תשובות הרדב"ז חלק ו ב׳קפ״דTeshuvot HaRadbaz Volume 6 2184
א׳שאלת ילמדנו רבינו ראובן יצא מביתו לדעת והניח את אשתו ואת בתו בירכתי ביתו שלולות מכל טוב וילך למרחקים ונשמע מפי עכו"ם שמת [עדות] המתירה לינשא ואחר שעברו ימים ושנים שאבד זכרו הוצרכה האלמנה למכור חזקת הבית והחצר אשר היתה שם כדי לזון את עצמה ולארס את הבת הקטנה והקונה עשה מכירתו בחוזק ולא רצה לקנות עד שעשו ב"ד הכרזה גמורה וקנה מיד האשה ומיד ב"ד ומיד האפטרופוס שהושם מיד ב"ד על המכירה ההיא בעד הבת הקטנה וב"ד עצמם חתמו בשטר המכר וכתוב בתוך השטר ומכירה זו היתה בהכרזה גמורה וע"פ ב"ד ע"כ. ואחר שקנה הבתים בכל החזוקים הללו ירד לתוכם ובנה בנין נאה והוציא הוצאות עליהן ועכשיו הגדילה הבת ומערערת על המכירה שעשו ב"ד והאפטרופוס באמרה שאין המכר מכר שב"ד טעו למכור נכסים רטושין ועוד אומרת שהמכירה עצמה היתה בטעות כי ב"ד מכרו חזקת הבתים על פי התקנה בחשבם שהבתים הללו היה הקרקע של העכו"ם והחזקה של ישראל והאמת הוא שגוף הקרקע היה של ישראל כי ממושכנים היו מיד אביה לעכו"ם ובידה לפדותם וכיון שחזקה אין כאן מכירה אין כאן ורוצה לסלק את הקונה בלא דמים והקונה טוען שהוא קנה מיד האשה ומן אפטרופס ומיד ב"ד וירד ברשות ובנה שיפרעו לו דמי הבנין ע"פ שבועתו וילך לו כדין היורד ברשות. ועוד טען שיש לו ראיה ברורה שגוף הקרקע מן העכו"ם שכך נמצא כתוב בשטר המכירה שנעשה בערכאותיהם וכן הוא כתוב בשטרות שלו מיד ב"ד ומיד האפטרופוס ומיד האשה שמכר לו חזקה והעדים שהעידו ששמעו מן העכו"ם שהיו ממושכנות אצלו אין כח בעדות זה לבטל מה שנמצא כתוב בערכאותיהם ומה שהוא ידוע ומורגל בפי הכל וכ"ש שאפשר שהעכו"ם היה אומר כן לפי שלא אשר בעיניו הקנויה או לאיזו סבה אחרת ואין להאמין בהם אשר פיהם דבר שוא אלו הם דברי הקונה:
1
ב׳והמודה דן שהדין עם הקונה שלא לצאת מן הבתים עד שיפרעו לו הקרן והשבח וההוצאה מכמה טעמים חדא דאי בעי האי קונה מצי אמר להאי ברתא לא בעינא לאשתעויי דינא בהדך עד שתביא ראיה ברורה שמת מורישך וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ז מהל' נחלות אין היורשין נוחלין עד שיביאו ראיה שמת מורישן אבל אם שמעו בו שמת או שבאו עכו"ם משיחין לפי תומם אע"פ שמשיאין את אשתו על פיהם ונוטלת כתובתה אין היורשין נוחלין על פיהם ע"כ. ודבר פשוט הוא ג"כ שאין כח ביד האשה לערער על המכר מכח כתובתה ומטעם שנשארו הבתים בידה בעת שהלך בעלה שהרי היא בעצמה מכרה והאחריות עליה ומלבד זה היא מושבעת בתוך השטר שלא לערער על מכירה זו ומטעם זה נמי פשיטא שאין כח ביד הב"ד לערער על המכר ולהוציאו מן הבתים שהרי הם בעצמם מכרו לו ומצי אמר להו נהי דאחריות דעלמא לא קבלתון עלייכו אחריות דידכו לא קבלתון עלייכו ועוד מכח מי באים ב"ד אי מכח הבת עדיין לא ירדה לנחלה ואי מכח האשה הרי היא מכרה והיא אינה צריכה לא לב"ד ולא לאפוטרופוס מושבעת [היא] ואי מכח האיש אשר הלך ולא שב לביתו הא אין ב"ד נזקקין לנכסי גדול וכ"ש לזה שיצא לדעתו והניח נכסיו לדעתו. ועוד אפי' את"ל שהיה כח ביד הבת לערער כאלו היתה יתומה מ"מ האחריות עליה דהא אמרינן בפ' אלמנה נזונת א"ר יוסף אלמנה דזבינא אחריותא איתמי דזבין אחריותא איתמי ופירש"י ז"ל אם נמצאת השדה גזולה או משועבדת לאחר ובא הגוזל או הב"ח וטרפה מן הלוקח חוזר הלוקח על היתומים שהאלמנה שליח של יתומים וכן בי דינא וכו' הרי שאע"פ שנתבטל המכר לא הפסיד הלוקח זכותו מן היתומים דהוי כאלו הם עצמם מכרו וחוזר וגובה הקרן והשבח וכדאמרינן בפ"ק דמציעא הלכתא יש לו מעות ויש לו שבח ואע"פ שלא פירש לו את השבח דאחריות ט"ס הוא. ואין לומר דשאני התם שלא היה הטעות בדין אלא שטעו שלא ידעו שהיתה גזולה או משועבדת אבל הכא בנ"ד הטעות היה בדין שלא היה להם למכור נכסי רטושין וטעו בדין והם טועין בדבר משנה וחוזרין וכל דאיכא פסידא לבעל דין בחזרתם כגון בנ"ד שסתר ובנה והוציא כמה הוצאות משלה הב"ד הפושע ואין ליתומים לשלם הא ליתא דה"נ אפילו תימא שידעו ב"ד שהיו נכסי רטושין כדין מכרו דנהי דלא היה להם רשות למכור למזון הבת שהיתה גדולה מבת ש"ש מיהו יכולין היו למכור למזון האשה כדין האשה שהלך בעלה למדינת הים ובאה לב"ד. לתבוע מזונותיה כ"ש הוא שהאמת הוא שלא ידעו בשעת המכר שהיו נכסי רטושין אלא חשבו שהיתה אלמנה שמת בעלה בעדות ברור ויתומה שמת אביה ואין אלו טועין בדין ודמי ממש לההיא דנמצאת גזולה או משועבדת לאחר שהאחריות על היתומים. וגדולה מזו כתב הרא"ש ז"ל בתשובה והביאה הטור באבן העזר סימן ק"ד וז"ל וששאלת על הקרקע של יתומים שהכריזו ב"ד עליו למכרו להגבות לאשה כתובתה ואחר ההכרזה מחלה ליתומים כתובתה ושלחה מיד אחר מורשה שלא להגבות כתובתה ומכרו ב"ד הקרקע וכתבו האחריות על היתומים ועתה היתומים רוצים להוציא הקרקע מיד הלוקח כי אמר שלא כדין מכרוהו שכבר מחלה להם כתובתה. תשובה מרמה עשו ולא תעשנה ידיהם תושיה כי בית דין מכרוהו כי לא ידעו באותה מחילה טמירתה ואחריות המכר על היתומים. ואי איניש דעלמא היה בא להוציא הקרקע היו היתומים חייבים לפרוע ועתה נמי שהם באים להוציא מיד הלוקח האחריות עליהם הילכך אינה מחילה וישאר הקרקע ביד הלוקח עד כאן לשונו. הרי בפירוש שאע"פ שטעו בדין דקי"ל אין נזקקים לנכסי יתומים אלא א"כ רבית אוכלת בהם או להגבות לאשה כתובתה אפ"ה כיון דבשעת המכר לא ידעו באותה מחילה האחריות על היתומים והכא נמי נראה דלא שנא. ועוד אפי' תימא שהב"ד [חייב] ולא הבת מ"מ יש כח ביד הקונה שלא לצאת מן הבית עד שיפרעו לו כל הוצאותיו בנדון זה שהוא ממון שאין לו תובעים כמו שכתבתי. זהו מה שדן הדיין בדין זה. וקצת מהחכמים שהיו בב"ד בשעת המכר יעצו את התובע לאיים ולהגזים את הקונה בערכאות בעכו"ם עד שהוצרך הקונה לבא לפניהם לדין והעני הקונה היה צועק לאמר מי הוא התובע שלי ואמרו הב"ד אנחנו התובעים שלך אמר להם והלא אתם עצמכם מכרתם לי אמרו לו טעינו בדין והרי אנו חוזרין אמר להם א"כ לא אצא מן הבית (או) [אז] גזרו עליו חרם שיצא מן הבית ועשו עם הבת שתפרע לו מה שיראה בעיניהם באופן שהם נעשו תובעים והם נעשו עדים להעיד על עצמם שטעו בדין הם נעשו דיינים והוציאו מן הבית ופרעו לו כדין היורד שלא ברשות. יורנו מורנו אם הדין כדברי הדיין הראשון או כדברי הב"ד השני ושכרו כפול מן השמים:
2
ג׳תשובה הדין עם הדיין הראשון ויפה דן והב"ד השני העבירו על הקונה את הדרך ואפי' לפי סברתם שהמכר היה בטעות והטועה בדבר משנה חוזר מ"מ הקונה ברשות ירד כיורד בתוך שלו ושמין לו וידו על העליונה וזה פשוט יותר מביעתא בכותחא ולפיכך אין צריך להביא עליו ראיות כ"ש לפי דעתי אין כאן טעות והמכר מכר ולא היו יכולין לסלק הקונה בעל כרחו ואפי' לשום לו וידו על העליונה הגע עצמך אפי' שיצא לדעת כיון ששמעו בו שמת ואשתו מותרת להנשא ותובעת כתובתה ואין שם נכסים זולת קרקע זה האם נעגן אותה כל ימיה ולא נתן לה כתובתה מקרקע זה מפני שהן נכסי רטושין והא תנאי ב"ד הוא כשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי וכן הדין והטעם לענין המזונות האם תמות ברעב כיון שאין שם נכסים אחרים והתורה דרכיה דרכי נועם וא"כ הדבר ברור שאין כאן טעות שאפי' היו יודעים שהן נכסי רטושין כך היה הדין נותן למכור הקרקע לצורך מזונות האשה ומה לי אם הם נכסי רטושין או נכסי יורשין כיון שהדין נותן למכור הקרקע לצורך מזונות האשה והאי נכסי רטושין וכל מאי דאיתמר עלה איירי כגון שאין עליו כתובת אשה א"נ שיש נכסים לפרוע כתובת האשה או המזונות מזולת הקרקעות ולפיכך מורידין הקרוב לשדות ולכרמים כארוס אבל [אם] אין שם נכסים אלא קרקע זה הדבר פשוט מאוד שמוכרים אותו לפרוע כתובת אשתו או למזונותיה ויפה עשו בתחלה למכור. ואפי' מה שמכרו כדי לארס את הבת הקטנה מה שעשו עשוי דקיי"ל כרשב"ג דאמר ב"ד אביהם של יתומים וזה מוסכם כתבה הרמב"ם פ"ט מהלכות נחלות וז"ל וכל הדברים האלו כפי מה שיראה לדיין שכל ב"ד וב"ד הוא אביהם של יתומים ע"כ וכיון שראו ב"ד שהוא תקנה לבת למכור הקרקע כדי לארס אותה מוכרין כיון ששמעו בו שמת שחוששין לשמועה מפי תקנת הבת ואנן סהדי דאפי' אם הוא חי ניחא ליה בהכי וכ"ש אם לא היה אפשר למכור חלק מהבית לצורך מזונות האשה שהרי על כרחם היו צריכין למכור הכל ואין אני רואה טעם לחלק בין אם היתה חזקה או שהיה גוף הקרקע שלו כיון שהדין נותן למכור לצורך מזונות האשה. כללא דמילתא בדין מכרו את הבית ואין כאן טעות ויפה דן הדיין הראשון ואני מוסיף עליו שלא היו יכולין לסלק את הקונה בעל כרחו אפי' שיתנוו לו יציאותיו ומה שעשו הב"ד באחרונה שלא כדין עשו ונ"ל שטעו בשקול הדעת ולפי שלא בא זה בשאלה לא אאריך בו. והנראה לע"ד כתבתי:
3