תשובות הרדב"ז חלק ו ב׳ע״גTeshuvot HaRadbaz Volume 6 2073
א׳שאלת ממני על ראובן שהלוה את שמעון ע"י שני ערבים לוי ויהודה ופטר ראובן את לוי ותבע כל החוב מיהודה ופרע לו אם חוזר יהודה ותובע את לוי חלקו ולוי אמר כבר פטרני ראובן המלוה הדין עם מי:
1
ב׳תשובה קושטא הוא שהיה ראובן יכול לגבות כל חובו מכל אחד מהם ואפילו שלא כתב לו מאיזה מהם שירצה לגבות גובה וכן דעת הגאונים והרמב"ם ז"ל ואע"פ שיש חולקים כדעת הרב אנו נוהגים ועל זה לא שאלת. אלא אם הפיטור מועיל אפי' להפטר מן הערב. וכתבו בשם הגאונים שנים שנכנסו ערבים ופטר המלוה אחד מהם יכול המלוה לתבוע כל הממון מהערב השני שלא פטר אותו לפי שהממון כולו נתקיים על כל אחד ואחד מהם ולאותו שפטר פטור ולאותו שלא פטר לא פטר ונשאר החוב עליו ועל הלוה עד זמן פרעונו. ע"כ ואם פטור זה ר"ל פטור לגמרי אפי' מן הערב לא ידעתי לזה טעם כי לקתה מדת הדין שזה לא נכנס ערב אלא בשותפות חבירו וסמך שאם יגבה המלוה ממנו כל החוב יחזור על הערב בחלקו וזה המלוה שפטר אותו הפסידו והזיק שעבודו של הערב שנשתעבדו זה לזה שאם יפרע האחד כל החוב יחזור על חבירו בחלקו. ותו דנהי דפטר אותו המלוה מהשעבוד שיש לו עליו מהשעבוד [שיש] לערב על הערב היכי מצי פטר ליה ונהי דאם יש ללוה נכסים חוזר הערב על הלוה אבל אם אין לו נכסים או שמת או שהוא אלם לא נמצא מפסיד. ולפיכך אני אומר שלא היתה כוונת הגאונים לומר שהוא פטור לגמרי אפי' מן הערב אלא דעתם לומר שפטור מן המלוה שאם לא ימצא נכסים לערב השני ולא ללוה אינו חוזר על זה הערב דסד"א שלא פטר אותו אלא ע"מ שיגבה חובו מן הערב השני או מן הלוה קמ"ל דפטור לגמרי מן המלוה והכי משמע סוף הלשון שכתוב ונשאר החוב עליו ועל הלוה משמע דלהא מילתא מהני מאי דפטר את הערב הראשון ולא לפטרו מן הערב השני. וכן נראה דעת הרא"ש בתשובה כלל ע"ג וז"ל ואין לומר דמהני מחילתו שלא יחזור שמעון ויוציא מראובן החצי מה שהוציא לוי ממנו הא ליתא דלאו כל כמיניה דלוי במחילתו להפקיע כח השותפין שיש להם זה על זה שכך הוא דינם שיכול המלוה לגבות מאיזה מהם שירצה ויחזור הפורע ויגבה משותפו מה שפרע בשבילו דכולן שותפין לפרוע חוב זה וכו'. ועל אותה של הגאונים כתב וז"ל ואין בזה שום הפך לדברי כי לדברי הגאונים היו ראובן ושמעון ערבים ולוי המלוה מחל לראובן מחלק ערבותו ובזה לא מחל מחובו כלום כי פרעון החוב הוא על יהודה הלוה ועל הערבים אין עליהם אלא שעבוד שאם לא יפרע יהודה שעבדו עצמם לפרוע בשבילו ואם מחל לוי לאחד מן הערבים שעבודו נשאר החייב קיים על הלוה ושעבוד על הערב עד זמן פריעתו ע"כ. ולא הוצרך הרב לטעם זה אלא כדי שלא יקשה על מה שכתב שאם מחל החוב מחל הכל כמבואר בתשובתו אבל לעולם אם גבה המלוה כל חובו מן הערב שלא נשאר עוד שעבוד על הלוה חוזר הערב על הלוה ואם אין לו חוזר על הערב שותפו שלא הועיל פטור המלוה לפטור את הערב מהשעבוד שיש לערב עליו וזה פשוט אצלי והארכתי בו בתשובה לחכמי צפת תוב"ב:
2