תשובות הרדב"ז חלק ה א׳תנ״בTeshuvot HaRadbaz Volume 5 1452
א׳(עט) שאלת ממני ידיד נפשי על מה שכתב הרמב"ם פ"ב מהלכות חגיגה וז"ל מי שחציו עבד וחציו בן חורין פטור מפני צד עבדות שבו והשיג עליו הראב"ד דלא כהלכתא דהיא כמשנה ראשונה וקשיא לך איך פסק הרב כמשנה ראשונה:
1
ב׳תשובה תנן ריש חגיגה הכל חייבין בראיה ואמרינן בגמ' הכל לאתויי מאי לאתויי מי שחציו עבד וחציו בן חורין. ותנן חוץ מחרש שוטה וקטן וטומטום ואנדרוגינוס ונשים ועבדים שאינה משוחררים ואמרינן עלה בגמרא אמר רבינא לא נצרכה אלא למי שחציו עבד וחציו בן חורין דיקא נמי דקתני נשים ועבדים וכו' וא"כ מתניתין קשיא מדידה אדידה דרישא קתני הכל לאתויי מי שחציו עבד וחציו בן חורין וסיפא ממעט ליה כדמתרץ רבינא ומשני תלמודא לא קשיא כאן במשנה ראשונה כאן במשנה אחרונה דתנן מי שחציו עבד וחציו בן חורין עובד את רבו יום אחד ואת עצמו יום אחד דברי ב"ה אמרו להם ב"ש תקנתם את רבו ואת עצמו לא תקנתם לישא שפחה אינו יכול בת חורין אינו יכול ליבטל והלא לא נברא העולם אלא לפריה ורביה שנאמר לא תוהו בראה לשבת יצרה אלא מפני תקון העולם כופין את רבו ועושה אותו בן חורין וכותבלו שטר על חצי דמיו וחזרו ב"ה להורות כב"ש ודעתו של רש"י והראב"ד ז"ל דסיפא דמתני' דתנן חוץ מעבדים [שאינ'] משוחררי' ודייק מינה רבינא מי שחציו עבד וחציו בן חורין פטור מן הראיה היינו כמשנה ראשונה קודם שחזרו ב"ה להורות כדברי ב"ש ולפיכך פטור מן הראייה ונשנית קודם שחזרו ב"ה להורות כב"ש. אבל אחר שחזרו לדברי ב"ש נשנית רישא דמת:י' דתנן הכל חייבין בראיה לאתויי מי שחציו עבד וחציו בן חורין. ואיברא דקשיא שיטה זו טובא חדא דתני רבי רישא דמתני' לפי משנה אחרונה וסיפא לפי משנה ראשונה. ותו כיון שעדיין לא שחררו רבו אמאי יתחייב בראייה ורש"י הרגיש קושיא זו וכתב והוה ליה כאלו שחררו כבר וחייב ע"כ. וקשיא לי כיון שעדיין לא הגיע גט שחרור לידו ומדינא פטור לא נמצא מביא חולין לעזרה וא"כ בא ונאמר שכל אותם שאמרו רז"ל כופין את רבו לכתוב לו גט שחרור יהיה מחוייב בכל המצות שישראל חייבין בהם ויהיה מותר בבת ישראל כיון דחשבינן ליה כאלו שחררו ומתוך דוחקים אלו סובר רבינו ז"ל דרישא דמתני' דהכל חייבין אתיא לפי משנה ראשונה קודם שחזרו ב"ה להודות לב"ש ולפיכך חייב בראיה דכיון שעובד לרבו יום אחד ולעצמו יום אחד חשבינן ליה כחלוק ממש יום שהוא עובד לעצמו חייב במצות ראיה כי אין לרבו רשות עליו באותו יום וקרינן ביה שפיר אל פני האדון שאין לו אלא אדון אחד. וסיפא דמתניתין דקתני חוץ מעבדים משוחררים ודייק מינה רבינא למעוטי מי שחציו עבד וחציו בן חורין אתיא למשנה אחרונה דחזרו ב"ה להודות לב"ש ופטור מן הראיה שכיון שאין לו יום ידוע לעבוד את עצמו הרי כל חלקיו מעורבין זה בזה ויש לו אדון אחר כיון שעדיין מעוכב גט שחרור והשתא ניחא כיון שהיו שונין הכל חייבין וכו' משנה ראשונה לא זזה ממקומה אבל אם זו משנה אחרונה לא ידעתי בראשונה איך היו שונין דהא לא שייך למתני חוץ אי לא תנן ברישא הכל חייבין בראיה ועלו דברי רבינו כהוגן:
2