תשובות הגאונים (הרכבי) של״דTeshuvot HaGeonim (Harkavy) 334
א׳והא דתנן נכסים שאין בהם מעילה ואמרינן עלה מעילה הוא דלית בהו הא מיקדש קדישי. בעיתון לפרושה פירושא רויחא עד פיסקא דמתניתין. מדקאמ' אין בהן מעילה דאלמא מה שהוא הקדש אבל אין בו מעילה מיחייב בדין נזקין מאן תנא אמ' ר' יוחנן ר' יוסי הגלילי דתניא ומעלה מעל ביי' לרבות קדשים קלים שהן ממונו דברי ר' יוסי הגלילי והא דתנן המקדש בחלקו בין בקדשי קדשים בין בקדשים קלים אינה מקודשת כמאן דלא כר' יוסי הגלילי דאילו ר' יוסי הגלילי סבר קדשים קלים נכסי בעלים הוא אפילו תימא כר' יוסי הגלילי כי אמר ר' יוסי הגלילי נכסי בעלים הוא מחיים אבל לאחר שחיטה כי קא זאכי משולחן גבוה קא זאכי והמקדש בו אינה מקודשת. והדר מקשינן היכי אמרת דמחיים אמ' ר' יוסי הגלילי שקדשים קלים נכסי בעלים והתנן בכור מוכרין אותו תמים חי ובעל מום חי ושחוט ומקדשין בו את האשה ואמ' רב נחמן אמ' רבה בר אבוה לא שנו אלא בבכור בזמן הזה דכיון דלא חזי להקרבה אית להו לכהנים זכייה בגויה אבל בזמן שבית המקדש קיים דחזי להקרבה לא ואותיביה רבא לרב נחמן ומעלה מעל ביי' לרבות קדשים קלים שהן ממונו דברי ר' יוסי הגלילי ומשני ראבינא בבכור בחוצה לארץ עסיקינן ואליביה דר' שמעון דאמ' אם כן תמימים יקרבו אם באו אין לכתחלה לא. מיהו פליג ר' יוסי הגלילי אדרב נחמן אמ' רבה בר אבוה בבכור תמים חי בזמן שבית המקדש קיים אין מקדשין בו את האשה. והוה סבירא ליה לר' יוסי הגלילי דמחיים ממון בעלים הוא הוה משני רבינא דר' יוסי הגלילי פליג אדרבנן וכיון דלא שני הכין אילא אוקמה למתניתין בבכור בחוצה לארץ ואליבא דר' שמעון גמרינן דלא קסבר ר' יוסי שהבכור חי ממון בעלים הוא. ומפרקינן דהכין הוא אילא שאני בכור וכל מתנות כהונה מקדשים קלים אחרים. גופה ומעלה ביי' לרבות קדשים קלים שהן ממונו דברי ר' יוסי הגלילי. כך פירושה המדרש הזה למה לי דכתב רחמנא ומעלה מעל ביי' קמי וכיחש בעמ' בפק' לאגמורי שהקדשים שהן לשם יי' אם כחש אדם בחבירו בהן ונשבע חייב הוא קרן וחומש ואשם שחשבן כממון בעלים בן עזאי אומ' לרבות את השלמים אבה יוסי בן דסאי אומ' לא אמר בן עזאי אלא בבכור בלבד. הכין פירושה ר' יוסי הגלילי קאמ' סתם כל קדשים קלים ובן עזאי פליג עליה וקאמ' שלמים ואבה יוסי בן דסאי קאמ' לא אמ' בן עזאי אלא לרבות בכור בלבד ואתינן למחויא בן עזאי דפליג אר' יוסי הגלילי וקאמ' שלמים דאלמא כל קדשים לית בהו דין וכחש. ואקשינן השתא ומה שלמים שהן טעונין סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק אמרת ממונו בכור מיבעיא אמ' ר' יוחנן למעוטי מעשר דלית ביה דין וכחש וכי דתניא בבכור נאמ' לא תפדה ונמכר הוא במעשר נאמ' לא יגאל ואינו נמכר לא חי ולא שחוט לא תם ולא בעל מום שתמצא אומר לבן עזאי מעשר בהמה לית ביה דין וכחש ולא מתרבי מן ומעלה מעל ביי' אבל שלמים ובכור מיתרבו ואית בהו דין וכחש רבינא מתני לה אסופה אבה יוסי בן דסאי אומ' לא אמ' בן עזאי אילא בכור בלבד ובן דסאי דבן עזאי לא סבר לרבות בדין וכחש אלא בכור בלבד. ואמרינן מאי קאמ' למעוטי שלמים דאלמא אינן ממון בעלים השתה ומה בכור אין קדושתו מרחם אמרת ממונו הוא שלמים מיבעיא אמ' ר' יוחנן למעוטי מעשר דאלמא סבר אבה יוסי בן דסאי שהשלמים והבכור כולן לבן עזאי ממון בעלים אינון ונמכרים ומעשר הוא שאינו נמכר. ומקשינן והא אלא בכור בלבד קאמ' והיכי קאמרת שהשלמים נמי קאמ' אבה יוסי בן דסאי. ואסקינן קשיא ולא אשכחנן תשובה פירוקא והדרנן לעיקר מתניתין נכסים שאין בהן מעילה ואמ' רבא דלאו לאייתויי קדשים שאין בהן מעילה כי טעמא קמא אילא מאי אין בהם מעילה נכסים שאין בהם דין מעילה כלומר שאין בממון בעליהם מעילה מאי איכא נכסי הדיוט כלומר חולין. ואקשינן ליתני נכסי הדיוט או חולין נמי ולא אשכחינן פירוקא להדין קשיא ואע"פ כן לא בטיל טעמא דרבא. והכין נקיטינן מן ראשונים דכל שמעתא דסלקא בקושיא לא האוי קושיא תיובתא אילא עיון דילמא משכחת לה פירוקא וכל שכן כי הא דקשיא מלישאנא בעלמא דאיכא למימר כי טעמא קמא דדק תנא ואמ' שאין בהן מעילה דאלמא קדשים שאין בהן מעילה ניכסי בעלים אינון ואיכא למימר לא דק תנא וקראנהו לנכסי הדיוט נכסים שאין בהן מעילה. והדרנן בתר הכין לעיקר טעמא קמא דאיכא קדשים שחייבין בנזק ושמעתא דרבא היא והוא דאמ' מאי שאין בהן מעילה אין בהן דין מעילה להודיעך דטעמא קמא איתיה וקאמ' הכא שלמים שהזיקו גובה מבשרן ואינו גובה מאימוריהן. והאיי מימרא אליבא דטעמא דר' יוסי הגלילי ובן עזאי הוא. ובגמרא דבי רב גרסי הכין אמ' רבא שלמים שהזיקו לדברי ר' יוסי הגלילי משתלם חצי נזק מבשרן אבל לא מאימוריהן. ומקשינן אימורין לגבוה סלקי ומוקמינן להו לא צריכא לגבות בשר כנגד אימוריהן הכי קאמ' רבא ששמין את השור ואם חסר הבשר מחצי נזק אומ' למזיק תן לי בשר אחר כנגד האימורין תומת חצי הנזק שהרי אתה מתכפר באימורין הללו. נמצא זה נשחט בתורת השלמים והאימורין קריבין לגבוה כראוי ואוכל הניזק את הבשר הוא ומן שחפץ בתורת אכילת השלמים והמזיק הוא מתכפר שהוא נתכוון להביא השלמים. ואקשינן כמאן אמרה רבא להא שמעתא דלא קא חזינן דקא מסגיא לא אליבא דר' נתן ולא אליבא דרבנן. והא דר' נתן ורבנן זו שהזכרנוה למעלה שור שדחף את חבירו לבור בעל השור וכול'. והכין פירושה רבנן לא קא דינין לשור זה הניזק אילא בחצי נזק מן השור שדחפו כמשפט שור תם והוא מה שראוי לו מזה אבל מה שאין ראוי לו מן השור שדחפו אין מחיבין בו את בעל הבור דקא סברי גרמא דגרם בעל הבור דנפל שורו לתוכו לאו מילתא היא ולא אזלא דרבא כואתהון דרבא קא מחייב שאר חצי נזק כנגד אימורין שעלו לגבוה. ור' נתן הכין דמחייב ליה לבעל הבור במיתה דלא מחייב ביה השור הדוחף שכל ניזקי הבור נזק שלם א[בל] חצי נזק [דחז]י ליה לניזק מן השור המזיק לא מחייב ביה [בעל הבו]ר לר' נתן ולענין שור שלמים שהזיק קא מחייב [לגבות?] מן האימורין מאי דחזי על הבשר. ופרקינן אי בעית אימא רבנן ואי בעית אימ' ר' נתן דאלמא לא הא פליגא אדרבא ולא הא פליגא אדרבא וכול'. וכן פירושה. [רב]נן פטרוהי לבעל הבור משום שהשור המזיק גופא אחרינא הוא ואמ' ליה לניזוק לאו כל כמינך דמזיק לך אחר ואתית מישתלמת מינאי דידי אבל הכא חד גופא הוא דאזיק ואמ' ליה מכל היכא דמשכחנא מישתלמנא. אי בעית אימ' ר' נתן התם הוא דלא מחייב ליה ר' נתן לבעל הבור במאי דחזי ליה על השור הדוחף דלית ליה לאיתלויי על בעל הבור אילא דאמ' ליה אשכחתיה לתוראי בבירך ועיקר היזק שור הוא דאזיק אבל הכא מי מצי אמ' ליה בשר אזיק אימורין לא אזיק דאלמא שור השלמים כוליה ואימורין בכלאליה הולכך לא מחייב אימורין במאי דאיתיה על השור. ושמעתא הדין לישנא הוא דגמרינן ודקא גרסי רבנן אמ' רבא תודה שהזיקה גובה מבשרה ואינו גובה מלחמה פשיטא סופה איצטריכא ליה ניזוק אוכל בשר ומתכפר מביא לחם מהו דתימא הואיל ולחם הכשירא דזיבחא הוא דאכיל בשר הוא נייתי לחם קא מש לן. ומן הנך שני מימי נעורינו הות קשיא לן מתרי אנפי חדא דקאמ' ואינו גובה מלחמה היכי סלקא דעתא דגאבי ניזוק מלחם. וע[וד] דקאמ' סופה איצטריכא ליה היכא איתמר ס[ופה]. ואנא הוה אמינא הכא איתמר סופה ומן כמה [שני?] אשכחנן נוסחא עתיקא גמרא דמשני לישאניה מן לישאנא דילנא אע"ג דטעמי שאוו להדדי. והכין כתיבא הא שמעתא. אמ' רבא תודה שהזיקה לר' יוסי הגלילי משתלם חצי נזק מבשרה אבל לא מאימוריה והניזוק אוכל בשר והמתכפר לחמה הינו קמיתא דרבא סופה איצטריכא ליה מהו דתימא לימא ליה מזיק את אכלת בשר את אייתי לחם קא מש לן דאמ' ליה ניזוק לחם למאי אתי לכפרה אנא מי אית לי כפרה בגוה:
1