תשובות הגאונים (הרכבי) שע״וTeshuvot HaGeonim (Harkavy) 376
א׳ושש' הא דתנן שנים אוחזין בסכין ושוחטין. וההוא תורא דאישתחיט בשנים ושלשה מקומות ואוקימנה בשתי סכינין ושני בנים אדם להתירא או לאיסורא [הי]כי דאמי בשנים ושלשה מקומות. דאית פלוגתא בין הלכות גדולות לגאון אחר. דבהלכות גדולות פסק דמותר ואיתי הדין מעשה דרב יצחק בר שמואל בר מרתא דנקיט שקל שופריה שופריה. ופליג גאון על הדין מימרא ואמ' דשלא כהוגן עשה רב יצחק בר שמואל בר מרתא דנקיט שקל משופריה ואיתי כמה ראיות וכי שחטין תרי גברי לדבריו בשתי סכינין והחליד חד מיניהו ואידך שחט שפיר מי אסרינן לה או לא. והאיי דנקט שלשה מקומות מכלל דתלתה גברי מצו מישחט חדא חיותא או דילמא טעמא אחרינא. ושחיטה מפורעת היכי דמיא:
1
ב׳הכין חזינא דמאי דכתב רב שמעון קיארא בהלכות גדולות בהא מילתא מימריה דרב אחא מן שבחא הוא בשאילתא דבהעלותך. ובעיא דבעא אית ביה פירושא דשמעתא דשאילת היכי דאמיא שחיטה בשנים ושלשה מקומות. והכין אמ' ברם היכא דשחט מקצת סימנין בחדא דוכתא ונטה ידיה לדוכתא אחריתי ושחט אינך מקצת סימנין מן אידך גיסא בין זה כנגד זה ובין שלא זה כנגד זה מי אמרינן זיל להכא לא שחט רובה זיל להכא לא שחט רובה או דילמא כיון דאידי ואידי מקום שחיטה כחד מקום דאמי ומצטרפין תא שמע דאמ' רב יהודה אמ' רב השוחט בשנים ושלשה מקומות כשרה כי אמרתה קמיה דשמואל אמ' לי בענן שחיטה מפרעת וליכא והיל' כואתיה דרב חדא דאמרינן הלכה כרב באיסורי ועוד מההוא תורא דאישתחיט בשנים ושלשה מקומות אזל רב יצחק בר שמואל בר מרתא נקיט ושקל משופריה שופריה אמ' ליה ר' זירא למדתנו רבינו משנתינו בשתי סכינין ובשני בני אדם. אילין מילי דרב אחא מן שבחא וכתבינון רב שמעון בהלכות גדולות וכואתהון סבירא לנא ולאו כהדין גאון דכתבת וראיות דיליה לא ידעיננא מאי אינון ואו פרישתינון הוה מברירנא לך מילתא מילתא מינהון. ורובא דקושיא דהדא שמעתא מילתא דשאילת עלה ואמרת האיי דקא מוקמינן לה לשמעתא בשתי סכינין ובשני בני אדם להתירא או לאיסורא דאו אמרת לאיסורא הא מוכחא מילתא דכד קימא מתניתין בשתי סכינין מכרעא מילתא דלא בענן שחיטה מפורעת דהא ר' אלעזר קא מותיב לסיועיה לרב ממתניתין שנים אוחזין בסכין ושוחטין אפילו [אחד] מלמעלה ואחד מלמטה שחיטתן כשרה והא ליכא שחיטה מפורעת וכשרה אמ' ליה ר' ירמיה לסיועיה לשמואל משנתינו בסכין אחת ושני בני אדם דאלמא או ממתניתין דתניא שנים אוחזין בשתי סכינין ושוחטין היא ודאי מסתייע רב. ואי אמרת להתירא קאמ' ר' זירא משנתינו בשתי סכינין ושני בני אדם אם כן מאי קא מהדר ליה לרב יצחק בר שמואל בר מרתא הא שרא ליה רב יצחק. והכין פירושא דשמעתא אמ' רב יהודה אמ' רב השוחט בשנים ושלשה מקומות כי דפרישנא לעילא בביעייה מן שבחא. כגון שהתחיל בשחיטה מימין הצואר וקודם שיגמרנה הגביה ידו מצואר בהמה ולא שהה כדי שהייה שאוסרת וחזר אחר כך ושחט במקום אחר משמאל הצואר בין כנגדו שלמקום הראשון ובין שלא כנגדו. וכן נמי עד שלא גמר בשני הגביה ידו ושחט אף בשלישי מעט ונמצא שחט כאן כרביע שנים סימנין וכאן כרביען וכן דבר אחר. או נמי שלשה בני אדם ששחטו בצואר אחד זה שחט כאן כרביע שנים וזה שחט כאן כרביע שנים וזה שחט כאן דבר אחר ואין זה מגיע לזה. בזו אמ' רב שמצטרף מה ששחט זה עם מה ששחט זה ורואין כאילו במקום אחד הוא ונמצא כולו רוב שנים בבהמה ושחיטה כשרה היא. ושמואל סבר לא מצרפינן להו בהדי הדאדי משום דבענן שחיטה מפורעת. ופירוש שחיטה מפורעת שהיא משוכה ואתה יכול לפרעה כאחד ולראות כולה יחדו. ומנא לן דמפורעת שמשוכה ונראת כאחד חדא דהכי פרעי טבאחי עדאן ועוד מדריש לקיש דאמ' בענן שחיטה מפורעת שנ' חץ שחוט וג' מפני שהחץ במקום אחד משוך הוא חותך ולא בשנים ושלשה מקומות. ואמרינן לקמן תונא דבי ר' ישמעאל ושחט אין ושחט אלא משך כן הוא אומ' זהב שחוט ואומ' חץ שחוט. ועוד מההיא דהכל שוחטין דאמ' ר' אלעזר בר מימי שחיטה שעשויה כמסריק כשרה דכי אוקימנה במקום שחיטה אקשינן מאי למימרה ואצרכינן דמהו דתימא בענן שחיטה מפורעת וליכא קמשלן. דאלמא שחיטה העשויה כמסרוק לאו מפורעת היא מישום דלא מיפרעא כאחד ואינה נמשכת ולהכי אתא לאשמועינן דכשרה היא. ואותיב ר' אלעזר לסיועיה לרב מן מתניתין שנים אוחזין בסכין ושוחטין אחד מלמעלה ואחד מלמטה כשרה דהא הויא לה בשני מקומות וקא מכשרא לה מתניתין. אמ' ליה ר' ירמיה ודאי שני בני אדם תנן אלא מיהו אמאי תסברה דבשתי סכינין דהאוי בשני מקומות אית לן למימר בסכין אחת אילא מיהו זה אוחז בראשה וזה אוחז בזנבה כדרך שאוחזין שנים במשור אחד ונוסרין ונמצאת שחיטה במקום אחד ומפורעת. אמ' ליה ר' אבא לר' ירמיה הא דתנא עלה אין חוששין שמא יטרפו זה על זה או אמרת בשלמא מתניתין בשתי סכינין ושני בני אדם כרב דמהו דתימא ליחוש דילמא סמכי אהדאדי והאי לא אתי למיעבד רובה והאי לא אתי למעבד רובה והאי לא אתי למעבד רובה קאמשלן דאין חוששין אילא אי אמרת בסכין אחת ושני בני אדם האיי אין חוששין שמא ידרסו זה על זה מיבעי ליה אמ' ליה ר' אבון תני שמא ידרסו. ואע"ג דקא מתריץ ר' אבון אליבא דשמואל וריש לקיש הא קא מותיב לסיועאנון לרב ולר' אלעזר שחט את הושט למטה ואת הקנה למעלה את הוושט למעלה ואת הקנה למטה שחיטתו כשרה. ואף הוא קא מפריק לה דלא הויא תיובתא דרב דמיתוקמא בשחיטה העשויה כמסריק שהתחיל למטה ושיפע וסיים למעלה. ומעשה דרב יצחק בר שמואל בר מרתא ברור. ודקאמ' ליה ר' זירא למדתנו רבנו משנתינו בשתי סכינין ושני בני בני אדם טובא תמיהא מילתא דמאן דסאבר דלאיסורא אתא והיכי יאכיל למימר הכין והלא דברים ברורים כשמש דמתניתין תנן שנים אוחזין בסכין ושחט אחד מלמעלה ואחד מלמטה כשרה ור' אלעזר ור' אבא דקא מסיעין ליה לרב הכין קא מוקמין לה דהני שנים דמתניתין שתי סכינין בידיהם דכדקימא בשתי סכינין ושני בני אדם הוה ליה ודאי כמימרא דרב ור' ירמיה דקא מסייע ליה לשמואל קא מדחי מן הכין ומוקים לה בשנים שאוחזין בסכין אחת, ור' אבא נמי דקא מסייע ליה לשמואל קא מתרינן שמא ידרסו כלומר סכין אחת ושני בני אדם וכיון דקא מוקי לה ר' זירא למתניתין בשתי סכינין ושני בני אדם מי איכא במימריה ספיקא והלא ברור כשמש דלהתירא קא אתי. והא דקשיא לך דאם כן הוא דלהתירא קאמ' ר' זירא ורב יצחק בר שמואל בר מרתא הא שריה מאי קא מהדר ליה ר' זירא. האיי קושיא ולא כלום הוא וביה אשתבש מאן דפסק כשמואל. וכד מעינת בה מיפרש לך דכיון דפשט ר' ירמיה משנתינו בסכין אחת ושני בני אדם ואתא רב יצחק בר שמואל בר מרתא ועשה מעשה להתירו להאיי תורא אמ' ליה ר' זירא ממעשה זה שעשיתה למדתנו דלאו מתניתין בשני בני אדם וסכין אחת כי דר' ירמיה אילא בשתי סכינין ושני בני אדם כי דר' אלעזר ור' אבא דסיעוהו לרב ולאו קושיא קא מקשי ר' זירא אילא מיגמר קא גאמר ממעשה זה הדין עיניאנא. ומן כמה ראיות בודאי ברירא מילתא דהיל' כרב דאו למנין גברי לקטת כי דשמיע לנא דאית דטעא בהא מילתא הא רב כנגד שמואל. ור' אלעזר כנגד ריש לקיש. ור' אבא כנגד ר' ירמיה. ור' אבון קא מסליק נפשיה ומותיב לסיועיה למר ומפריק דלא הויא תיובתא דמר. ואו נמי הוה כשמואל הא ר' זירא. ואחרי כל זאת אשתייראן שלש ראיות לאכרועי כרב. חדא סוגיאן בעלמא דקימא לן הלכה כרב באיסורי. ושוב מעשה דרב יצחק בר שמואל בר מרתא וקימא לן מעשה רב. ושלישית דמסקאנא דשמעתא משנתינו בשתי סכינין ושני בני אדם כי דקאמ' רב וקימא לן היל' כמסקאנא. ולענין מאי דשאילתא כי שחטי תרי גברי בשתי סכינין והחליד חד מיניהו ואידך שחט שפיר מי מטרפינן לה או לא. הכין חזינא דלא איצטריכו רבנן לעיוני בהשוחט בשנים ושלשה מקומות אילא היכא דלית בחד מינהון כדי שחיטה. אבל אית בחד מינהון כדי שחיטה דהוא רוב אחד בעוף או רוב שנים בבהמה והחליד חד מינהון חזינן או ראשון הוא דאחליד ודאי איסורא שאין הפרש בבהמה או עוף שנשחט בשנים או שלשה מקומות בין ששחטו אחד ובין ששחטוהו שנים או שלשה וכולה חלדה הכין ניהי דכד שאחיט ומחליד במקום אחד והדר שאחיט במקום אחר פסולה אי נמי כל אימתי דמחליד מיקמי גמר שחיטה פסולה, ותנן שחט את הוושט ופסק את הגרגרת או שפסק את הגרגרת ואחר כך שחט את הושט או ששחט אחד מהן והמתין לה עד שמתה או שהחליד את הסכין תחת השני ופסקו ר' ישבב אומ' נבלה ואמ' רב יהודה אמ' רב החליד את הסכין [בין סימן לסימן ופסקו פסולה תחת העור כשרה]. או ודאי בתר גמר שחיטה בין ביד אחד ובין ביד שנים שמצטרפין כי דרב אתא שלישי והחליד דאמי כמי שחיתך בבשר לאחר שחיטה ואינו מפסיד כלום. ואו לא ידיע קמי גמר שחיטה הויא החלדה או בתר גמר שחיטה עבדינן לחומרא ואסרינן לה כההיא בריתא דתניא לענין עוף דסאגי בסימן אחד שחט את הוושט ואחר כך נשמטה הגרגרת כשרה נשמטה הגרגרת ואחר כך שחט את הוושט פסולה שחט את הוושט ונמצאת הגרגרת שמוטה ואין ידוע אם קודם שחיטה נשמטה אם לאחר שחיטה נשמטה זה היה מעשה ואמרו כל ספק שחיטה פסולה:
2