תשובות הרדב"ז חלק ה א׳תקמ״הTeshuvot HaRadbaz Volume 5 1545
א׳(קעא) שאלת ממני אודיעך דעתי במה שכתב הרמב"ם ז"ל פרק ז' מהלכות טוען ונטען וי"ל מי שהודה בב"ד שאני חייב לזה התובע מנה ואחר כך אמר נזכרתי שפרעתי לו חובו זה שהודתי בו והרי עדים הרי זו עדות מועלת ועושין על פיהם שהרי לא הכחיש העדות ואינו כאומר לא לויתי מעולם. וקשיא לך מההיא דכתב פי"ד מהלכות מלוה ולוה המוציא שטר חוב על חבירו מלוה אומר לא נפרעתי כלום ולוה אומר פרעתי מחצה והעדים מעידים שפרעו כולו נשבע הלוה ונותן מחצה ולמה לא יחזור ויאמר נזכרתי שפרעתי כולו והרי העדים שמעידים:
1
ב׳תשובה קושיא זו כבר נבוכו בה הראשונים והר"ן ז"ל בחדושי מציעא הוכיח מהסוגיא הראשונה דאמרינן דמה לפיו שכן אינו בהכחשה ובהזמה דמי שהודה בב"ד וחזר ואמר נזכרתי אעפ"י שהעדים מעידים כדבריו אין משגיחין בו. וכן מההיא דפרק יש נוחלין אשר כתבת והעלה שדברי הרמב"ם ז"ל תמוהין וצריכין עיון וכן בעל מ"מ העלה הדבר בצ"ע ע"ש. ואני בעניותי אומר לתרץ דברי הרב ז"ל דהתם בפרק י"ד מהלכות מלוה ולוה איירי כשבאו קודם שאמר נזכרתי ולפיכך אינו נאמן דאיכא למימר על העדים סמך ומשום הכי חזר ואמר נזכרתי אבל הכא בהלכות טוען ונטען איירי בשאמר נזכרתי שפרעתי והביא עדים על זה דמעיקרא לאו אעדים סמך אלא ודאי קושטא קאמר שנזכר שפרע וכן משמע מתוך לשון הרב ז"ל. והא דאמרינן מה לפיו שכן אינו בהכחשה ה"פ דאיכא צד שאינו בהכחשה כגון שבאו עדים קודם שאמר נזכרתי. א"נ בעומד בהודאתו מה שאין כן בעדים שישנם בהכחשה בכל גוונא. אבל לעולם אימא לך שאם אמר נזכרתי והביא עדים עושין על פי עדותם כאשר כתב הרמב"ם ז"ל. הנלע"ד כתבתי:
2