תשובות הגאונים (הרכבי) תכ״וTeshuvot HaGeonim (Harkavy) 426
א׳שאלות בני תלמסאן וכול':
1
ב׳ראו' ושמע' נשתתפו והלך ראובן במקצת למקום רחוק בסחורה ועמדו עליו ליסטין וכול'. כך הראונו מן השמים כי במקום שממון שלשותפות קיים הוא אם בא אחד מהן והתנה בפני שלשה שא[י]נו קונה כלום בשותפות והשבית את הממון שלחבירו והותירו בעיניו ולא נשא ונתן בו אע"פ שביטל את מעותיו ואע"פ שאילו סחר בו היה לבעל הממון מקוה יתרון הרבה אין על זה כלום כאשר השבית את הממון מן הסחורה. דאמ' רב חמא האי מאן דיהיב ליה זוזי לחבריה למיזבן ליה חמרא ופשע ולא זבן וכול'. אבל אם הממון בידו לשאת ולתת בו כיון שמתחלה לשותפות נטלו אין לו להתנות עליו וישימו הלואה על עצמו. לפי שאין אדם לווה ממונו שלחבירו אלא מדעתו שלחבי' וזאת שינוי גדול הוא. והיל' פסיקתא כל המשנה וכול'. לפיכך אע"פ שעבר על ציווי חבי' והלך למקום אחר והניח אשר צוהו לבלתי הלוך אליו לא בטל ממנו השעבוד שעליו בפני עצמו בשותפות ולא יצא הממון מכלל השותפות. אם באונס הלך לאותו מקום אין עליו כלום שהרי אנוס רחמ' פטריה. ואם יסור האונס יעש כל עשתונת בעצה טובה לשוב אל דעת שותפו שהתנה. ואם לרצונו הלך הרי הוא השינוי שהזכרנוהו למעלה. ותנו רבנן הנותן מעות לשלוחו ליקח לו חטים ולקח לו שעורים וכול'. והולכך המשנה הזה שהזכרנוהו למעלה ידו על התחתונה הפחת עליו לבדו ואם הותיר לאמצע. והרי נתברר תשובת השאלה האחרונה האמורה למעלה שהממון קיים ביד השותף. אבל אבד הממון כענין שאלה ראשונה בודאי לא היה על ראו' ההולך למקום רחוק שיקח ממון על עצמו מאחרים ויתן את הריוח לשמעון שותפו וכשהתנה שלעצמו הוא יגע תנאו קיים. ודמיא לההיא דאמרינן איסור ורב ספרא עבדו עיסקא וכול'. והאיי ודאי שאבד מידו כיון שיש לו מן הדין לעשות כך נעשה כאלמנה שיש לה למכור. ולפיכך אין זה ולא זה צריכין בית דין מומחין וצריכין בית דין הדיוט. אבל במקום שהממון קיים כענין שאלה שניה אין לו לעשות כך ולא דאמי לאלמנה. ודומה כמי שמכר ניכסי חבירו שאין לו למכרם שאפילו בפני אלף מכר ובפני בית דין הגדול לא עשה ולא כלום. ואע"פ שזה כיון שאבד הממון מידו תנאו קיים שהתנה כי לעצמו הוא יגע אלא שעקר את השותפות וכאשר הוא יגע לעצמו גם שותפו יגיעו לעצמו הוא. עכשו כיון שהרויח ראובן בממון שלקח על עצמו ולא חסר אם יחפוץ להיות הריוח המגיע לו בינו ובין שמעון שותפו שפיר דאמי לעשות כן. כאותה שאמרו חכמ' אמ' רבא האיי מאן דקביל עיסקא מן חבריה ופסד וטרח ומלייה וכול'. ונעשה כאילו לא התנה שיגיעו לעצמו אע"פ שאינו חייב לעשות כן שהרי התנה אע"פ שלא הודיע את שותפו יחלוקו יחד כל מה שביד זה וביד זה. אבל אם עומד על מה שהתנה כי לעצמו הוא עושה הרי עקר את השותפות כי לא שיעבד לו שותפו את עצמו לחלוק עליו מיגיעו ואף שמעון מחזיר לו מה שיש בידו מן הקרן והשאר לעצמו הוא:
2
ג׳עיקר השאלה כי ראו' כשאבד ממנו הממון ונשאר מעט הלך בפני עדים ועשאו עליו מלוה. ולווה מאחרים והתנה שאין לשמעון שותפו עמו כלום והלך והרויח. ושאר הממון שנשאר ביד שמעון שותפו הוא לשניהם והרויח שמעון בו. ובא ראובן לתבעו בריוח מה שהניח בידו שיחלקו אותו שניהם. ואמר [אשר בידי אני אבד וחזרתי לנפשי ממון] מן אחרים ואין לך בו כלום:
3
ד׳כך חבירו אומ' לו גם אני מה שיגעתי לעצמי ואין לך בו כלום וכו':
4