תשובות הגאונים (הרכבי) ר״יTeshuvot HaGeonim (Harkavy) 210
א׳ודשאילתון אשה שאבדה כתובתה ונתאלמנה או שנתגרשה כיצד גובה כתובתה מאתים עיקר ותוספות או לא. דכתב לן מר רב צמח גאון ז"ל דגובה אפילו תוספות. וכיצד עושין לה מביאין שתים שלש כתובות שלקרובותיה ורואין אותן כמה תוספת יש בהן נותנין לה כפחות שבשתיהן או כשלשתן ובשבועה. מנהג כולה אפריקיא תוספת דכתבי בכתובות דילהון דבר קצוב הוא אין מוסיפין לעשירה ולא פוחתין לעניה אלא כולן שוות עיקר כ"ה ותוספת שע"ה. וכוללין אותן וכותבין סך הכל ארבע מאות זוז ובשעת פירעון מצרפין אותן ת' זוז שש עשרה זהובים גדולים בזהובים אלו שלערביים. וכיון דהכין הוא מאי צורך יש לנו בשתים ושלש כתובות ומה אנו למידין מהן ודבר קצוב לכל הוא. ואם זה שנהגו בני מקומנו לכתבו מזמן קרוב ולקרותו קידושין כמה שכבר כתבנו לפני אדונ' יש קרובות הרבה שאינן שוות. מפני שיש מי שכותבין לה הרבה לפי עשרה ויש בינתים ויש מועט ויש שאין כותבין לה כלום כיצד יעשה. ושבועה זו שאמר מר רב צמח ז"ל כיצד היא נשבעת דלא אתפשה גברה מידי או לא הוה בכתובתה פחות מיכן ילמד' אדו':
1
ב׳הכין חזינא דהא דמר רב צמח ז"ל דכתב לכון באלמנה הוא ואחריני נמי אמרו כואתיה באלמנה. ואנחנא לא סבירא לנא הכי משום דהלכה רווחת וכלל גדול בדין המוציא מחבי' עליו הראיה. והיאך נחייב אדם בממון שאין בו ראיה ולא אשכחנן נמי לא במשנה ולא בתלמוד דאיכא למיעבד הכין. ועוד דמן כמה אנפי איכא למיחש חדא מי יאמר דהאיי כתב לאינתתיה תוספת כהאיי. דילמא האיי כתב מעט והאיי כתב הרבה שהרי אנו רואין תדור כתובות קרובות זו יש בה מעט וזו יש בה הרבה. ועוד דילמא פרועה היא ותניא בהדיא מצא שטר כתובה בשוק בזמן שהבעל מודה יחז' לאשה וכול' עד הלכה כר' יוסי דחאייש לפירעון ולא תחזור כתובה לאלמנה וגרושה. השתא ששטר כתובה מצוי ועומד שלא בידה אין מחזירין אותו לה ולא מגבו לה ביה מידעם דהא קא חיישינן לפירעון כשאינו מצוי נותנין לה כתובת אשה אחרת טובא מרחקא הדא מילתא. ומאן דיהיב לה בהא טעה דתנן כל זמן שהיא בבית אביה גובה כתובתה לעולם וכול'. ואסיקנן דהיכא דלא אמרינן אחילא עיקר לא אמרינן אחילא תוספת. אבל לענין משקל תוספת בלא ראיה או לעניין חוששין לפירעון לא שיך בהא מתניתין ולא בהא שמעתא וקימא לן דאין מציאה אלא בראיה ובזמן שאין שטר כתו' יוצא מתחת ידה חישינן לפירעון או חייב מודה גמרינן מן הא שמעתא דלא אחילת ואם אין חייב מודה ואין ראיה לית לה. וכמה מעשים באו לידינו ולא אגבינן מעולם בדינא ככתובות קרובות. אלא היכא דמחויא מילתא שלא נפרעה האשה ומחויא מילתא היאך היו אותן בני אדם עשירים או בינוניים או עניים משדלינן להון ליורשים בדברים למפסק מילי דאלמנה בדרך פשרה לפום אומדנא דילהון אבל לחיובאנון מן דינא לא עבדיננא. ואבא מארי גאון וגאון זקנו נוחם עדן הכין הוה עבדין כואתנא ואף אנתון הכין עיבידו. ולענין מאי דפרישתון דתוספה דילכון דבר קצוב הוא ודאי לא צריכיתון אומדני לא מן כתובות קרובות ולא דבר אחר במקום שהיורש מודה שהוא לא פרע ויש לאלמנה ראיה ששטר כתובה מצוי היה אחרי מיתת בעלה דלא חישיתון שנפרע ונקרע הגבוה מנהג שלכם כולו. ומשום דיש לומר צרארי אתפסה או שעזב בידה כלום השביעוה שלא אתפסה צרארי ולא עזב כלום בידה כההיא דתנן אין אלמנה נפרעת מנכסי יתומים אלא בשבועה. ולענין מאי דקריתון יתיה קידושין וכן נדוניא לא תסמכון עליה אלא על ראיה כמה היה כתוב וראיה נמי דליכא פירעון. וכד ליכא הכין אפיקונין למיליהון בדברי שידולין ובפשרה לפום דמחוו לכון מן שמיא כמאי דעבדינן. אבל מן דינא לא תעבדון אלא כדמפרש לעילא:
2