תשובות הרדב"ז חלק ה א׳תרי״טTeshuvot HaRadbaz Volume 5 1619
א׳(רנו) הגיה על בעל מ"ע שכתב ולא הוזכר ר' יהודה בגמרא לגבי הנודר בשמה דהא בפרק ארבע מיתות אמרינן בהדיא דדוקא אליבא דר' יהודה לוקין על הנודר ועל הנשבע בשמו ואם באנו להשיג על דברי בעל מ"ע צריך לחבר ספר גדול מהחבור ולכן לא משכננו נפשינו מימינו לתרוצי מילתיה. ומ"מ לא היתה כוונתו לומר שלא הוזכר כלל בסוגיא אלא שלא הוזכר בהדיא שיאמר ר' יהודה על הנודר והמחייב בשמה שיהיה לוקה כדי שנאמר שסמך הרב פסקו על ר' יהודה אלא אנן הוא דדחינן ההוא כר' יהודה דאמר לאו שאין בו מעשה לוקין עליו ולגבי כל שאר הלאוין לא קי"ל כותיה אבל גבי נודר ומקיים בשמה פסקינן כתנא דברייתא דתלי טעמא משום ושם אלהים אחרים לא תזכירו ולא משום דהוי לאו שאין בו מעשה זה דרכו של בעל מגדל עוז אבל עדיין ההשגה במקומה עומדת דמאי שנא לאו דושם אלהים אחרים לא תזכירו משאר לאוין. ותו שהרי הרב בעצמו כתב בהלכות סנהדרין פי"ח כל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו חוץ מנשבע וממר ומקלל חברו בשם ולמה לא הוציא הנודר והמקיים בשמה מן הכלל. ואני כשפרשתי הלכות עכו"ם כתבתי שם וז"ל וי"ל דהאי לאו דלא תזכירו הוי בכלל נשבע וכולל נשבע לשקר או נשבע בשם ע"ז שהרי הכל שקר והא דאוקימנא כר' יהודה כפירוש דעת המקשה תירץ לי דאתיא כר' יהודה אבל קושטא דמילתא הוא דאתיא כרבנן מטעמא דאמרן א"נ משום דעקר חיוב הע"ז הוא על פי דבור לבד שיאמר אלי אתה מתחייב נמי מלקות אדבור גרידא וכדכתיבנא לעיל גבי האומר לחברו לעשות לו ע"ז ומשום הכי לא הוצרך להוציאם מן הכלל כיון שעיקר איסורן על ידי דבור ע"כ:
1