תשובות הרדב"ז חלק ה א׳תרפ״טTeshuvot HaRadbaz Volume 5 1689
א׳(תצה) שאלה לא יפול העץ ולא יבול עלהו ולא יתום פריו לחדשיו יבכר להוציא פרי יפה תואר כאור היום שואל כענין ומשיב כהלכה חכם בני ושמח לבי. הריני משיב על שאלתך על ראשון ראשון על מ"ש הרמב"ם ז"ל פ"א מהלכות מילה וז"ל ספק בן ז' ספק בן ח' וכו':
1
ב׳תחלה אודיעך כי הקדמה ידועה היא כי הנולד לז' כלומר שנגמר זמן עבורו ותולדתו לז' הרי זה ולד של קיימא אבל מי שנגמר זמן עבורו לשמנה הרי זה נפל ודאי. ובזה תירצו קושיא אחת דמאי איכא בין נולד לז' לנולד לח' לפי דעת הרב ז"ל אם גמרו סימניו הכא והכא ולד של קיימא ואם לא גמרו סימניו הכא והכא נפל הוא אלא היינו דאיכא בינייהו אם נגמר עבורו ותולדתו לז' הרי זה יחיה ואם נגמר עבורו ותולדתו לשמנה הרי זה נפל. עוד יש לדקדק בלשון הרב ז"ל מה נפשך אם גמרו סימניו מדינא צריך למימהלי בין שיהיה בן ז' או בן ח' ואם לא גמרו סימניו בין שיהיה בן ז' או בן ח' ודאי לא מהלינן ליה. אלא מאי אית לך למימר דהכא בשלא גמרו סימניו איירי וכמ"ש בעל מגיד משנה בהלכות יבום ואין כאן חילוף נוסחאות. ועם מה שהקדמתי יתיישב לך לשון הרב ז"ל דה"ק ספק בן ז' ספק בן ח' מלין אותו בשבת עכ"פ אם בן ז' הוא ושלם הוא כלומר שלם בתולדתו ובזמן עבורו שלא היה ראוי להשהות יותר בדין הוא שידחה שבת למה"ד למי שנולד לתשעה ודאי דמהלינן ליה אע"פ שלא גמרו שערו וצפרניו הכא נמי כבר נשלמו חדשים הראויים לו. ואם בן ח' הוא הרי זה כמחתך בשר בעלמא הוא. הא למדת כי מלת שלם מתפרשת לפי מקומו ועניינו מתפרשת שלם בסימניו ומתפרשת שלם בתולדתו. וא"ת כבר כתב הרב ז"ל מי שנולד בחדש הז' לעיבורו אם נולד שלם הרי זה ולד של קיימא ומלין אותו בשבת עכ"ל. ומה איריא מפני שנולד שלם נמהליה ממ"נ אם בן ז' הוא שפיר קא מהיל ואם נפל הוא מחתך בשר בעלמא הוא. וי"ל דסוף סוף הא קא מחללין שבתא מדרבנן דאסרו טלטול ונפל הרי הוא כאבן ואין מזיזין בו אפילו אבר אחד. אלא מאי אית לך למימר דלא העמידו דבריהם במקום ספק מילה דאורייתא וכיון דאפשר דשפיר מהלינן ליה לא חיישינן לספק טלטול דאתי ספק מילה בזמנה ודחי ספק דבריהם ואע"ג דהעמידו דבריהם במקום כרת ספק דבריהם לא העמידו הילכך גבי ספק בן ז' ספק בן ח' אית ביה תרי ספיקות לטיבותא ספק בן ז' והוא של קיימא ואת"ל נולד לח' שמא בן ז' הוא אלא שנשתהא ולפיכך מהלינן ליה ודחינן טלטול דרבנן אבל נולד לז' ודאי ולא נולד שלם ליכא אלא חד ספיקא ספק לא נשלם עיבורו ספק נשלם ולא דחינן טלטול דרבנן דקרוב הדבר שהוא נפל כיון שנולד לז' ולא גמרו סימניו בן ששה הוא או בן ח' ונפל הוא. ודעת מ"ש רבינו יעקב בסברת הרמב"ם ז"ל אינו מחוור אצלי כלל ולא יכולתי להלום דבריו על לשון הרמב"ם ז"ל וכלל זה יהיה בידך כל מקום שתמצא מחלוקות בהבנת דברי הרמב"ם ז"ל תפוס לשון מגיד משנה שהוא היה בקי בכוונתו יותר מזולתו:
2
ג׳ולענין מה ששאלת בלשון הרב ז"ל בהלכות גרושין הנה בדקתי בספרים מדוייקים חדשים גם ישנים גם יש בידי אבן העזר כתיבת יד שנים ושלשה וכולם כתוב. הכותב גט בשבת או ביוה"כ וכו' כתבו וחתמו בי"ט בזדון ונתנו לה אינה מגורשת שהרי העדים פסולים מהתורה כתבו וחתמו בי"ט ונמסר להם בפני עדים כשרים הרי זה גט פסול ע"כ. וה"פ כתבו בשבת וכו' אע"פ שזדונו בסקילה כיון דשוגג הוא הרי זו מגורשת. כתבו בי"ט וכו' אע"פ שאיסור לאו הוא כיון שמסרו לה בפני עדים אלו אינה מגורשת שהרי העדים פסולין מן התורה וקמ"ל דלא בעינן עידי חמס. כתבו וחתמו בי"ט ומסרו לה בפני עדים כשרים עידי מסירה כרתי ומגורשת מן התורה אלא שהוא פסול מדרבנן דהוי כמזויף מתוכו. וק"ק דאמאי נקט יוה"כ אי משום שוגג שבת עדיף דהוי איסור סקילה ויה"כ איסור כרת. ואי משום מזיד י"ט עדיף דלא הוי אלא איסור לאו. וי"ל דאגב דרגיל התנא לשנות יוה"כ אצל שבת כדתנן השוחט בשבת וביו"כ נקט לה הכי ומשמע מהכא שאם כתבו בשבת ולא חתמו ומסרו לה בפני עדים כשרים הרי זו מגורשת דקייל"ן כר' אליעזר דעידי מסירה כרתי ואין העדים חותמין על הגט אלא מפני תיקון העולם וכיון שלא חתמו בו לא הוי מזוייף מתוכו וזה ברור. והנראה לע"ד כתבתי:
3