תשובות הרדב"ז חלק ו ב׳עTeshuvot HaRadbaz Volume 6 2070
א׳שאלת ממני על מה שכתב הרמב"ם פ"א מהל' תרומות וז"ל עכו"ם שקנה קרקע בא"י לא הפקיעה מן המצות וכו' משמע דפסק כמ"ד אין קנין. לעכו"ם בארץ להפקיע מן המצות. וא"כ מאי איריא משום דחזר ולקחה ישראל ממנו אפי' לא לקח הקרקע עצמו אלא אפי' לקח הפירות חייב בכל מן התורה ומה שפטורים אם נגמרו ביד העכו"ם היינו משום דבעינן דגנך ולא דגן עכו"ם כאשר כתב הרב בסמוך:
1
ב׳תשובה כוונת רבינו י"ל דאין קנין לעכו"ם בארץ ישראל להפקיע מן המצות לענין אם בא הקרקע ליד ישראל או נגמרו הפירות ביד ישראל אלא שיש חילוק שאם חזר הישראל וקנה גוף הקרקע חייב בכל לתת לכהן וללוי וגם חייב להביא בכורים. ואם לא קנה אלא הפירות וגמרן יכול לומר לו אני בא מכח העכו"ם וכו' כאשר כתב הרב וגם אינו מביא בכורים. ורבינו כתב שני הדינין על הסדר אבל אם לא חזר הישראל לקנות את השדה או שלא קנה הפירות קודם גמרן יש קנין לעכו"ם להפקיע מן המצות אפי' שחזר ישראל וקנה הפירות פטורים מן הכל אם קנאן קודם שבאו לעונת המעשרות אבל אם קנה אותם אחר שבאו לעונת המעשרות אעפ"י שמרחן העכו"ם חייב בכל מדבריהם ומשום דדיגון ישראל מחייב הוצרך קרא דגנך ולא דיגון עכו"ם. הא למדת שכל הפירות שמוכרים העכו"ם היום בא"י פטורים מכלום חוץ מהיין שדיגונו ביד ישראל שצריך לתקן כמ"ש הרב וכן נהגו וכן הזיתים ג"כ אם גומר אותו על ידו. והוי יודע שכל מה שכתב הרב בזה הפרק שחייב מן התורה היינו בזמן בית ראשון שבאו כולם. אבל בזמן עזרא לא באו כלם ולפיכך לא היו חייבין בתרומות ומעשרות מדבריהם וכ"כ ז"ל בסוף הפרק ומ"ש הרב בתחלת הפרק התרומה והמעשרות אינם נוהגין מן התורה אלא בא"י בפני הבית ושלא בפני הבית היינו קודם שנבנה בית ראשון ואחר שנבנה בית ראשין שבאו כולם אבל בבית שני לא באו כולם ונסתלקה השגת הראב"ד ז"ל ורבינו לא פסק כר"י דאמר תרומה בזמן הזה דאורייתא. וא"ת למאי נפקא מינה מה שקדש עזרא שכתב ז"ל כיון שעלו בני הגולה והחזיקו במקצת הארץ וקדשוה קדושה שניה העומדת לעולם לשעתה ולעתיד לבא הא לא קשיא דנתקדשה לענין שמטין ויובלות ובתי ערי חומה ובכורים וקדושת ירושלים והמקדש. אבל הא ודאי קשה שכתב הכא יראה לי שהוא הדין במעשרות שאינם חייבין בזמן הזה אלא מדבריהם בתרומה ע"כ. ובהלכות שמטה כתב אף ביאתם בימי עזרא מנו שמיטות ויובלות וקדשו בתי ערי חומה ונתחייבו במעשר ומשמע דשלשת הביאות שוות שנתחייבו במעשר מן התורה. וליכא למימר דמדרבנן קאמר דא"כ אפי' תרומה נמי. ותו דהשוה אותם לביאה ראשונה מה התם מעשר מן התורה אף בשניה המעשר מן התורה וי"ל דבהלכות שמטה דינא דתלמודא קאמרה דמשמע דוקא חלה ותרומה בעינן ביאת כלכם אבל במעשר לא בעינן ביאת כלכם והכא בהלכות תרומה כתב מה שנראה לו להשוות מעשר לתרומה שלא יהיה מעשר חמור מן התרומה וליכא לפרושי דאיירי במעשר בהמה דאין מעשר בהמה תלוי בקדושת הארץ שהרי נוהג בין בארץ בין בח"ל. וראיתי מי שכתב דלא הועילה קדושת עזרא כיון שלא באו כולם למפרע אלא מדבריהם אבל כל ימי הבית עשו הכל כדין תורה תרומות ומעשרות ושמטין ומנו יובלות כי היו מצפים תדיר בביאתם אבל אחר החרבן נתיאשו מביאתם ונשאר חיובם מדבריהם לבד בזמן הזה זהו דעת הרמב"ם ז"ל עכ"ל. ואינו נכון כלל כיון דבעינן ביאת כלכם ועדיין לא באו איך אפשר שהיו נוהגין בתרומות ומעשרות הכל כדין תורה מפני שהיו מצפים ביאת כולם ושיהיו התרומות והמעשרות למפרע מן התורה ואחר היאוש מדרבנן והלא עשרת השבטים גלו ולא נודע מקומם אים. אלא הנכון מה שכתבנו שאעפ"י שלא הועילה קדושת עזרא לחלה ולתרומה ולמעשר דבעי ביאת כלכם הועילה לשאר דברים. אי נמי דבהלכות שמטה ויובל איירי במעשר שני שנתחייבו מן התורה להביאו ולאכלו בירושלים דהא לא תליא בביאת כלכם וה"ה במעשר עני והתם איירי במעשר ראשון דס"ל ז"ל דחלה ותרומה ומעשר ראשון בעי ביאת כלכם ולפיכך אין חיובם בימי עזרא אלא מדרבנן והא דכתב מעשרות לשון רבים היינו מעשרות דעלמא א"נ מעשר ומעשר מן המעשר:
2