תשובות הגאונים (הרכבי) תצ״בTeshuvot HaGeonim (Harkavy) 492
א׳עייננו בשאלה זאת וראינו שטענת שמעון שצריך לשום החצר כולו על לאה שתפרע המחצה ליהודה. טענה טובה וחזקה היא על פי הדין. וזהו לפי שלאה קודמת בשעבוד ואין לשמעון מנכסי ראובן כלום עד שתגבה לאה כל המגיע לה. ושטר המשכונה הוא חוב עליה ועל בעלה. ושטר שמעון הוא קודם מן המשכונה. וכשתגבה לאה כל המגיע לה רואין אנו אם נשאר מנכסי ראובן כלום מגבין אנו לשמעון את המגיע לו. ואם ישאר גם אחר שמעון כלום מגבין ממנו ליהודה חצי מעות המשכונה. והמחצה השנית אנו מגבין אותו מלאה. לפי שהיא משתתפת עם ראובן בפרעון זה החוב. על פי העיקר שפסק התלמוד הירושלמי באמרו זאת אומרת השותפין אחרין זה לזה. ר"ל שמן הנמצא לפנינו מהשותפין תובעין את כל [החוב] שהוא שותף בו. ואפילו אם תסתלק מפני חוב יהודה לא יוכל לקחתו אלא שמעון לפי שהוא קודם בשעבוד מיהודה. ולא מהני מה שתניח לאה לחוב יהודה בחצר. לפי שלא תוכל לפרוע חוב שלה ושל בעלה בדבר שהוא בשעבוד שמעון. לפיכך יעשו בדין זה כמו שזכרנו. ואם כשגבתה לאה כל המגיע לה לא ישאר כלום מן הנכסים לא לשמעון ולא ליהודה. הדין הוא שיגבה יהודה חובו מלאה כפי מה שזכרנו. ושמעון ישאר בלא כלום לפי שראובן לא השאיר לו כלום שיגבה ממנו. ואין לאה חייבת ליתן לו כלום לפי שאין לו עליה לא חוב ולא אחריות. וכשגובה יהודה חובו מלאה לא יוכל גם כן שמעון לחזור עליו. לפי שלאה נתנה לו ממה שמגיע לה ולא מנכסי ראובן. משום הכי לא יוכל לחזור עליו. וכך הדין:
1