תשובות הרדב"ז חלק ה א׳תר״צTeshuvot HaRadbaz Volume 5 1690
א׳(תקלז) שוב על לשון הרמב"ם ז"ל פ' ט' מהלכות סנהדרין וז"ל ב"ד הגדול שבא להם מחלוקות בין בדיני נפשות בין בדיני ממונות בין בדין מדיני התורה אין מוסיפין עליהם אלא דנין אלו כנגד אלו והולכין אחר הרוב שלהן ואם בדין א' מן הנהרגין נחלקו דנין אלו כנגד אלו עד שיפטרוהו או יתחייב ע"כ. וקשיא לך מאי איכא בין דיני נפשות ובין הנהרגין ומאי איכא בין דנין אלו כנגד אלו והולכין אחר הרוב דרישא לדנין אלו כנגד אלו דסיפא דקאמר עד שיפטרוהו או יתחייב:
1
ב׳תשובה הא קייל"ן דאין מטין בדיני נפשות אחרי רבים לרעות אלא א"כ יש שנים מחייבים יתרים על המזכים דכתיב לא תהיה אחרי רבים לרעות אחרי רבים להטות הטייתך לטובה ע"פ אחד לרעה ע"פ שנים וכ"כ הרב בעצמו ראש פרק שמיני וקאמר הכא שאם בא להם דין ממקום אחר שנשאלה שאלה בפניהם שלא בשעת מעשה בין בדיני נפשות וכו' ונחלקו בדין אין מוסיפין עליהן כאשר מוסיפין בשאר בתי דינין אלא דנין אלו כנגד אלו והולכין אחר הרוב ופוסקין הדין אחר הרוב אפי' שיהיה ל"ו מחייבים ול"ה מזכים. אבל אם בא לפניהם דין מדיני הנהרגין כלומר הלכה למעשה דנין אלו כנגד אלו עד שיפטרוהו כלומר אפי' ל"ו מחייבין פטור או שיתחייב שיהיו ל"ז מחייבין ול"ד מזכין ומחייבין אותו דאיכא הטייה לרעה:
2
ג׳כללא דמלתא שלא בשעת מעשה חותכין הדין וקובעין הלכה לדורות. בשעת מעשה אין ממיתין אלא א"כ רבו שנים על המזכין. ואם ב"ד של כ"ג בא להם מעשה אין ממיתין אלא א"כ רבו שנים על המזכין ואם ב"ד של כ"ג בא להם מעשה ונסתפקו אז מוסיפין בדיינים עד שיתברר הדין או עד שיהיו ע"א שהוא ב"ד שלם. והנראה לע"ד כתבתי:
3