תשובות הגאונים (הרכבי) ש״פTeshuvot HaGeonim (Harkavy) 380
א׳ושש' הא דתניא ר' אומ' עם הארץ אסור לאכול בשר ודבתרה ומיליהי בהנך בריאתא דעם הארץ לפרש לך טעמא דכל חדא ולהודיע הכי הילכתא או לא. ופרשת כי שמעת שמקצת התלמידים ששם סומכין על החיצונות הללו ומתירין לעצמן ממון עם הארץ. אין אילו דברי איסור והתיר שצריכין לומר בהן זו הלכה או אינה הלכה אלא דברי מותר וכהילכות דרך ארץ ובסיפור גנותן שלעמי הארץ הוא וכדברי הבאי. ואילו היו הלכות ויש לסמוך עליהן כמשמען היו התלמידים הללו שהזכרת ראויים לנחרם ביום הכפורים שחל להיות בשבת ולקרען כדג. ואילו היה ממון שלעם הארץ מותר היה ממון שלתלמידים הללו מותר מפני שהן כעם הארץ דהא פסיקא הילכתא כאחרים שאפילו קרא ושנה ולא שימש תלמידי חכמ' זה הוא עם הארץ. ואילו שימשו התלמידים הללו תלמידי חכמ' לא היו אומ' כך ולא היו מתירין לעצמן ממון שלישראל שאפילו גוים ממונן אסור שלא בזמן כיבוש ושנו חכמ' מנין שגזל גוי אסור שנ' אחרי נמכר גא' תהי' לו וג' יכול מושכו ויוצא תל' לומ' אחד מאחיו יגא' יכול יגלום עליו תל' לומ' וחשב ידקדק עמו. ואפילו אבדתו בשביל טעם הותרה ובמקום שיש חלול השם אף היא אסורה ומה יש לומר בממון שלישראל. אלא דברים אלו כך פירושן רבי אומ' עם הארץ אסור לאכול בשר לא על שעה שהבקיין שוחטין ורואין טרפה הוא אומ'. אלא כך הוא אומ' פעמים שהבהמה מצויה לשחטה ועם הארץ אסור לאכל ממנה לפי שאינו יודע הלכות שחיטה ואין מותר לאכול משחיטת עצמו. אף פעמים ששוחט בקיא בהמתו שלעם הארץ והולך לו עד שלא בדק בטרפות ונמצא עם הארץ אסור לאכול ממנו שאינו יודע לבדוק והמקום לא התיר את הבשר אלא בתורת התר שנ' זא"ת תור"ת הבהמ"ה והעו"ף. ושאמ' ר' אליעזר עם הארץ מותר לנחרו ביום הכפורים שחל להיות בשבת אטו אדם שיש מוח בקדקדו סובר שכל עם הארץ מותר לעשות בו כן. והלא חייבי מיתות בית דין על ע"ז ועל ברכת השם ועיר הנדחת אין דוחין את השבת. אלא כך הוא אומ' פעמים שעם הארץ רודף אחר חבירו להרגו ביום הכפורים שחל להיות בשבת ומותר לו לאותו נרדף לנחור את עם הארץ הרודף אותו בזמן שאין מוצא להציל את עצמו אלא בהריגתו שהתורה אמרה הבא להרגך השכם להרגו. וכן לענין אמ' ר' שמואל בר נחמני אמ' ר' יונתן עם הארץ מותר לקרעו כדג בזמן שהוא רודף. אבל ששה דברים שנאמרו בעם הארץ כפשוטן כולן הלכות שסומכין עליהן ועושין בהן מעשה. ואף בם מאי דצריך לתרגומיה אלא שאין מקבלין ממנו עדות ואם ישנו כאותה ששנו רבותינו כל שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ אינו ביישוב ויש אומ' פסול לעדות אמ' רב אידי בר אבון הלכה כיש אומ' בודאי הרי הוא פסול. ואם ישנו בדרך ארץ וביראת שמים אע"פ שלא קרא ולא שנה כל עדות שצריכה לחבירות כגון עסקי טהרות לאכל תרומה או חולין בטהרה אין מקבלין אותה המנו אבל בעסקי ממונות וכיוצא בהן אינו פסול. ולכתחלה אין מוסרין לו עדות ואין מגלין לו את הסוד ואין ממנין אותו אפטרופוס על היתומין ואין ממנין אותו על ארנקי שלצדקה ואין מתלוין עמו בדרך. אבל זו שלסופה ויש אומ' אף אין מכריזין על אבדתו לאו הלכה היא דהא תנא קמא לא סבירא ליה ואפילו יש אומ' לא קאמ' אלא במקום שאין חייב להכריז אלא שעושה מדת חסידות ולפנים משורת הדין ומכריז כי הא דאבוה דשמואל אשכח הנהו חמארי במדברא ואהדרינהו למאריהו דתאני רב יוסף והודעת להם זה בית חייהם וכול' עד לפנים משורת הדין. השתא קאמ' יש אומ' דהאיי עם הארץ לאו בר גמילות חסדים ולפנים משורת הדין הוא והעושה בו כן לאו מדת חסידות היא. ורבנן סברי מדת חסידות היא אפילו בהדי עם הארץ דילמא נפיק מיניה זרעא מעליא יכין רשע וילבש צדיק:
1