תשובות הרדב"ז חלק ג תתק״סTeshuvot HaRadbaz Volume 3 960
א׳שאלה ראובן שדך את לאה ושלח לה סבלונות ע"י עדים כמנהג והיה נכנס ויוצא בבית חמיו ומתייחד עמה לשחק ולנשק אבל לא עלתה על לבו לד"א ואח"כ חזר בו אביה ולא רצה לתתה לו ואומר ששלח לה סבלונות לשם קדושין ע"י עדים ושאלנו ת פי העדים ואמרו שלא אמר להם דבר אלא בסתם כשאר סבלונות היש מיחוש בזה האם צריכה גט או לאו:
1
ב׳תשובה גרסינן בפרק האיש מקדש מאי הוי עלה אמר רב פפא באתרי דמקדשי והדר מסבלי פשיטא לא צריכא דרובא מקדשי והדר מסבלי ומיעוטא מסבלי והדר מקדשי מהו דתימא ניחוש למיעוטא קמל"ן פי' ניחוש למיעוטא ולהקל ואשכחן בלמודה ניחוש להקל כה"ג קמל"ן דלא חיישינן למיעוטא אלא אזלינן בתר רובא וחיישינן ורש"י ז"ל פי' ששולח סבלונות לשם קדושין ובעדים כנ"ד ממש והיכא דכולהו מסבלי והדר מקדשי לא חיישינן כלל. ומצרים אתרא דמסבלי והדר מקדשי כולהו מפני שיש תקנת נגידים ראשונים שלא לקדש אלא בשעת הנשואין לא מפני אותם שעושין שלא כהוגן תשתנה מנהג המקום ולא ראינו מעולם במצרים מי שפקפק בזה שכולם יודעים שאין הסבלונות קדושין. אבל הקשו עליה נהי דשידך אותה מנא ידעא שהם לשם קדושין והא אפילו במדבר עמה על עסקי קדושין אם נעתקו מענין לענין אחר לא חיישינן. ותו דכל הסוגיא מתפרשת בדוחק לפי שטה זו לפיכך פי' ר"ח והריא"ף והתוספות ז"ל ורוב המפרשים כיון ששלח לה סבלונות חיישינן שמא קדשה כבר בפני ב' עדים והלכו להם אבל לא שיהיו הסבלונות עצמן קדושין. הרי לך לפי שטה זו הנכונה דפילו באתרא דמקדשי והדר מסבלי כנדון דידן לא חיישינן כלל שהוא אומר שלא קדשה אלא באלו הסבלונות ואלו לא הוו קדושין כיון דלא ידעה מידי ואע"ג דלפי שטה זו חיישינן לקדושין שקדמו לסבלונות אעפ"י ששניהם אומרים שלא היו שם קדושין שאני התם דאיכא למימר קדשה והשתא הדר ביה אבל בנ"ד הרי הוא אומר שקדשה באלו הסבלונות אלא שאין אנו חוששין להם ולפי שטה זו העלה הריטב"א ז"ל שאפילו בקטנה חיישינן שמא קדשה ע"י אביה כיון דשלח לה סבלונות והעלה ג"כ דבעיר חדשה חיישינן שמא דעת אנשי המקום ההוא לעשות כמנהג דמקדשי והדר מסבלי ור"ח ז"ל גריס איפכא לא צריכא דרובא מסבלי והדר מקדשי ומיעוטא מקדשי והדר מסבלי מהו דתימ לא ניחוש למיעוט קמל"ן והשתא ניחא לישנא דלא ניחוש קמל"ן דאע"ג דבעלמא לא חיישינן למיעוט דלא קייל"ן כר' מאיר משום חומרת אשת איש חיישינן והנכון דאע"ג דבעלמא אזלינן בתר רובא הנ"מ ברוב דבר של חיוב כגון רוב נשים מתעברות ויולדות אבל בדבר התלוי במנהג לא אזלינן בתר רובא דדילמא זה רוצה להיות מן המיעוט דמקדשי והדר מסבלי וחיישינן לאתרא דמיעוטא מקדשי והדר מסבלי. אבל ר"י ז"ל מצא גרסא שלישית מסבלי והדר מקדשי פשיטא דלא חיישינן לא צריכא דרובא מסבלי והדר מקדשי ומיעוטא מקדשי והדר מסבלי מהו דתימא ניחוש למיעוטא ותהא מקודשת קמל"ן. ולפי גרסא זו אי רובא מקדשי והדר מסבלי חיישינן אבל למיעוטא דמקדשי והדר מסבלי לא חיישינן דלמיעוטא לא חיישינן כרבנן דלא חיישינן למיעוטא ואע"ג דבעלמא בחומרת אשת איש חיישינן למיעוטא שאני הכא דאכתי לא אתחזק אסורא וחששא בעלמא היא. אפילו לפי שטה זו מחצה על מחצה חיישינן ומ"מ הסכמת האחרונים שגרסת הר"ח והריא"ף ז"ל היא הנכונה ותו שהיא להחמיר. הרי לך בהדיא לכל הגרסאות דבנ"ד ליכא למיחש כלל אפילו לדעת המחמירים שהרי מצריכי כולהו מסבלי והדר מקדשי ומה שטוען שהיה מתיחד עמה אינו כלום שכך המנהג לעשות כדי לחבבם זה על זה ואיפלו שהיה בא עליה ליכא למיחש חד שהוא לא בא עליה לשם קדושין שהרי אמר ששלח לה סבלונות לשם קדושין ותו דליכא סהדי ואין מקום להאריך בזה כיון שאינו מענין שאלתינו. והנראה לע"ד כתבתי:
2