תשובות הגאונים (הרכבי) קצ״חTeshuvot HaGeonim (Harkavy) 198
א׳שאלה זו יצאה לפנינו אל שער הישיבה שלגולה לפני אדוננו האיי ראש ישיבת גאון יעקב חמוד אדוננו שרירא ראש ישיבת גאון יעקב ונקראה לפנינו וצוינו לכתוב את תשובתה. וגם הורמה אל בית דין הגדול לפני אדוננו שרירא ראש הישיבה הגדול ועמד עליה וצוה לחתום על אמתתה שלתשובה. כן היא ההלכה לפי הכת' בשאלה. - אם כן הוא הדבר כמו שסופר בשאלה זאת הלא נודע מהדינים הברורים והמפורסמים שהתנאים שהותנו בקניין הם שרירים וקיימים כמו שבא בעקרי התנאים שבממון. ר' יהודה אומר כל דבר שבממון תנאו קיים. ואפלו אם לא היה קניין אלא שמסר האב דבר לבתו והזהירה להשתמש בו רק שיהיה בידה בתורת שאלה. זה אפשר הוא על פי התנאי שהותנה. ואפילו נעשה התנאי בפקדון ובשאלה נגד עקרי הדינים ונכנסו האנשים בכוונה וברצון בתנאים. התנאים האלה הם יותר חזקים מעקרי הדינים כמו שבא במשנה מתנה שומר חנם להיות פטור מלשלם נושא שכר והשוכר להיות פטורין משבועה ומלשלם. ואמרו תנא ומתנין על שומר חנם להיות כשואל. [ועל זה] שאלו בתלמוד בדיבורא בעלמא או דילמא בשקנו מידו. ובאה התשובה ר' יוחנן אמר אפילו תימא לא קנו מידו בההיא הנאה דקא מהימין ליה גאמר ומשעביד נפשיה. ובענין נאמנות מי שאין לקבל עדותו ונתרצה בו מי שהאמינו על עצמו על ידי הקניין הוא מתחייב בזה. ואף שנחלקו הדעות כמו שנראה המחלוקת באמרם אמר לו נאמן עלי אבא נאמן עלי אביך נאמנין עלי שלשה רועי בקר ר' מאיר אומר יכול לחזור בו וחכמים אומרים אינו יכול לחזור בו בין לפני גמר דין ובין לאחר גמר דין. ובאה המסקנא אמר רב חננא בר שלמיה שלחו ליה מבי רב לשמואל לפני גמר דין וקנו מידו מאי שלח להו אין לאחר קניין כלום. ולפי העקרים האלה אם התנה האב על בתו במה שמסר לה שהוא שאלה בידה וכשתרצה למכרו או ליתנו במתנה אין לה [רשות] לזה. ואין [רשות] להפסידו על ידי מכירה או מתנה או היזק או שינוי אלא כשירשה לזה האב. חייבת היא לעשות כך. ולה [הזכות] להשתמש בו לעולם עד שיכלה מה שכלה ממנו או שיפסד מה שנפסד ממנו. ואם קנו מיד האב בזה וזולתו הלא להשואל להשתמש בדבר הנשאל לעולם כל זמן שהוא קיים [אם היה זה] בקנין מן המשאיל בעל החפץ שהרשהו זה לעולם כמו שאמרו החכמים אמר רב נחמן שואל בטובו לעולם אמר רב מארי ברה דבת שמואל והוא דקנו מיניה. ואם השאיל אדם למשל לחברו כתונת אין לו [רשות] ללבשה עד שתקרע בלא תנאי אלא ילבשה דיי כפי המנהג בשאלה. וזה האב כנודע מן הענין ידיעה מספקת לא השאיל לבתו כמו שישאיל המשאיל על מנת שיחזירו לו חפץ השאלה בזמן קרוב. וכבר העידו על הבעל וקנו מידו על מה שנזכר בהשאלה. משום הכי מסתברא והוא כדבר ברור שהוא [האב] נתן נתינתו לבתו על התנאים הנזכרים בכתב זה ואין להאשה הזאת [זכות] בה אלא על פי התנאים האלה. ואפילו התנה שיוכל להחזיר לעצמו את המתנה מיד [בתו] הצעירה אינה מוציאה [על ידי זה] מכלל מתנה כמו שפסקה ההלכה מתנה על מנת להחזיר שמה מתנה. ואף על פי שלא חדל מלהשתמש בלשון מתנה ונתינה במה שנתן לה ולא מנע גם כן [לכתוב זה] בכתובה. אפילו הכי הרי זה כאלו הזהירה לנהוג במתנתו כעושה בתוך שלו. אבל אם היתה הכוונה במובן שכשישאנה תמסר [המתנה] להבעל והותנה עליה [על האשה] מה שנזכר ועל הבעל מה שנזכר ולא הותנה עליהם שעליהם לשלם לו [להאב] מה שיופסד מן החפצים והיה נודע הדבר שהם שמרום כחוק השמירה אלא שנתחדש עליהם חדשות מן השמים אינם חייבים לשלם לו. כי זה יוצא מדין השאלה שהשואל חייב לשלם בחדשות כאלה [שנתחוו] מחמת השמוש בהן. כמו [שכתוב] בתורה וכי ישאל איש וג'. ובא במשנה ארבה שומרין הן שומר חנם וכו'. ואם הבינו עדי הקניין וראו בשכלם כי זה [התנאי] היה על פי דרך השאלות שמחזירן המשאיל לעצמו בעת שירצה וכשיתחדש [בחפצים הנשאלים] דבר חדש תתחייב הבת או בעלה לשלם צריך לעשות על פי זה [התנאי]. אבל אם לא היה מובן זה [התנאי] ביניהם הדבר תלוי בלשון שעליה נעשה הקניין. ומה שיותר מסתברא הוא כמו שזכרנו שהוא [נעשה ביניהם] כדין המתנה באלה האופנים המיוחדים והתנאים הנזכרים. מפני שאין בדרך השאלה שהשואל יתן [את החפץ הנשאל] במתנה או שימכרנו או שיעשה בו שינוי שיצטרך זה המשאיל להתנות על השואל שלא יעשה זאת אלא ברשות בעליו. אבל מדרך המקבל מתנה שהוא נותן [את החפץ] במתנה לאחר או מוכרו כשירצה. ועל זה בא תנאי האב במה שרצה לתת לבתו שלא תעשה כזאת [ליתנו לאחר או למכרו]. והנתינה על זה האופן אפשרית והיא קיימת כפי התנאי שהותנה בה. ואין להאשה הזאת ולא לאיש הזה [לבעלה] שישלטו בכל מה שנמסר להאשה הזאת על פי התנאים האלה מקרקע וזולתה לא במכירה ולא במתנה ולא בהוצאה מידם [באופן אחר] ולא במשכונא אלא ברשות האב אם הרשאתו מקויימת בבית דין:
1
ב׳ומה ששאל השואל אם יוכל האב להחזירו [להחזיר את חפץ המתנה לעצמו מיד בתו]. - התשובה על זה היא שאם הותנה בגוף השטר שיוכל להחזירו הרי זה ברור. ואף על פי שנמצא [התנאי הזה] בגופו בכל זאת הוי מתנה כמו שזכרנו מתנה על מנת להחזיר שמה מתנה. ואם הוסיף [את התנאי] בלשון שאלה והעדים הבינו ועיינו שמה שמסר לה היה שאלה גמורה בדין השאלות ואמנם זכר [התנאי] שלא תשלוט בו כמי שעושה בתוך שלו כדי לגלות מעמדה לו הרשות להחזירו לעצמו. ואם לא היה מובן כזה אלא הדבר היה כמו שזכרנו שרצה [האב] לשמרו שלא יאבד ושלא תשלוט בו [בתו] לא יוכל להחזירו לנפשו רק יוכל לשמרו ולנצרו ולעכב עליהם [על בתו ובעלה] שלא ישלטו בו. וכך הדין. ואם הגלוי מהקניין היה שהחפץ הנמסר לה הוא שאלה אבל נוכיח בראיה שזה נעשה לחזוק שמירת החפץ ולעכב האשה ובעלה ממנו נקח את הדבר לפי הכוונה לעשות ידם על התחתונה נגד הגלוי. וזהו לא פחות מלומר שיוכל האב לשמור את החפץ הזה על דרך האזהרה ושלא יוכל למצוא תחבולה לשלוט בו. וכך הדין ישע רב:
2