תשובות הגאונים (הרכבי) ק״זTeshuvot HaGeonim (Harkavy) 107
א׳והבגדים שאצל האשה ביחוד אין לבעל חוב האיש לגבות מהם כלום כמאמר ההלכה אחד המעריך את עצמו ואחד המקדיש את נכסיו אין לו לא בכסות אשתו ולא בכסות בניו ולא בצבע שצבען לשמן ולא בסנדלים חדשים שלקחן לשמן. והטעם לזה הוא כי משעה שנתנן להם קנו [אשתו ובניו] אותן ויצאו מרשותו. ולפיכך אין ההקדש חל עליהן וכן לא יוכל בעל חוב לגבות מהן כלום. אבל אבנים טובות וזהב משום שההלכה לא זכרה אותן לא נוכל להכניסן בכלל בגדים בלא ראיה. וכל שכן שהזהב ואבנים הטובות יקשט אדם בהן את אשתו וילדיו וישתמש בהן בעצמו בזמן הצורך מפני שהן לא יבלו ויפסדו כמו הבגדים. אבל ודאי מה שהתנו עליו בשעת הנישואין אין בו חלוק בין הבגדים ובין הזהב ושארי דברים כי לא יוכל [הבעל] למכרם ולא הבעל חוב לגבות מהן כלום. ועל זה אמרו ולא עוד אלא אפילו הכניס לה שום משלו אם רצה הבעל למכור לא ימכור. ואם היו לו קרקעות לא תוכל אשתו למנעו מלמכרם ואפילו אם [מחמת זה] לא ישאר לה ממה לגבות כתובתה כשיבוא זמן התשלומין לאמרם לא ניתנה כתובה ליגבות מחיים. וכשיגיע זמן חיוב תשלומי כתובתה ולא תמצא ממה לגבות הכתובה תחזור על מה שמכר אחרי זמן כתובתה ותגבה המגיע לה. ואם קנו מידה תחלה בעת המכירה כי מחלה שעבודה על דבר הקנוי [מבעלה] ואחר כך קנוהו מבעלה בתורת מכר שוב אין לה שעבוד על הדבר הקנוי וכל מה שימכור הבעל מנכסי אשתו או מנכסיו שיש לאשתו בהם שעבוד כתובה מההכרח לקנות תחלה מידה ואחר כך מהבעל שלא תאמר נחת רוח עשיתי לבעלי:
1