תשובות הרדב"ז חלק ה א׳תק״כTeshuvot HaRadbaz Volume 5 1520
א׳(קמז) שאלת ממני על הא דקי"ל מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין וכן כתב הרמב"ם ז"ל פ"ו מהלכות מעשר בהדיא והכי משמע נמי ממה שכתב פ"ב מהלכות מעשר שני דמתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין ובפרק שני כתב ז"ל מעשר שני ממון גבוה הוא שנאמרלה' הוא לפיכך אינו נקנה במתנה אא"כ נתן לו הטבל והמקבל מפריש המעשר ע"כ ולא אצטריך תלמודא לאוקומי בשנתן לו הטבל אלא לר' מאיר דס"ל מתנות שלא הורמו כמי שלא הורמו דמיין דלמ"ד כמי שהורמו דמיין לא מצי ליתן אותם במתנה אלא למ"ד מעשר ממון הדיוט הוא ואנן לא קיימא לן הכי אלא ממון גבוה הוא:
1
ב׳תשובה גרסינן בפ' האיש מקדש וכר' יהודה במעשר מי לא תנן והפודה מעשר שני שלו מוסיף חומש בין משלו בין משנתן לו במתנה מני אי לימא ר' מאיר מי מצי יהיב ליה במתנה והא אמר מעשר ממון גבוה הוא אלא לאו ר' יהודה לא לעולם ר' מאיר והכא במאי עסקינן כגון דיהיב ניהליה בטבליה וקסבר מתנות שלא הורמו כמי שלא הורמו דמיין ע"כ בגמ'. וסובר הרב ז"ל דלאו לכל מילי אמר ר' מאיר כמי שלא הורמו דמיין אלא לענין זה דלא חשבינן למעשר ממון גבוה ולא יוכל ליתנו במתנה דבשלמא כשהמעשר בעין אמרינן ממון גבוה הוא אבל היכא דיהביה ניהליה בטבליה לא אמרינן כמי שהורמו והוי כאלו נתן לו המעשר אלא בעודו בטבליה לאו ממון גבוה ולא אמרינן בכי האי כמי שהורמו דמיין ואפי' תימא דר' מאיר בכל דוכתא סבר כמי שלא הורמו דמיין הכא גביה אי הוי ממון גבוה או לא מסתבר טעמי חדא דאמר רב נחמן אמר רב אדא בר אהבה הלכה כר' מאיר במעשר הואיל וסתם לן רבי כוותיה ומסיק תלמודא דהך סתמא דהפודה מעשר שלו נמי כר' מאיר אתיא ולא כר' יהודה. ותו דאי מוקמת לה כר' יהודה מפקינן לה מהלכתא דסבר מעשר ממון הדיוט הוא ואנן קי"ל ממון גבוה הוא הילכך על כרחין אית לן נאוקמה בדיהיב ניהליה בטבליה וכמי שלא הורמו דמיין וטעמא דלא חשבינן ליה ממון גבוה עד שיורמו ממש אבל בעלמא כמי שהורמו דמיין וכן למדתי מדברי רש"י ז"ל שכתב ז"ל וקא סבר וכו' דאיכא למאן דאמר בעלמא כמי שהורמו דמיין ואיהו ס"ל כל זמן שלא הורם לאו ממון גבוה הוא דאין שם מעשר עליו לכלום ע"כ. ואע"ג מדקאמר לכלום דלכל מילי סבר ר' מאיר לאו כמי שהורמו דמיין סבר רבנן דלא אמרה ר' מאיר אלא לענין לחשוב אותו ממון גבוה ואפ"ת דלכל מילי אמרה מסתבר טעמיה בהא ולא בהנך דוכתי דאין שם שמים חל עליו אלא כשהוא בעין והכי משמע נמי פשטיה דקרא דעל המעשר ממש נאמר לה' הוא לא על הטבל שיש בו מעשר ודוק ותשכח כי לא תפס עליו הראב"ד ז"ל בפסקא זו. ואי לאו דמסתפינא ה"א דאפי' מאן דסבר כמי שהורמו דמיין מודה דלא הוי ממון גבוה עד דמפריש ליה למעשר דלהא מילתא לא אמרינן כמי שהורמו דמיין והא דדחי תלמודא לעולם ר' מאיר היא לאו לאפוקה משאר תנאי אלא לאפוקה מר' יהודה דסבר אפילו מעשר בעין ממון הדיוט הוא ולאוקומה כר' מאיר דכלהו סתמי אליביה. ומ"מ למאי דאתינן עלה מתרצא שפיר דאין שם שמים חל על הטבל:
2