תשובות הרדב"ז חלק ה א׳תרנ״בTeshuvot HaRadbaz Volume 5 1652
א׳(רפט) על מה שכתב פ"ה מהלכות כלאים סערתו הרוח וכו' ואם מצאן שנעשו אביב ינפץ אותו אביב כדי להשחיתו שהכל אסור בהנאה והגיה עליו ז"ל בפי' המשנה פרק ה' דכלאים פירש רבינו דהתבן מותר והחטה אסורה ודבר זה מחלוקת דר' אושעיא ור' יוחנן בירושלמי וכאן פסק כר' יוחנן ובפירוש המשנה כר' אושעיא ע"כ. גם רבינו עובדיה בפי' המשניות שלו פי' וז"ל אם אביב שגמר צמח הזרע אלא שלא הביאה שליש ינפץ הזרע מן השבולת והקשין מותרין והדגן אסור ואם הביאה דגן תדלק והכל אסור עכ"ל. ואין זו השגה על הרב ז"ל דמצינו בכמה מקומות שחזר בו בפסק ממה שכתב בפי' המשניות והלא ראש המפרשים רש"י ז"ל מפרש במשנה אוקמתא דלא קיימא והטעם כי מה שהוא נאות בלשון המשנה מפרש בה אע"ג דלא קיימא הכי והכא מדקתני ברישא ינפץ ובסיפא ידלק משמע דקש התבואה שלא הביאה שליש אינה אסורה ובפסק פסק כר' יוחנן דקי"ל כותיה ומסתבר טעמיה דכיון דאמר קרא פן תקדש תוקד אש מה לי הביאה שליש מה לי לא הביאה שליש ומתני' ה"ק ואם אביב ינפץ כיון שעדיין לא הביאה שליש בנפוץ סגי ליה שהכל הולך לאיבוד בין הזרע בין הקש כיון שעדיין הוא רך ואם הביאה דגן ידלק ולא סגי ליה בניפוץ שאינו הולך לאיבוד ואתי ביה לידי תקלה ולפיכך ידלק וזהו שכתב הרב כדי להשחיתו שהכל אסור. כל זה כתבתי ליישב הלשון הכתוב בספרים אבל לבי אומר לי שהלשון מהופך קצת וכך צריך [לגרוס] ינפץ אותו אביב כדי להשחיתו ואם מצאה שנעשית דגן הרי זו תשרף שהכל אסור בהנאה ודוק ותשכח:
1