תשובות הגאונים (הרכבי) ש״נTeshuvot HaGeonim (Harkavy) 350
א׳ושש'. ראובן הוה ליה דינא בהדי שמעון וההוא דינא הוה אית ביה חלק ללוי ולוי לא היה מצוי עמהן באותה שעה נכנסו אנשים ובצעו ביניהן על חלקו וחלק לוי ואמ' ליה שמעון לראובן אם יבוא לוי ויערער בכלום דבר ערבנותו עלי שאפייסו מן ממוני בכל מה שירצה וכן אמר לו דבר קצוב עד כך וכך זהובים וקנו מידו וכתבו עליו שטר פצוי מוחזק וערבות כי אתא לוי אמ' לא רעינא בהדין ביצוע ואפילו נתן לי שמעון אלף דינר או יתיר מיכן איני מתפייס ואיני נוטל אלא חלקי שיש לי בדין ושבועה שראובן מתחייב לי וכול'. ואמר לוי לא אטול בחלקי ובשבועתו שלראובן אלא כך וכך דבר שאי אפשר דינא מאי. ואם היה דבר קצוב ואמר לו שמעון לראובן טול לך דבר שעדהו ערבתי לך וחזור עם לוי לדין דינא מאי. כך ראינו כי זה אשר אמר שמעון לראובן ערבנות לוי עלי שאפייסו מן ממוני בכל מה שירצה טעות הוא. וכי הא מילתא לא מיקריא ערבנות מפני שהערב כמי שאומר לחברו הלוהו ואני ערב הלוהו ואני פורע וכול' שלא הלוהו אלא על אמונתו שלזה וכמו שהלוה את זה דומה. אבל שמע' כך דומה למי שמכר לחבירו שדה שאינה שלו ואמר לו עלי לקנותה בכל מה שירצו בעליה ולהעמידה בידך. והא מילתא אסמכתא היא ולא קניא אבל לערבות אינה דומה. וכי דאמרינן אמ' אמימר ערב דמשתעבד מחלוקת ר' יהודה ור' יוסי לר' יוסי דאמ' אסמכתא קניא ערב משתעבד לר' יהודה דאמ' אסמכתא לא קניא לא משתעבד אמ' ליה רב אשי לאמימר והא מעשים בכל יום אסמכתא לא קניא וערב משתעבד אילא אמ' רב אשי בההיא הנאה דקא מהימין ליה גאמר ומשעביד נפשיה. וקימא לן דלית היל' כר' יוסי דאמ' אסמכתא קניא. ומי שאמר לחברו הריני מוכר לך שדהו שלפלוני וכותב לך על עצמי שאם לא ימכרנה לך אפייסהו בכל מה שמתפייס עד שמעמידה בידך אם כך כותב לו לא משתעבד בכי הני מילי ואינו חייב להחזיר לו אילא מה שלקח ממנו בלבד ואין בית דין מחייבין אותו לילך ולפייס את בעל השדה במה שירצה. ואפילו אם הלך זה המוכר שדהו שלחבירו על מנת לקנותה וקנה אותה מיד בעליה לרב אליבא דר' מאיר הוא דאית ליה שקנה הלוקח ממנו אבל רבנן לית להו. דאמ' רב הונא אמ' רב האומ' לחבי' שדה זו שאני לוקח לכשאקחנה קנויה לך מעכשיו קנה אמ' רבה מיסתברא מילתיה דרב בשדה סתם אבל בשדה זה לא סמכא דעתיה אמ' מי יאמר דמזבני לה ניהליה. והאלהים אמ' רב אפילו בשדה זה מיכדי רב כמאן אמרה לשמעתיה כר' מאיר דאמ' אדם מקנה לחבי' דבר שלא בא לעולם דתנן האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר לאחר שתתגיירי לאחר שימות בעליך לאחר שתמות אחותיך לאחר שיחלוץ ליך יבמיך ר' מאיר אומ' מקודשת והא אשה דכי שדה זו דמיא ואמ' ר' מאיר מקודשת. וביבמות אוקימנה לדרב ור' מאיר בשטה דלאו היל' כואתהון. ואם נתן ראובן לשמעון כלום מחלק לוי בפקדון הוא אצלו וכשבא לוי לתבוע חייב שמעון להחזירו לו כי דאמ' רב לעניין הכיר בה שאינה שלו ולקחה מעות יש לו שבח אין לו דהיל' כרב. ואמרינן רב סבר אדם יודע שקרקע אין לו וגמר ונתן לשום פקדון. אף זה יודע שאינו מתפצה מן לוי בפיצוי שמעון וגמר ונתן לשום פקדון. ולענין אסמכתא אע"ג דאמרינן בההוא מעשה דגרא דאתפיס זכואתיה לבי דינא. והיל' אסמכתא קניא והוא דלא איניס והוא דקנו מיניה בבית דין חשוב ומפרש דבמקום דאמ' מעכשו קני דתנן הלוהו על שדהו ואמר לו אם אי אתה מביא לי מיכן ועד שלש שנים הרי היא שלי הרי היא שלו. ואמרינן עלה דמתניתין ר' יוסי היא דאמ' אסמכתא קניא לאפוקה מן הילכתא או נמי מתניתין דאמ' ליה קני מעכשו דלא תינפוק מהילכתא. דאלמא היכא דאמ' ליה אם אין אני מביא לך מיכן ועד שלש שנים קני מעכשיו קני וכי ההיא דתנן זה גיטך אם לא באתי וכול' שנמצא הגט וההקנאה קיימין מעכשו באותו תנוי. ולאחר אותו הזמן לפי אותו התנוי יעשו ואילו הקנהו שדהו באותה שעה שלא בתנוי קנה אבל זה אולי אמר הרי הקניתי לך מן ממוני מנה אע"פ שקנו מידו לא קנה דקימא לן אין מטבע נקנה בחליפין עד שימשוך או שיזכה לו על ידי אחר וקל וחומר הוא אילו קנה מידו שהקנה לפל' כך וכך כספים לא קנה פל' אע"פ שאין ההקנאה סמוכה על תנוי על אחת כמה וכמה כשאומר הקניתי לך מן ממוני כך וכך לתת לראובן אם לא יתפייס ממך ויפצה אותך לפיכך דברים אילו בטלים הם ואין בהם ממש. אבל ודאי כל הפרשה ש[הי]תה בין ראובן לשמעון אפילו בחלקו שלשמעון בטלה היא וצריך שמעון להחזיר לראובן כל מה שנטל ממנו אם יתבענו ראובן בכך וחוזר דין ראובן ודין לוי יחדיו על שמעון כמות שהיה קודם לפשרה. ולענין מה ששאלת אם פסק ראובן עם שמע' שיפייס את לוי בדבר קצוב ועכשיו אין לוי מתפייס בו יש לו לשמעון לומר לראובן טול ממני עד אותה קצבה ולך עשה עם לוי מה שתחפוץ. כך ראינו שיש לו לשמעון דבר זה ואם יתן שמעון לראובן אותה קצבה פשרה שביניהם קיימת וילך ראובן וידין עם לוי ויעמוד לו בדין אם ירצה או שיפשרהו בחסר ממנה או ביותר ואין על שמעון בכך כלום אלא שאם נתפייס לוי בפחות מאותה קצבה יחזור השאר לשמעון. המק' יורנו להורות כדין וללמד כהלכה:
1
ב׳שבט ש"ב
2