תשובות הגאונים (הרכבי) תל״בTeshuvot HaGeonim (Harkavy) 432
א׳מקום שאין בו מי שיודע לעשות לא גוילין ולא רק והצרכו לכתוב ספר תורה ומצאו רק שבא ממקום רחוק יש להן רשות לכתוב באותן רק ספר תורה דלא מיעבד לשם ספר תורה או לא:
1
ב׳היו יודעין שעיקר רק שאמרתם לא הכשירו רבנן דתרתין מתיבאתא לכתוב בו ספר תורה ולקרות בו בצבור. ולא היה מתירו אלא מר רב משה גאון מחסיה ז"ל בלבד והוה קארי ליה לרק קלף. ולאו קלף נינהו אלא חיפה שמיה דמליח ולא קמיח ולא עפיץ. ולענין מגלה תנן היתה כתובה על הדפתרא לא יצא עד שתהא כתובה אשורית על הספר. ודפתרא מליח וקמיח ולא עפיץ וכל שכן רק דלא מליח. אלא מיהו עכשו בשנים האלה כיון שאין מי יודע לעשות אותו גויל כתקנו וכי אתו לעפוציה טרחין הרבה. ורוב הצבור כי דאשכחון קולא דרב משה סמכו עליו וקא קארו ביה בציבור לבר מן מהדרין ומדוקאני דמצות דלא קארו אלא בגויל כהוגן. ולענין עיבוד לשמה רבנן דתרתין מתיבאתא סבירא להון דמאי דלא לשמה מיעבד לאו כהוגן הוא ופסול מלמקרא ביה בציבור דהכין עבדו רבנן מעשים. דאמרינן ההוא דאתא לקמיה דר' אבהו וכול' עד כך אתה נאמן להפסיד ספר תורה. ומר רב משה ז"ל נמי הוה פליג בהא והוה אמ' מצוה מן המובחר למהוה מעובד לשמה והאיי דאפסדיה ר' אבהו מלמהוה מצוה מן המובחר. אבל מתורת ספר תורה כשר שקורין בו בצבור אינו יוצא. והוה אמרין ליה רבנן משום מצוה מן המובחר לא פסיד אגרא דספרא ואין יגיעו כולו אבד והאיי הפסד לגמרי הוא. והוה מיתלי מר רב משה בההיא דאיתמר בענין האורג בגד למת אביי אמ' אס' הז' מל' היא וכול'. ומותבינן כמה תיובאתא ובסופה מותיב ליה רבא לאביי האומר לאומן עשה לי תיק שלספר נרתק שלתפילין עד שלא נשתמש בהן קדש מותר להשתמש בהן חול. ומשני אביי תנאיי היא דתניא ציפן זהב או שטלה עליהן עור בהמה טמאה פסולות עור בהמה טהורה כשרות אע"פ שלא עיבדן לשמן רבן שמע' בן גמ'. ורבא כתנא קאמ' דאמ' אע"פ שלא עיבדן לשמן. וכיון דאמרינן דרש מרימר היל' כאבי רבנן אמרי היל' כרבא והיל' כרבא. דאע"ג דאזמניה לאיסור הנאה או לקדושה ובעי להנפוקיה לחולי או להיתירא שפיר דאמי ולא חישינן להזמנה כי הא מתניתא דאע"ג שאמר לאומן עשה לי ספר תורה דהוה ליה הזמנה כי לא נשתמש בהן קדש מותר להשתמש בהן חול. גמרינן דלא צריך עיבוד לשמה דקם ליה רבן שמע' בן גמ' כאביי דלית היל' כואתיה. ואית לנא ולרבנן כמה וכמה דקדוקי בהא מילתא לפרוקה ולדחוייה להא מילתא דרב משה גאון. אלא מיהו אתם שאין במקומכם מי שעושה גוילין ולא רק אם יש במקומכם ספר תורה כהוגן השמרו בו וקראו בו בציבור. ואם לאו אל תשביתו קריאת התורה מפני זאת שהרי הכת' אומ' עת לעשות ליי' הפ' תו'. ור' יוחנן ור' שמע' בן לקיש מעיני בספר אגדתא בשבתא וסמכי אהאי קרא. ועשו ספר תורה מן רק אע"פ שאין מעובד לשמה שמר רב משה כראוי הוא לסמוך עליו בשעת הדחק. וכל שכן על דרך שאמרנו עת לעשות ליי' הפרו תו'. אבל אם יש לכם יכולת להחזיר את יריעות לבתי מיתוח ולהעביר עליהם מעט סיד לשמה הרי יצאתם ידי עיבוד לשמה. ואם אין יכולת לעשות כן כתבו בו ואע"פ שאין מעובד לשמה וקראו בו בציבור. ודאמור רבנן לא יעשה חציו גויל וחציו קלף אבל הוא עושה חציו גויל וחציו צבאים רק הנעשה מן הצבאים כותב עליו במקום שער כמו גויל או במקום בשר כרק הנעשה מן עורות אחרים. וסופר שטעה וכתב ספר תורה על רק במקום שער יש להן תקנה לקרות בו בציבור כשאין להן אחר או מה יעשה בה. סלקא דעתא החשב חשבתם אל לבבכם לדברי האומ' קלף רק כי אסרו לעשות חציו גויל וחציו רק הבא מן הצאן והתירו לעשות חציו גויל וחציו רק הבא מצבאים. כמה רחוק דבר זה. אלא זה שאסרו צבאים עורות שלצבאים מעובדים בעפצי וקמחא שערי בעיבוד גוילים ולעולם כותב במקום שער כמנהג גוילים. ולענין רק לדברי האומר קלף הוא אין כותבין עליו אלא במקום בשר. והלכה למשה מסיני קלף במקום בשר. ולא קלף לאו רק הוא אלא מגלה שלגויל קולפין אותה והווה שתים. אחת נקראת קלף ואחת נקראת דכסוסטוס. עכשו רוב הסמוכים בהכשרת ספר תורה שלרק על מה שנהגו העם הן סמוכין. ולא נהגו העם לכתוב על רק אלא במקום בשר אבל הכותב במקום שער לא נהגו להכשירו. אף אתם אל תכשירוהו שאם יריעה אחת בתוך ספר תורה היא ודאי פסול דהוה ליה מנומר. ואם כולו כך הוא לא נראה כמוהו. תלמדו בו תינוקות וכיוצא בהן ובציבור אל יקראו בו:
2