תשובות הרדב"ז חלק ה א׳תק״יTeshuvot HaRadbaz Volume 5 1510
א׳(קלז) שאלת ממני אודיעך דעתי על לשון הרב בתחלת ע"ז ושבת ויוה"כ כתב ברצונו בזדון חייב וכו' וקשיא לך בתרתי מאי רצון ומאי זדון ומ"ש דכתב כן באלו המקומות ולא כתב כן בשאר מקומות שיש מיתה או כרת:
1
ב׳תשובה רצון למעוטי אנוס זדון למעוטי שוגג ואפשר לתרץ שכתב הרב כן בשלשה מקומות הראשונים שיש בהם מיתה או כרת דהיינו ע"ז ושבת ויוה"כ ולא הוצרך לפרש יותר דבתלת הוי חזקה. והנכון בזה דלגבי ג' עבירות החמורות צריך לכתוב ברצון למעוטי אונס משום דאמרי' בהו יהרג ואל יעבור וסד"א שאם עבר ולא נהרג עונשין אותו ב"ד קמ"ל ולנערה לא תעשה דבר הילכך בכל שאר העבירות לא הוצרך הרב לכתוב ברצונו למעוטי אנוס דפשיטא הוא ומה שכתב כן בהלכות שבת ויוה"כ אע"ג דלא הוו מג' עבירות התמורות מ"מ חמירי להו לאינשי דאמרינן כל המחלל את השבת ככופר בכל התורה כולה וה"ה ליום הכפורים והא דלא כתב גבי עריות כך אעפ"י שהיא מן החמורות משום דקי"ל אין קישוי אלא לדעת והאונס והרצון שוין בו וחייב מיתה וכן כתב הרב ז"ל בהדיא וגבי שפיכות דמים לא הוצרך לכתוב ברצונו למעוטי אנוס לפי שפי' הדין שם בהדיא פרק עשרים מהל' סנהדרין וז"ל כל מי שעשה דבר שחייבין עליו מיתת בית דין באונס אין ב"ד ממיתין אותו ואע"פ שהיה מצוה שיהרג ואל יעבור ואעפ"י שחלל את השם והוא אנוס אינו נהרג שנאמר ולנערה לא תעשה דבר זו אזהרה לב"ד שלא יענישו את האנוס ע"כ ולא הוצרך לבאר שהוא פטור מן הכרת שאם מפני המלקות שיש בו פשיטא דפטור מכ"ש מהמיתה ואם מפני הכרת בוחן לבות יודע אם במרד ואם במעל זה נ"ל נכון בכוונת הרב ז"ל:
2