תשובות הגאונים (הרכבי) קצ״וTeshuvot HaGeonim (Harkavy) 196
א׳ושש'. מי שהוציא על חבירו כתב ידו שהוא חייב לו כך וכך והודה הלוה ואמר הין כתב ידי הוא אבל פרעתיך דינא מאי. כך ראינו שאין אנו דנין לכתב יד כדין השטר שלא אמרו רבותינו שאין משגיחין על דברי הלווה כשאמר פרעתי אלא בזמן שיש ביד המלוה שטר מקויים שכך אנו אומרין אמ' רב פפא האיי מאן דמפיק שטרא וכול'. וכיון שלא אמרו שהכתב יד דינו כדין השטר בדבר זה אין לנו לומר כן ולהוציא ממון שלא בראיה. וקיימא לן בממונא חומרא לתובע וקולא לניתבע. ועוד הרי לעיניין דבר אחר ראינו שהמלוה בכתב יד כמלוה על פה דאמי ולא כמלוה בשטר. שכך שנינו המלוה את חבירו בשטר גובה מנכסים משועבדין על ידי עדים גובה מנכסים בני חורין הוציא עליו כתב ידו שהוא חייב לו גובה מנכסים בני חורין. ואמרינן עלה בעא מיניה רבה בר נתן מר' יוחנן הוחזק כתב ידו בבית דין מה הוא אמ' ליה אע"פ שהוחזק כתב ידו בבית דין אינו גובה אלא מנכסים בני חורין. לפיכך אין כח לחייבו בממון ואין עליו אלא שבועת הסת כאשר שנינו מנה לי בידך אמ' לו הין למחר אמר לו תנהו לי נתתיו לך פטור. ואמרינן עלה אמ' רב נחמן ומשביעין אותו שב' היס' משום דאיכא דררא דממונא. ואם מסר הלוה את כתב ידו למלוה בפני עדים להיותו עליו לראיה דומה לשטר ואם אמר פרעתי אינו נאמן שהלכה כר' אלעזר שסומך על עדי מסירה.
1