תשובות הרדב"ז חלק ה א׳תקפ״טTeshuvot HaRadbaz Volume 5 1589
א׳(רכה) שאלת ממני אודיעך דעתי על מה שכתב הרמב"ם ז"ל פי"ז מהל' גזילה [ואבידה] היה אחד רכוב ואחד אחוז במוסרה הרוכב קנה הבהמה והמוסרה שעל לחיי הבהמה בלבד וזה שאחז במוסרה קנה ממנה מה שאחז בידו ושאר המוסרה לא קנה אחד מהם עד כאן. וכתבו המפרשים שדעת הרב ז"ל דרכוב לחודיה קנה וקשיא הא [משני] (מנא) להו דילמא במנהיג ברגליו כדמוקמינן לה בגמרא דאי לא תימא הכי כמאן פסק והלא רב יהודה בריש מציעא פשיט דרוכב לחודיה לא קני וליכא מאן דפליג עליה:
1
ב׳תשובה גם הריא"ף ז"ל השמיט כל הך שקלא וטריא דרב יהודה וכתב המשנה כצורתה היה אחד רוכב ואחד מנהיג יחלוקו וכיון דרוכב במקום מנהיג קנה כל שכן רוכב לחודיה. ואיפשר דטעמיה ז"ל דכיון דסתם תלמודא מותיב ממתניתין ומהברייתות לרב יהודה משמע דס"ל דרוכב קני ואע"ג דשני להו רב יהודה במנהיג ברגליו שנוייא דחיקא הוא ואשנויי דחיקי לא סמכינן אלא נקיטינן מתניתין כפשטה. אלא דאיכא למידק למה לא כתב הרמב"ם ז"ל המשנה דהוי רבותא טפי דרכוב במקום מנהיג קנה וכל שכן רכוב לחודיה וכתב הך דרב אשי. ומתוך כך אני אומר דרב אשי פליג עליה דרב יהודה דמוקי למתניתין במנהיג ברגליו מדקא משני לה זה קנה בהמה ובי פגיה וזה קנה מה שתפוס בידו והשאר לא קנה לא זה ולא זה ואא"ב דאיירי ברוכב ולא מנהיג ברגליו היינו דלא קנה במוסירה אלא בי פגיה שהוא תכשיט הבהמה והוי כגופה. אלא אי אמרת דאיירי במנהיג ברגליו ליקני נמי במוסירה מה שמגביה הבהמה בצוארה דהוי כמשוך בהמה וקני כלים שעליה דאע"ג דגבי מקח וממכר איבעיא לן כה"ג ולא איפשיטא. ואיכא מאן דפסק דלא קנה שאני מקח וממכר דאיכא למימר כיון דלא אפשיטא בעיין מוקמינן להו לכלים אחזקת מרה קמא אבל במציאה הדבר ברור דקנה הילכך הו"ל לקנות גם במוסירה כשיעור מה שמגביה הבהמה בצוארה דהוי כאלו הגביהו הוא בעצמו דנהי דהשאר לא קנה שסייע חבירו בהגבהתו ואיהו לא קני לאחריני מקני אבל מה שהגביה הבהמה היה ראוי לקנות אם איתא דאיירי במנהיג ברגליו ומדקאמר רב אשי דלא קנה במוסירה אלא בי פגיה משמע דמוקי מתני' כפשטה ברוכב ולא מנהיג ודלא כרב יהודה ואית לן למפסק כרב אשי דבתרא הוא ומשום הכי כתב הרב ז"ל מימרא דרב אשי לאשמעינן דמהכא פסקינן דרוכב לחודיה קני והשמיט מתניתין דממילא ידעינן דרוכב ומנהיג חולקים דבשלמא אי רוכב בעלמא קני היינו שחולק אלא אי רוכב בעלמא לא קני אמאי פליג עם המנהיג הוה ליה כאיניש דעלמא. והנלע"ד כתבתי:
2