תשובות הרדב"ז חלק ו ב׳קי״גTeshuvot HaRadbaz Volume 6 2113
א׳שאלת ממני על אחד מהחזנים שאמרו שהיה משים מחלוקת בקהל והסכימו עליו מקצת הקהל והנאמנים וקצת חכמים והטילו חרם שלא יעלה עוד לתיבה להתפלל ואפי' לישב. אחר ימים קיבל עליו שלא יכניס עצמו בשום דבר מחלוקת והקהל והנאמנים נתרצו להחזירו למנויו וכן הסכימו רוב החכמים אשר היו בהסכמה הראשונה ונשארו שני חכמים שלא שאלו את פיהם והחזן עלה וישב במקומו בתיבה אבל לא נעשה שליח צבור ועתה שני החכמים מערערים לומר שעבר על החרס והשאלה היא אם עבר או לא ואם יכולין לעכב בהתרה כיון שהם מיעוט ואם היה צריך התרה או לא. עוד כתוב בהסכמה שקבלו עליהם החתומים בכח חרם שאם יעלה החזן לתיבה להורידו משם אם עברו החתומים שלא הורידוה כשעלה אם איתא שהיו צריכין להתיר החרם:
1
ב׳תשובה אם יש בתוך אותם שהסכימו בהתרה אחד מומחה היחיד המומחה חשוב כנגד רבים המנדים ואפי' למי שסובר דאין יחיד מומחה מתיר לבדו כנגד רבים המנדים מודה בנ"ד כיון דאיכא רבים עם המתיר כנגד אותם שאינם רוצים להתיר ומיהו אם יש בכלל אותם שלא התירו מומחין צריך מנין אחר כמותם וכן כתב הרא"ש והאי מומחה דאמרינן הכא לאו סמוך הוא אלא כל חכם מובהק ובקי בהלכות נדרים נקרא מומחה לענין זה וכן כתב הר"ן ז"ל והרא"ש כתב שאם נדה חכם יכול חכם כיוצא בו להתירו וכתב הרמב"ם ג' שנדו והלכו להם וחזר בו מהדבר שנדוהו בגללו מתירין ג' אחרים ומשמע מדבריו אפי' שלא יהיו גדולים כראשונים ואפי' לדעת הראב"ד שכתב ובלבד שיהיו חשובים וגדולים כראשונים מודה בנ"ד כיון שכולם הסכימו בהיתר עם רוב החכמים אפי' שנשארו שנים שלא התירו הרי הוא מותר. וא"ת בשלמא היכא דהלכו להם או מתו באים אחרים ומתירין אבל בנ"ד שהם נמצאים ולא התירו לעולם אימא לך שאפי' התירו אינו מותר דבשלמא כשהלכו להם או מתו איכא למימר שמא אם היו לפנינו היו מסכימים להתיר אבל היכא דאיתנהו ואינם מסכימים להתיר לעולם אימא לך שאינו מותר עד שיסכימו כולם. י"ל שמעולם לא נשמע במקומותינו שבביטול שום הסכמה תועיל מחאת יחיד כי על דעת כן הם מסכימים מתחילה שכשיסכימו רובם או מנהיגי הקהל לבטלה שיבטלו אותה והיחיד המוחה יהיה בטל וגם מן הדין כך הוא כך העלה ר"ש בר צמח בתשובה. וגדולה מזו כתב וכיון שנעקר הנדר אצל המרובים הו"ל היחידים המוחים בידם כיחידים המנדים ומחרימין שאין חרמן כלום ואם מחזיקין במחאתם אפשר שיש להם דין מנדה מי שאינו חייב נדוי ואם קודם שאלה עבר על גזרתם וחל עליו החרם מחאת היחיד עומדת כנגד עקירת הנדוי מעיקרו וחלקו אינו מופר. וכן הוא הסכמת הרשב"א וריב"ש שבכל מקום שנהגו להתיר על פי הרוב מתירין וכן דעת הרא"ש בכלל ה' דמתירין ע"פ הרוב ע"ש וש"צ זה לא עבר על ההסכמה כיון שהרוב התירו לא חש למיעוט כיון שהדין הוא דאזלינן בתר רובא ואפי' אם תרצה לומר שאחד יכול לעכב בהתרה טועה היה ולא נקרא עבריין וכבר פשוט המנהג להתיר חרמי הקהל בלא פתח וחרטה ולא חכם שעל דעת כן מחמירין שאם יגיע הזמן אשר קבעו אז תסתלק הסיבה אשר בעבורה החרימו שיהיה בטל ממילא. כללא דמילתא לכתחילה היה צריך דעת כולם ואם לא נתרצו המיעוט מותר מכאן ולהבא ואם עבר על החרם חלק המיעוט אינו מופר ואם לא עבר הכל מותר דאחרי רבים אזלינן בכל מילי כנ"ל:
2