תשובות הגאונים (הרכבי) תקכ״אTeshuvot HaGeonim (Harkavy) 521
א׳ושא'. ראו' הניח משכון ביד שמ' ומ[ת שמע' והני]ח בנים קטנים ובא ראו' לתבוע את המשכון מיור[שי שמ]ע' ואמר להם שהוא ממושכן ביד שמע' אביהם בחמשים. טענו הקרובים ואמרו כך צוה המת שהוא ממושכן במאה וטען ראו' ואמר ישבעו הקרו[בים על טענתם ואני] אתן מאה ואמר לו הדיין אין [הקרובים מחוייבים לישבע] בממון שאינו שלהם אלא אם ירצה [ראו' ישלם את המאה וי]תנו בית דין אותה על ידי שליש עד שיגדלו ה[יורשין וי]שבעו שבועת היורשין שלא ציונו אבא ושלא מצינו בחשבונותיו וגובין. כך אנו רואין שיפה אמר הדיין זה אלא שאין זה מן הדין שתינתן הק' כולה על ידי שליש אלא חמשים ממנה בלבד תנתן על ידי שליש וחמשים שהוא מודה בה תנתן ליורשים. והוא ששוה המשכון מאה אבל אם המשכון אינו שוה מאה אין עליו לתת אלא עד כדי דמיו בלבד לפי שאילו היה אביהן קיים לא היה יכול לטעון אלא עד כדי דמיו בלבד. אלא מיהו הני מילי היכא דהוי משכון מדברים שאינן עשויין להשאיל ולהשכיר. אבל אם היה המשכון מדברים העשויים להשאיל ולהשכיר מיגו דאי באעי אמ' שאול הוא בידו מהימן ובשבועה כי אמ' נמי משכון הוא בכך וכך מהימן ובשבועה. דשלח ר' חנינא בר אבא דברים העשויין להשאיל ולהשכיר ואמ' לקוחים הן בידי אינו נאמן ורבא נמי אפיק זוזא דסרבלא [וספר]א דאגדתא מיתמי בדברים העשויין להשאיל [ולהשכיר]. והקרובים אין עליהן שבועה ולא חרם שכך הוא דינן שליתומים בין שטענו הקרובים אותה טענה ובין שלא טענו היתומים אותה טענה אפטרופוס שליתומים יכול לטעון להן בלא טענה שיתכן לטעון כד[ין] אביהם:
1