תשובות הרדב"ז חלק ו ב׳קפ״בTeshuvot HaRadbaz Volume 6 2182
א׳שאלת קטנה שקדשוה אמה וקרוביה ומיאנה בארוסה בפני שלשה בעשרה לחשוון משנה פלונית והנה הב"ד לברר אם עדיין היתה קטנה כדי שתוכל למאן קבלו עדויות זה נוסחם:
1
ב׳העיד יצחק שברייגו בעדות גמור איך הוא יודע בבירור שהיתומה פלונית משלמת שנת י"ב בחדש כסליו הבא ראשון כי נמצא בעת לידתה ויודע הוא בבירור שנולדה בחדש כסליו אבל אינו יודע בכמה ימים לחדש אם בששה או בז' או בח' או פחות או יותר וזה הזמן ישלים עתה י"ב שנה בחדש כסליו הב"ר ואמר שיש לו עוד סימן לזה כי באותה שנה עצמה נולדה לו ליצחק הנזכר בת בחדש סיון ויודע בבירור שהיתה משלמת י"ב שנים בסיון זה הב"ר זה הועד בפנינו וכו':
2
ג׳העיד יצחק כלפי בתורת עדות אחר האיום איך יודע בבירור שהוא נעשה שליח מפלוני חמיה של אם היתומה הנזכר להביא את בתו פלונית ממקום פלוני בחדש אלול והיו דרים בבית פלוני. חמיה של אם היתומה הנזכר ובעלה אבי היתומה הנזכר ועמדו שם עד ר"ח חשוון ובזה חדש חשוון בתחלתו הלכו כולם לדור בבתים הידועים להם עתה פה מקום פלוני ואחרי היותם דרים בבתים הנזכר בתוך ט"ו ימים או ג' שבועות נולדה היתומה הנז' ויודע הוא בבירור שבזה החדש חשוון בט"ו בו או בג' שבועות משלמת י"ב שנה והיה זה וכו' זהו נוסח העדויות:
3
ד׳עתה ילמדנו רבינו מאור עינינו אם יש ממשות בעדויות אלו כיון דתרוייהו בקטנה קמסהדי או דילמא כיון שעדותן מוכחשת באי זה חדש היה אין בעדותן ממש ואת"ל שאין בעדותן ממש אם נאמנות בענין זה נשים כשרות המעידות שעדיין קטנה היא ולהורות אם יש להביא לזה ראיה מתשובת מהר"ם ב"ר ברוך ואם נסמוך עליה ותשובתו היא בתשובות מימוניות ובמרדכי ולתקן את לשון הרמב"ם דפ"ב דאישות ולחלק ולומר דלהחזיקה בגדולה צריך עדות אנשים אבל להעמידה בחזקתה חזקת קטנות בעדות נשים סגי וכתשובת מהר"ם ומה גם בנדון זה שבדקוה נשים כשרות ולא הביאה שתי שערות כלל ולא נשאר רק חומרא דקצת מפרשים ומדרבנן ובעולה אין כאן. על הכל יורנו מורנו ורבינו על פרטי הדברים ושכרו כפול מן השמים:
4
ה׳תשובה קטנה זו מיאונה מיאון לא מפני עדות העדים דעדות מוכחשת היא ולא מפני מה שכתב מהר"ם שהנשים נאמנות להעיד על השנים דודאי הוא חולק על הרמב"ם ז"ל שכתב בפ"ב דאישות אין סומכין על הנשים וכו' והדברים ק"ו אם האב שעדותו עדות בעלמא ועוד שהאמינה אותו תורה על בתו אינו נאמן לומר בתי זו בת י"ב שנה למכות ולא לעונשין כדתניא בפ' האומר כ"ש נשים דאינן כשרות לעדות שלא יהיו כשרות על השנים. ומה שכתב מהר"ם עלה דהך ברייתא ושמא ה"ה לענין מיאון כלומר שהאב נמי נאמן וה"ה לנשים ודבר תימה הוא איך נניח הודאי של הרמב"ם מפני השמא של מהר"ם ותו דטפי דמי מיאון למכות ועונשין מנדרים וערכין וחרמין והקדשות וק"ל. ומה שבא בשאלה לפרש דברי הרמב"ם כדי להסכימו עם מהר"ם אינו נכון אצלי כלל אלא על בדיקת הנשים שבדקו אותה ולא מצאו לה סימנים אני סומך להתירה בהסכמת הרמב"ם והרמב"ן והרשב"א והמגיד שכתב שכן נראה מן ההלכות וכן אנו נוהגים במצרים לסמוך על הנשים בבדיקת סימני הבנות בין להקל בין להחמיר ולא ראינו מי שערער על הדבר. והנראה לעניות דעתי כתבתי:
5