תשובות הרדב"ז חלק ה א׳תקי״חTeshuvot HaRadbaz Volume 5 1518
א׳(קמה) שאלת על ענין הממחה את החמץ ושותה אם שיעורו בכזית כמי שאוכל או שיעורו ברביעית כשיעור השותה שאר איסורים. הדבר ברור שהשיעור הוא בכזית דהא מקרא דונכרתה הנפש האוכלת ילפינן ליה לרבות השותה ויש בדבר להקל ולהחמיר. כיצד להחמיר אם המחה אותו עב שיש כזית בפחות משיעור רביעית חייב אע"פ שלא שתה רביעית. כיצד להקל אם המחה אותו צלול שאין כזית כשיעור רביעית אע"פ ששתה רביעית פטור כיון שעדיין לא שתה מן החמץ כזית וכן לענין השוהה יש בו להקל כגון ששתה ושהה וחזר ושתה אם יש בין תחלת השתיה עד סוף השתיה יותר מכדי שתיית רביעית אין מצטרף ופטור. וכן הדין בשאר מאכלות אסורות שהמחה אותם ושתה אותם כאשר כתב הרב פרק י"ד מהלכות מאכלות אסורות וז"ל וכן השותה רביעית של סתם יינם מעט מעט או שהמחה את החמץ בפסח או את החלב וגמעו מעט מעט אם שהה מתחלה ועד סוף כדי שתיית רביעית מצטרפין ואם לאו אין מצטרפין עכ"ל. ונ"ל טעמא דמילתא דבאכילה אזלינן בתר שיעור האיסור שהוא כזית ובשהייה אזלינן בתר הפעולה ושותה הוא ולא אוכל ובע"כ בשתה שיעור המחייבו עסקינן דאי לאו אמאי חייב. וא"ת דבשלמא הדברים הנאכלים כגון חמץ וחלב שהמחה אותם עבים ניחא דאיכא כזית בכדי שתיית רביעית אבל השותה סתם יינם השיעור הוא רביעית ושיעור השהיה עם השתיה היא רביעית וא"כ היכי משכחת לה וי"ל דשיעור השהיה היא רביעית בשתיית בני אדם ששותה בנחת וזה היה גומע במהרה אלא שהיה שוהה בין כל גמיעה וגמיעה וכבר נשאלתי על זה פעם אחרת וראיתי מי שפירש דמתחלת השהיות עד סוף השהיות קאמר ואינו נכון כלל שהרי בהל' שביתת עשור כתב אם יש מתחלת שתייה ראשונה עד סוף שתייה אחרונה וכו' וברור הוא. ולענין מה שכתב פ"ב ושאינו ידוע מבטלו בלבו וקשיא כל אריכות לשון זה למה משום דאמרינן בגמרא היכי מבטל דאמר הכי וכו'. אמר ז"ל דלאו דוקא שצריך להוציא בשפתיו אלא מבטל בלבו ודיו וכ"ש איך יוכל לעשות מן היש אין דבשלמא הדבר הנעשה ע"י דבור כגון שליחות וגט יכול לבטל אבל החמץ היכי מצי מבטל ליה לכך כתב ויחשוב אותו כעפר ועדיין קשה שדבר שהוא אוכל איך יעשה אותו כעפר לכך כתב וישים בלבו שאין ברשותו חמץ ועדיין קשה הרי אנו רואין שיש ברשותו חמץ לכך כתב ושכל חמץ שברשותו הרי הוא כעפר ועדיין קשה קושיין דלעיל הרי אנו רואין שיש ברשותו חמץ ולא עפר לכך כתב וכדבר שאין בו צורך כלל. וכל זה כתב ז"ל לתרץ מימריה דרב יהודה דאמר הבודק צריך שיבטל היכי מבטל דאמר הכי כל חמירא דאיכא ברשותי ליבטיל וליהוי כעפרא דארעא ובכמה דוכתי אמרינן מבטלו בלבו ודיו ומאי זה טעם מועיל הביטול ואפשר דס"ל דלאו מדין הפקר נגעו בה כדעת מקצת מפרשים:
1