תשובות הגאונים (הרכבי) תכ״טTeshuvot HaGeonim (Harkavy) 429
א׳ראו' נשא אשה וילדה לו בנים ובנות והשיא בניו ובנותיו בחייו והיו בניו מכבדין אותו והניח להן כל מה שהיה בידו ונפטר. ונשארה אמם והיו מכבדין אותה וכשראתה שאינה נצרכת עמם לכלום נתנה לן מן עדי שהיה בידה לכל אחד מהן מה שעלה על לבה וחלקו האחים ומת אחד מהן והניח שלש בנות וצוה לבנותיו ולאשתו במה שצוה ולאמו בעשרה זהובים והיו הבנים מפרנסין אותה כשחלתה צותה בפני עדים ינתן לבתי פל' כך וכך ולבתי פל' כך וכך ולבנות בני המת חמשה דינרין ואין להן בכל מה שהנחתי בין מטלטלי בין מקרקעי חוץ מחמשה דינרין אילו והוא פטירתם מכל מה שהנחתי ומכל מה שראוי לי מן בעלי בין מנדוניא בין מכתובה ומתנה וקנו ממנה על זאת והיא בכובד חולי וכתבו שטר המתנה והצואה ומתה ועשו בניה כצואתה לאחר כמה שנים עמדה אחת מבנות אחיהם המת ואמרה שאני תובעת אתכם כמה שנתנה לכם אמכם וכמה שלקחו אחיותיכם מפני שמתה הזקנה ולא נשבעה על מה שהניח לה בעלה [ואיני מנחת אתכם עד שתשבעו לי על מה שנתנה לכם וכל מה שהניחה אטול חלקי ממנו. אמרו לה דודיה זה שנתנה לנו ולבנותיה שהיה בידה בחייה ואין אנו יודעין מהיכן היה בידה אם משל בעלה אם משל אבותיה מפני שירשה אבותיה ולא היה להם יורשים חוץ ממנה והיו בעלי ממון מחשובי מקומם. ועוד כשהיתה קיימת מפני מה לא תבעתוה או כששמעתם בצואתה ואת ואחיותיך שחיים עמה במקום אחר אלא שהייתם יודעין שיש לה עלינו ועל אביכם מממון שלבעלה בין מן נדוניא בין מכתובה יותר ממה שהניח עשרה פעמים. יבאר לנו אדוננו אם יש לאותה הבת במה שהניחה אם אביה אצל דודיה ממה שהיה בידה בחייה ואם יתחייבו לה שבועה או לא]. כך נראה לנו הדבר שאילו גבו בני האשה הזאת ובנותיה ממקומות אחרים וכתובת האם בצואתה והיא לא נשבעה בחייה בודאי היה לבת בנה בזאת טענה ולדברי רבותינו שבבבל היה עליהן להחזיר. דאמרינן כן היתומים לא יפרעו אלא בשבועה. ואמרינן רב ושמואל דאמרי תרויהו לא שנו אלא שמת מלוה בחיי לווה אבל מת לווה בחיי מלוה כבר נתחייב מלוה לבני לווה שבועה ואין אדם מוריש שבועה לבניו. וכיון שחייבין להחזיר אם יש ספק במה שלקחו היתה עליהן שבועה כמה היה. ולדברי רבותינו שבארץ ישראל נשבעין שני בניה הנותרים ושתי בנותיה שלא צותה ולא פקדה אותם ולא אמרה להן ולא מצאו בין שטרותיה שכתובתה אשר גבו אותה פרועה היא. דאמרינן שלחוה בימי ר' אלעזר שבועה זו מה טיבה של' לה' יתומין נשבעין שבועת היורשין וגובין. והלכה כזאת בגשתם לדין שודא דדיאני דיאנא דעבד כמר עבד ודיאנא דעבד כמר עבד כי דקא פסיק רב חמא. אבל עכשו שלא גבו כלום מחוצה אלא מה שנטלו מתחת ידיה נטלוהו וכבר נודע כי היה ביד האשה ירושה מקרוביה קרובי אביה עושין בזאת כמשנתינו ששנינו וחכמ' אומ' זה כלל גדול בדין המוציא מח' ע' ה'. כל מה שהבת הזאת מביאה ראיה כי מחמת כתובה נטלתו האם הנפטרת הרי נפל לשודא דדיאני כאשר הזכרנו. ודבר זה במה שאינו בעינו כתוב בכתובתה כי מה שהוא כתוב לה היה לה לנטלו בלא שבועה דאמרינן מטלטלי ואיתינהו בעיניהו בלא שבועה כיון שהעידו עדים ואמרו כי כלי פל' ופל' נטלתו האשה מעזבון בעלה בתורת פירעון כתובה כשלא נשבעה ואותם כלים נטלום בניה ובנותיה בצואתה אין מוציאין אותו מידיהן. אלא בית דין שואלין את בניה ואת בנותיה מה זאת תדעו כי נטלה אותו מעזבון בעלה להשתלם ממנו כתובתה. ורואין בית דין מה שהן מודין בו כי לאביהן היה והיא נטלתו לתשלום כתובה ונופל לידי שודא דדיאני. כי אם הדיין החותך ביניהן רואה להשביען שבועת היורשין ולתתו להם עושה בו כך ואם יראה להחזירו לאמצע עושה. ובין כך ובין כך יש עליהן שבועה שאינם מכירין כי זה שבידה ממה שנטלוהו כלום מממון שלאביהם ואין יוצאין מידי שבועה זו:
1