תשובות הרדב"ז חלק ה א׳תכ״בTeshuvot HaRadbaz Volume 5 1422
א׳(מט) שאלת ממני אודיעך מאי זה טעם פסק הרמב"ם ז"ל באפרוח שנולד ביו"ט אסור משום מוקצה והא הוי פלוגתא דרב סבר אסור ושמואל ור' יוחנן סברי מותר והא קי"ל רב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן וכ"ש דשמואל קאי כותיה. ותו כיון דלא איפסיקא הלכתא בהדיא הוי ספיקא דרבנן והוה לן למיזל לקולא:
1
ב׳תשובה איכא כמה דפסקו כר' יוחנן דמותר אבל הגאונים ור"ח ז"ל פסקו כרב בהדיא והריא"ף לא פסק כלל והניח הדבר בספק אבל הרא"ש ז"ל כתב שדעתו של הריא"ף ז"ל להחמיר ולא ידעתי מנא ליה הא והר"ן ז"ל כתב דמספקא ליה ומשום הכי סתם. ואיפשר דטעם הגאונים ז"ל לפסוק כרב משום דבשלמא אי הוה פשיטא לן דאמרה ר' יוחנן ודאי הוה פסקינן כותיה אבל מספקא לן אי אמרה דהכי גרסינן בכלהו נוסחי ושמואל ואי תימא ר' יוחנן אמר מותר הואיל ומתיר עצמו בשחיטה וא"כ לא שבקי' מאי דאמר רב בהדיא משום מאי דמספקא לן אי אתמר משמיה דר' יוחנן ואי משום שמואל הא קי"ל כרב באיסורי ומהאי טעמא נ"ל שלמד הרא"ש ז"ל שדעת הריא"ף להחמיר מדסתם סמך לו על הכלל ואי הוה דעתו להקל הו"ל לפרושי. ותו מייתי הרא"ש ז"ל ראיה להאי פסקא משום דאיכא תרתי מתנייתא כותיה דרב ומשנת ר' אליעזר בן יעקב קב ונקי וגם רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו מאי טעמא שתיק רב אלמא קיימי כותיה. ותירצו יפה קושיות רב כהנא ורב אסי וראיות אלו לא ירדתי לסופן דכיון דהוי פלוגתא דתנאי מה לי חד מתניתא מה לי תרי מתנייתא ואי משום דחדא מינייהו דר' אליעזר בן יעקב הא לא אמרינן משנת ר' אליעזר בן יעקב קב ונקי אלא במשנה ולא בברייתא דאי לא תימא הכי תיקשי לכל הנך רבוותא דפסקו דמותר תדע דבעיקר דיניה דאמר אף בחול אסור לא קי"ל כותיה. ותו דמשמע דר' אליעזר לא איירי בדין מוקצה כלל אלא ה"ק אף בחול אסור מטעם אחר שלא נתפתחו עיניו אבל מטעם מוקצה איפשר דס"ל כמר או כמר והיינו דלא אמרינן בגמ' רב כר' אליעזר בן יעקב. והא דמייתי ראיה מרבה ור' יוסף אדרבה דוק לאידך גיסא מדשתיק רב משמע דלא ידע לתרוצי. וכ"ת דלא חש להו ומשום הכי שתיק ליתא דהא גברי רברבי כר' כהנא ורב אסי מיחש הוה חייש להו הילכך ראיות אלו צל"ע. עוד יש לי להביא ראיה לפסק הגאונים דליכא ברייתא דקאי כותיהו דרב ושמואל לפי סברתייהו דהא אינהו כר' שמעון ס"ל דלית ליה מוקצה וא"כ אמאי איצטריך תנא דמתניתין למיהב טעמא משום דמתיר עצמו בשחיטה אלא משמע דהאי תנא אית ליה מוקצה כר' יהודה דהא דקאמר תלמודא תניא כותיה דשמואל ור' יוחנן אטעמא קאי ולא אדינא ואם כן שמואל ור' יוחנן אמאי איצטריכו להאי טעמא כיון דלית להו מוקצה. תירצו בתוס' דאפי' לר' יהודה דאית ליה מוקצה שרי מהאי טעמא וקשה כיון דלא ס"ל כר' יהודה משכוני נפשייהו אדר' יהודה למה להו. ואי תנא דברייתא נמי ס"ל כר' שמעון איכא לאקשויי כה"ג ואי ס"ל כר' יהודה ה"ל למתנייה אליבא דר' יהודה ולאשמועינן דמודה בה ר' יהודה. עוד תירצו ז"ל דאצטריך האי טעמא אפי' לר' שמעון דמודה ר"ש בהאי מוקצה דהוי כגרוגרות וצמוקים ותירוץ זה נכון ואתי שפיר תניא כותיה דשמואל ור' יוחנן בכולה מלתא דברייתא ר' שמעון היא ומ"מ עיקר הטעם לפסק הגאונים ז"ל משמע לי משום דלא פסיקא לן אי אמרה ר' יוחנן ואע"ג דר' יוחנן כר' שמעון ס"ל דלית ליה מוקצה אנן כרבי יהודה פסקינן ביו"ט דלא ליתו לזלזולי ביה. הנלע"ד כתבתי:
2