תשובות הרדב"ז חלק ה א׳תקל״גTeshuvot HaRadbaz Volume 5 1533
א׳(קנט) עוד שאלת לבאר לך כוונת הראב"ד ז"ל בהשגתו על דברי הרב ז"ל סוף הלכות ברכות וז"ל נטל את הלולב מברך על נטילת לולב שכיון שהגביהו יצא ידי חובתו:
1
ב׳תשובה איברא שלשונו של הראב"ד ז"ל קשה ההבנה מאוד כי מה שהבין בו בעל מ"ע אינו מיושב כלל כי איך אפשר ששכח הראב"ד מה ששנה הרב באותו פרק בעצמו או בספרו השמיט הסופר כל זה הלשון הארוך גם לשון ההשגה אינו מורה על מה שהבין בו בעל מ"ע במחילה מכבודו. ולכן אני אומר שהוא משיג עליו על טעם הדין ולא על הדין בעצמו שכתב הרב שכיון שהגביהו יצא ידי חובתו ולדבריו מי שנתעטף או הניח תפילין ולא בירך תחילה היה לו לברך בעל שהרי כבר יצא ידי חובתו ואינו כן שאינו מברך אלא בלמ"ד והטעם שהרי מצותו כל היום לפניו אבל בנטילת לולב כיון שהגביהו נפטר ממנו כל היום וא"כ היה לומר הטעם מפני שנגמרה מצותו שכן כתב הוא בעצמו וכן הוא מברך על ביעור חמץ בין שבדק לעצמו בין שבדק לאחרים שמשגמר בלבו נעשית מצות ביעור וכן גבי לולב היה לומר שכיון שהגביהו נעשית המצוה ולא היה לו לומר יצא ידי חובתו דמשמע לא נעשית המצוה כתקנה ולא נגמרה כנ"ל ליישב הראב"ד אם הלשון הוא מתוקן כאשר הוא בספרים שלנו אבל אני חושד שיש טעות בלשון ההשגה:
2