תשובות הרדב"ז חלק ו ב׳ק״מTeshuvot HaRadbaz Volume 6 2140
א׳שאלת ממני על ראובן שאמר לשמעון מנה לי בירך ובאו לפני חכם אחד וטען שמעון [אין לך בידי אלא חמשים וגם] כבר עברה השמטה ואמר לו החכם חייב אתה שבועה השיב שמעון השמטה משמטת השבועה ופסק החכם שאין הדברים אמורים אלא היכא שנתחייב שבועה קודם השמעה ועוד רצה החכם לשמתאת שמעון עד שיודה אם החוב הוא אמת או לא ורצית לדעת אם יפה דן או לא:
1
ב׳תשובה לא תסמוך על פסק זה כלל דטעה בתרתי ועבר על לא יגוש את רעהו שאם לא תבעו בתחלה קודם השמטה או שתבעו והודה בזה לא נפל ספק וז"ל הרמב"ם והשביעית משמטת את השבועה שנאמר לא יגוש מ"מ לא לשלם ולא להשבע. בד"א בשבועת הדיינין וכל כיוצא בה מדברים שאם יודה בהם שביעית משמטתן ע"כ והלא אם היה מודה. עתה כיון שלא כפר בתחלה היה שביעית משמטתו אף השבועה משמטת כלל גדול יש בידינו כל טענה שאינה מחייבת ממין אינה מחייבת שבועה ואם כפר בתחלה ועדיין הוא עומד בכפרתו ג"כ פטור משבועה וכן דעת הרמב"ם ז"ל וז"ל הלוהו ותבעו וכפר בו והגיעה שמטה והוא בכפירתו והודה אחר שעברה שמטה או שבאו עליו עדים אחר השביעית אין השביעית משמטת תידוק מינה הא אם לא הודה אלא שעמד בכפירתו השביעית משמטת. וא"ת והלא אם היה מודה היה חייב ואמאי לא משבעינן ליה דכיון שהיה כופר בשעת השמטה לא נשמטה בשביעית וי"ל דלא מצי לאשבועי דהא בין לדעת התובע בין לדעת הנתבע אין כאן שבועה שהרי לדעת התובע שהיה חייב לו הרי כבר נשמטה בשביעית ולדעת הנתבע נמי פטור שהרי הוא אומר שאינו חייב לו כלום אבל כשכפר והודה אחר השמטה אין השמטה משמטת החוב שלא נתחייב אלא עתה אחר השמטה מחמת הודאתו דגרסינן בירושלמי פשיטא דא מילתא מלוה שהיא נעשית כפרנית אינה משמטת כפרנית שהיא נעשית מלוה משמטת ומלוה שהיא נעשית כפרנית היינו כשעומד בכפירתו אחר השמטה וכפרנית שהיא נעשית מלוה היינו כשהודה אחר השמטה ורבינו כתב איפכא כפרנית ונעשית מלוה אינה משמטת מלוה ונעשית כפרנית משמטת והראב"ד ז"ל נזדמן לו ספר משובש והיה כתוב בו הלוהו ותבעו וכפר וכו' השביעית משמטת הא אם עמד בכפירתו אין השביעית משמטת כפשוטו של הירושלמי מלוה ונעשית כפרנית אינו משמט ומשום הכי הקשה עליו וז"ל שאם הוא כמו שהוא פושט דברים כפשוטן מתני' דשבועות קשיא והשביעית משמטת את השבועה והרי זה עומד בכפירתו ע"כ. ואיברא דרבינו איפכא ס"ל דאם עמד בכפירתו פטור מן השבועה כפשטה דמתניתין דשביעית משמטת את השבועה בכל גוונא בין אם נתחייב שבועה קודם השמטה בין לא נתחייב שבועה כגון שלא עמדו בדין או כגון שהיה מודה לו ולא הספיק לפורעו עד שעברה שמטה פטור משבועה שאפילו אם יודה לו עתה שהוא חייב לו הרי השביעית השמיטו בין אם היה כופר מתחלה עד סוף ולא מצי לאשבועי דלפי תביעת התובע כבר השמיטה שביעית ולא משכחת לה דאין השביעית משמט אלא כגון שהיה כופר בשעת השמטה וחזר והודה דהודאתו השתא משוי ליה מלוה והרי לא עברה עליה שמטה. אבל סוגיית הירושלמי קשיא על רבינו לפי שטתינו זו שהיא הנכונה ואיכא לפרושי באחד מהדרכים אשר כתב הראב"ד ז"ל א"נ דהכי פירושה מלוה שהיא נעשית כפרנית שמתחלה נעשית כפרנית ואח"כ נעשית מלוה כגון שכפר ואחר השמטה הודה אינה משמטת כפרנית שנעשית מלוה שמתחלה נעשית מלוה כגון שהודה לו ואח"כ כפר ועמד בכפירתו עד שעברה השמטה ובשעה שעמד לדין עדיין הוא כופר שביעית משמטת מטעם דכתיבנא לעיל ושמא רבינו היה גורס בירושלמי איפכא מלוה שהיא נעשית כפרנית משמטת כפרנית שהיא נעשית מלוה אינה משמטת כללא דמילתא שבועה לא משכחת לה אחר השמטה שאם הודה אחר שכפר ממון חייב ולא שבועה. ומה שכתבת שרצה החכם לשמת את שמעון עד שיודה כיוצא בזו לא שמענו אלא מחרימין חרם סתם בתקנת הגאונים על מי שחייב לחבירו ולא יודה לו בד"א כשהיה שמעון כופר כשעברה שמטה שאם יודה לו עתה מתחייב לפרוע אבל אם שמעון היה מודה בתחלה או שלא תבעו עד שעברה שמטה אין מחרימין כלל שאפי' יודה לו פטור שהרי השמיטו שביעית ותו לא מידי:
2