תשובות הגאונים (שערי תשובה) קכ״וTeshuvot HaGeonim (Shaarei Teshuva) 126
א׳ענין עירובי תחומין כגון שהיתה מילה או בית האבל או בית המשתה חוץ לתחום שבת נוטל רקיק אחד של לחם והולך בו ערב שבת או ערב יו"ט בחוץ למדינה שהוא שרוי בה ויתרחק ממנה עד שלא ישתייר בינו ובין המקום של מצוה אלא פחות מאלפים אמה ובלבד שלא ירחיק ממדינתו יותר מאלפים אמה ויניח שם העירוב ויאמר שביתתי בכאן שאבוא מחר בכאן.
1
ב׳ולענין הזכוי שאם זכה לעשות העירוב משל עצמו ולא יטול מאחר כלום נוטל שיעור העירוב ואם הוא שתופי מבואות צריך שיטול בכדי שיגיע לא' מבני מבוי כגרוגרת אם היו פחות מי"ח ולמעלה יטול ב' סעודות שהם שני שלישי ליטרא של קמח במשקל בבלי ואופה אותם ואומר לאדם א' זכי בהאי עירובא לכל בני מבוי כי היכי דנשתרי לכולהו לטלטולי בכל מבואה וכיון שנטל אותו אדם א' זכה בו לכל בני המבוי ולאחר כן מצניעין אותו יפה וכל זמן שאותו עירוב מצוי מותר לטלטל בכל המבוי ומחצר לחצר ומזכה להם ע"י בנו ובתו הגדולים ועל ידי אשתו אבל לא ע"י בנו ובתו הקטנים מפני שידן כידו וכל העירובין יתכן בהם זכוי:
2
ג׳ואם נתוסף אדם במבוי חוץ מאותם שהיו שם בשעת העירוב צריך לזכות בשבילו או ליטול ממנו חלקו וצריך נמי שיודיע לאנשי מבוי תחלה בשעת הזכוי ודוקא שהיתה אותה תצר בין ב' מבואות הוא שצריך להודיע לאותו ששוכן בה בשעת הזכוי אבל אם לא היה לו פתח אלא במבוי א' א"צ להודיע בעת הזכוי לפי שזכין לאדם שלא בפניו ובעירובי תבשילין נמי יזכה להם שלא מדעתם וכיון שהודיע אותם בי"ט שעירב בשבילם דיו וא"צ להודיעם בשעת הזכוי ודקס"ד דהא דאמר רב חסדא מדברי רבי' הקדוש נלמוד חולב אדם עז לתוך הקדרה אבל לא לתוך הקערה דבשבת הוא דלאו הכי מלתא דהא ליכא מאן דשרי בשבת ודקא אמרת לא מצינו חולב מאבות מלאכות ולא מן תולדות אשתמע הא דגרסי' בפ' המצניע החולב והמגבן וכו' ואמרו רב חמא בר גוריא אקלע לנהרדעא בעו מיניה חולב משום מאי מחייב וכו' ומההוא נמי דאבא שאול שמעת דחולב הוא חייב משום מפרק דאמר לענין יונק מפרק כלאחר יד הוא טעמא דיונק הוא דמפרק כלאחר יד הא חולב בידו מפרק גמור הוא ומתוך שמלאכת אוכל נפש בי"ט בדברים שאפשר לעשותן מערב י"ט שריא חולב נמי בתוך האוכל ואע"ג דהוא מלאכה וחולב לתוך הקערה והיא מלאכת משקין לא הותרה ביו"ט כ"ש המגבן דהיא מלאכת אסורא וחזינן בפי' דילן כלשון הזה מודה היה רבי יהודה לחכמים בזתים וענבים כיון דבני סחיטה נינהו יהיב דעתיה עלייהו והוו מוקצין ואסורין ולאו הכי הוא דאי משום מוקצה הוא פירות גופייהו ליתסרו אלא היינו טעמא דהיוצא מהן אסור משום דכי יהיב דעתיה אמשקין דידהו אחשובי אחשבינהו ונפקי להו מתורת אוכל לתורת משקין והוו להו נולד ואסירי וטעמא דנולד דאסיר משום פירות הנושרין שמא יעלה ויתלוש ומשום משקין שזבו גזרה שמא יסחוט ושאר משקין דלא יהיב דעתיה עלייהו בתורת אוכל הם ולאו נולד הם.
3
