תשובות הרדב"ז חלק ו ב׳פ״הTeshuvot HaRadbaz Volume 6 2085
א׳שאלת ממני על אשה שתפרה לבעלה בגד ולא ישר בעיניו ונתקוטט עמה ואמרה הריני נזירה כשמשון שלא אתקן לך עוד בגד והפר לה מיד ושאלו אותה אם היא יודעת חומרות נזירות זה ואמרה שאינה יודעת ולפי ששמעתי שהוא חמור נדרתי בו והאשה אינה מתחרטת כלל:
1
ב׳תשובה נדר זה אינו כלום מכמה טעמים והרי הוא מותרת לתפור לבעלה כל מה שהוא צריך כאשר בתחלה חדא שהוציאה הנדר בלשון שבועה שאמרה שלא אתקן לך עוד בגד ולא אמרה אם אתקן לך עוד בגד ואיכא פלוגתא דרבוותא אי הוי נדר או לא ודעתי להחמיר בזה חדא דלא גרע מידות ותו שכבר נהגו העולם להוציא הנדר בלשון שבועה ובנ"ד איכא כמה טעמי להקל ולא כתבתי זה אלא להודיע שעיקר הדין תלוי במחלוקת ותו שהרי הפר לה הבעל וליכא למימר דנדרים דעלמא דיש להם היתר ע"י חכם מפר הבעל אבל נזירות שמשון שאין לו היתר ע"י חכם גם הבעל אינו מיפר דבשלמא חכם כיון שאינו מתיר אלא ע"י שאלה ונזירות שמשון ליתיה בשאלה לפי שהודר מפי המלאך לפיכך אין החכם מתיר אבל הבעל או האב מפר בלא שאלה הילכך כל הנדרים שוין ויכול להפר אם יש בהם עינוי נפש או מדברים שבינו לבינה וכן משמע לשון הפרה שבעל מפר את הנדר ומבטלו ואין לו כח להתיר את האיסור אבל החכם מתיר את האיסור ע"י שאלה ובזה תרצנו מה שכתב הרב ז"ל פי"ג מהלכות נדרים שאין האב והבעל מתיר כמו החכם אלא עוקר הנדר מתחלתו ומפירו ע"כ. קשיא לן דאסיקנא בפרק מי שאמר שמע מינה בעל מיגז גייז ואין מפר אלא מכאן ולהבא אבל החכם עוקר הנדר מעקרו והוא ז"ל פסק כן ולא היתה כוונתו הכא שכתב שהאב והבעל עוקר הנדר מתחלתו לומר שעוקר הנדר משעת הנדר אלא מכאן ולהבא מפר אותו כאלו מתחלתו לא היה נדר כלל ומשום הכי צריך שיאמר בלשון הפרה שהוא לשון ביטול ולא בלשון התרה דמשמע שהאיסור. חל אלא שהחכם מתירו והבעל אין לו כח להתיר האיסור אלא לבטל הנדר משעת הפרה כאלו לא נדרה אבל החכם מתיר הנדר מעקרו למפרע משעת הנדר וכבר הארכתי בזה בתשובה אחרת מ"מ למדנו שהבעל מפר הנדר ומבטלו כאלו לא נדרה הילכך אין חלוק בין נזירות שמשון לשאר נדרים ויכול להפר. וא"ת אין זה נדר עינוי נפש ולא תעבור על תנאה ואין כאן עינוי נפש לא קשיא שהרי תלתה הדבר בדברים שהוא בינו לבינה שלא תתקן לו בגד אע"פ שהיא מן המלאכות שאין האשה חייבת לעשות לבעלה ממש כיון שהוא מקפיד בדבר הויא ליה דברים שבינו לבינה שיצרך לבקש מי שיתפור לו מלבוש או מי שיתקן לו טלאי על בגדו שכל דבר שגורם איבה בינו לבינה הוי דברים שבינו לבינה ומיפר ממה נפשך. אבל מה שיש לדקדק אם תלתה נדרה בדבר שאינו בינו לבינה אם יכול להפר כיון שאם תעבור על התנאי נמצא שיש בנדר עינוי נפש או דילמא השתא אין שם נדרי עינוי נפש ואינו מפר ומלשון הרב ז"ל נראה שיכול להפר שכתב פ"ב וז"ל יש לאב ולבעל להפר נדרים שעדין לא חלו ולא נאסרה בהם כגון שאמרה היין אסור עלי אם אלך למקום פלוני הרי זה מפר ע"כ והרי אם אלך למקום פלוני לא הוי מדברים שבינו לבינה ואפ"ה מפר. וליכא למימר דהאי אם אלך למקום פלוני הוא מדברים שבינו לבינה כגון אם אלך לבית אביך וכיוצא בזה מדברים שהוא מקפיד דא"כ הוה ליה לפרושי ותו דאפי' תלתה הנדר בדברים שאינם בינו לבינה יכול להפר עתה שמא תעבור דתנן קונם שאיני עושה על פי אבא ועל פי אביך וכו' ר' עקיבא אומר יפר שמא תעדיף עליו יותר מן הראוי לו ר' יוחנן בן נורי אומר יפר שמא יגרשנה ותהא אסורה ליה ואפסיקא הלכתא כר' יוחנן בן נורי בנ"ד נמי יפר שמא תעבור על תנאה והרי היא נזירה ואין אדם חפץ באשה נזירה דנוול הוא לאשה. עוד יש היתר לנדר זה דכיון שלא אמרה אלא בשמשון לבד והיא אינה יודעת חומרות נזירות שמשון אע"פ שהיא יודעת שהוא חמור הוי כנדרי שגגות שאין צריכין שאלה לחכם וכ"ש למי שסובר שצריך שיאמר שמשון בן מנוח בעל דלילה שעקר דלתות עזה וכו' אבל היכא דאיכא תרתי שלא הזכיר אלא שמשון ואין יודע מה טיבו של שמשון לכ"ע אינו כלום וכבר הארכתי בזה בתשובות אחרות והכא תרעא רווח טובא וענין החרטה אינו מעלה ומוריד הכא בנ"ד דנזירות שמשון אינו בשאלה ואין חרטה אלא במקום שתועיל השאלה וברור הוא:
2