע מ"ש בתשובה זו דלמאי דאמרינן יצא הקדש שא"צ צדקה א"כ יכול להיות שגזבר אין נעשה ש"ש פשיטא דאינו קונה משכון (ולפע"ד צ"ע דאפשר דנעשה ש"ש לפי מ"ש הש"ך סימן ע"ב ס"ק ל"ד ואולי ר"ל דמטעם קניית המשכון אינו נעשה ש"ש) והלשון קשה מאוד להולמו דכלפי לייא דתלי תניא בדלא תניא ובפשיטות ה"ל למימר דאינו קונה משכון כמ"ש המרדכי במשכון עכו"ם וה"נ דכוותי' ויש לדחוק וליישב כוונתו ואין להאריך בזה.
2