תשובות הרדב"ז חלק ה א׳תי״דTeshuvot HaRadbaz Volume 5 1414
א׳(מא) שאלת ממני אודיעך דעתי על לשון הרמב"ם ז"ל פ"ד מהלכות עכו"ם ואין ב"ד אחד עושין ג' עיירות הנדחות זו בצד זו אבל אם היו מרוחקות עושין ע"כ. וקשיא בתרתי דמשמע דשתי בתי דינין עושין ג' עיירות נדחות סמוכות זו לזו והא איכא קרחה. ותו דמשמע דב"ד א' עושין ג' עיירות נדחות אם הם מרוחקות אפי' שיהיה שלשתן בגליל או בארץ יהודה ובתלמוד לא משמע הכי:
1
ב׳תשובה כבר השיגו הראב"ד ז"ל וכתב לעולם אין עושין ג' עיירות נדחות לא בב"ד א' ולא בג' ולא במקום א' ולא מרוחקות אלא יהודה וגליל ע"כ וכן נראה מסוגית הגמרא אלא דקשיא לי דמשמע שעושין ג' עיירות ב' ביהודה וא' בגליל או אחת ביהודה ושתים בגליל ולא משמע הכי מהברייתא דמייתי לסיועי לר' יוחנן דגרסינן בשלהי ת"ק דסנהדרין אמר ריש לקיש לא שנו אלא במקום א' אבל בשנים וג' מקומות עושין ר' יוחנן אומר אין עושין משום קרחה תניא כותיה דר' יוחנן אין עושין ג' עיירות מנודחות בא"י אבל עושין שתים כגון א' ביהודה וא' בגליל אבל שתים ביהודה וב' בגליל היינו ארבעה אין עושין אבל ב' ביהודה וא' בגליל או להפך עושין דא"כ קשיא רישא לסיפא דברישא קתני אבל עושין שתים כגון א' ביהודה וא' בגליל משמע אבל ב' ביהודה וא' בגליל אין עושין אימא סיפא שתים ביהודה ושתים בגליל אין עושין אבל שתים ביהודה וא' בגליל עושין וקשיא רישא לסיפא אלא או או קתני סיפא אבל ב' ביהודה או ב' בגליל אין עושין ומפני שראיתי מי שפירש כך דדוקא קתני הוצרכתי לבאר לך דאינו נכון כלל אלא או או קתני ואי לאו דמסתפינא אמינא דאיכא טעותא בלשון ההשגה וכך היא ולא יהודה וגליל כלומר לא מבעיא מרוחקות ביהודה דאין עושין אלא אפי' יהודה וגליל אין עושין ג' עיירות אבל שתים עושין א' ביהודה וא' בגליל והיינו כתנא דמסייעינן מינה לר' יוחנן ור' יוחנן נמי ה"ק לעולם אין עושין בא"י ג' עיירות משום קרחה אבל שתים עושין ואותן השתים א' ביהודה וא' בגליל אבל אם שתיהן ביהודה ושתיהן בגליל לא והיינו דמסייעינן לר' יוחנן מינה וכן פירש אחד מהגדולים ואמרו שהוא הר"ן ז"ל אלא שראיתי לבעל מגדל עוז שכתב לשון ההשגה כאשר כתובה בספרים שלנו והשיג על הראב"ד ז"ל וז"ל ואם כדברי הראב"ד למה התיר ביהודה וגליל והלא הן מרוחקות דשמעתין ע"כ. ואפשר לי לתרץ דר"ל אתא לפרושי מתני' דקתני אין עושין עיר הנדחת בספר ולא שלש אבל עושין א' או שתים ולא שנו אלא במקום א' אבל בשנים ושלשה מקומות עושין ומשמע אפי' שלשתם ביהודה או בגליל כיון שאינם סמוכות זו לזו ופליג ר' יוחנן ואמר אין עושין משום קרחה כיון דשלשתם ביהודה אפי' שאינם במקום אחד מחזי קרחה אבל ביהודה וגליל עושין ג' עיירות שתים ביהודה וא' בגליל או להפך ולמ"ד שתים הוי קרחה עושין שתים ביהודה מרוחקות וא' בגליל ולא מסייעין ליה מברייתא לכוליה מלתיה אלא במאי דפליג עליה דריש לקיש דאמר בשנים ושלשה מקומות עושין דהא תנא דברייתא ס"ל דאין עושין ג' עיירות מנודחות כלל במאי דאמר ר' יוחנן דעושין שתים ביהודה וא' בגליל לא אתיא ברייתא כותיה דר' יוחנן וא"ת א"כ ר' יוחנן וריש לקיש דלא כתנא דברייתא י"ל דאה"נ דסברי דתנא דמתני' פליג עלה דקתני אין עושין ג' עיירות אבל א' או שתים עושין וס"ל דלעולם ב' עושין לר"ל אפי' סמוכות ולר' יוחנן מפוזרות למ"ד ב' הוי קרחה ופליגי נמי בג' לר"ל עושים אם הם מפוזרות אפי' שלשתן ביהודה ולר' יוחנן לעולם אין עושין ג' אפי' מפוזרות אבל שתים ביהודה וא' בגליל עושין ובתרתי פליג תנא דמתני' אתנא דברייתא ופסקינן הלכתא כסתם מתני'. כל זה כתבתי ליישב הסוגיא לפי שטת הראב"ד ז"ל אבל לפי שטת הרמב"ם ז"ל קשיא טובא וצריך לישב לדעתו ז"ל דאיהו סבר דליכא משום קרחה וכיון דר"ל ור' יוחנן פליגי בפירושא דמתניתין ולא בדנפשייהו ומסתבר טעמיה דריש לקיש. ותו דרב בתרי לישני קאי ר"ל מדקא מפליג בין ב"ד א' לשלשה בתי דינין משמע דס"ל דעושין ג' עיירות מנודחות בא"י ודלא כר' יוחנן הילכך אע"ג דקי"ל הלכתא כר' יוחנן לגבי רב ולגבי ר"ל שאני הכא דאיכא תרי כנגד ר' יוחנן ומסתבר טעמייהו ומשום הכי פסק דעושין ג' עיירות מרוחקות דליכא קרחה וא"ת אמאי פסק כלישנא קמא דרב ולקולא ותו דאיכא טעמא דקרחה כאשר כתבתי. וי"ל דמשום חומרת עכו"ם אית למיפסק לחומרא ובשתי בתי דינין ליכא למיחש לקרחה לפי שקודם שבא ב"ד השני לעשות עיר הנדחת סתמא כבר נעשית הראשונה גנות ופרדסין וליכא קרחה. ויש מי שפסק בפשטא דברייתא דלעולם אין עושים ג' עיירות אלא שתים א' ביהודה וא' בגליל קצרו של דבר הרב ז"ל פסק כלישנא קמא דרב להחמיר וכריש לקיש דקאי כותיה ופשטא דסתמא דמתני' כותיה ולהחמיר משום חומרת דעכו"ם והנראה לע"ד כתבתי:
2