תשובות הגאונים (הרכבי) רס״אTeshuvot HaGeonim (Harkavy) 261
א׳ושש'. אמ' עולא בטופל ואמ' חזקיה טופלין בהמה לבהמה. מאי פירוש טופל וטופלין. כבר מפרשא בגמ' הטפילה הזאת דכיון דאמ' להו בית שמאי לבית הלל היאך אתם אומ' כי יוצא א' בחגיגתו ביום טוב הראש' שלפסח ממעשר שני והלא זה דבר שהוא בא חובה וכל דבר שהוא בא חובה אינו בא אלא מן החולין מפרקינן לבית הלל אמ' עולא בטופל. ורבנן דבמערבא מפרשין כלשון הזה מביא אחת מן החולין וטופל לה מן המעשר. ועיקר הדבר כגון אדם שיש לו אוכלין מרובין ונכסים מועטין והוא צריך להביא שלמים מרובין לחגיגתו ועולות מועטות לראייתו ואין בידו להביא שלמים מן החולין לפי האוכלין שיש עמו מה יעשה טופל מן המעשר עם החולין שיהא החולין עיקר חגיגתו והמעשר טפילה להם לצורך העם האוכלין. ובית שמאי אע"פ שהן מתירין להביא שלמים שלחגיגה ביום טוב אוסרין הן להביא מה שיש בו תערובת מעשר לפי שאין מתירין אלא חובה ואין חובה באה אלא מן החולין ובית הלל מתירין לטפול. ואליבא דבית הלל פליגי חזקיה ור' יוחנן. חזקיה סבר טופלין בהמה לבהמה כדי שתיקרב אחת שלימה מן החולין ותהא לחובתו ולא יהא בה מעשר ואע"פ שטופל לה אחר כך מן המעשר אבל מעות מעשר שני לא יטפול אותן לעשות למעות שלחגיגה מפני שאין שלימה מופרשת לחובתו. ור' יוחנן אמ' טופלין מעות למעות כדי שלא יקרב ביום טוב שלמים אלא שיש בהן כלום מן החובה ואין חובה באה מן החולין ומה מעשר הרי יש בה חובה אבל אחת שאין מן החולין כלום אינה באה ביום טוב לפי שאין בה כלום חובה. ותניא כמר ותניא כמר תניא כוא' דר' יוחנן מסת מלמד שאדם מביא חובתו מן החולין מנין שאם רצה לערב [מערב] תל' לומ' אשר ברכך. מדקאמ' יערב שאמ' ר' יוחנן מעות במעות שמתערבין אבל בהמה בבהמה לא מיתערבא. ותניא כואתיה דחזקיה בית שמאי אומ' יום טוב הראשון מן החולין מיכן ואילך מן המע'. מדקאמרי בית הלל אכילה ראשונה ובית שמאי אומ' יום טוב ראשון דאלמא דחולין ידועין הן ואין בהמה אחת מזה ומזה. ועל הכין סוגיא דכולה שמעתא:
1