תשובות הרדב"ז חלק ו ב׳רס״וTeshuvot HaRadbaz Volume 6 2266
א׳שאלת החכם המעולה נר"ו אבאר לך דיבור תוס' בשלהי מי שהיה נשוי המתחיל וכן בב"ח ושני לוקחין וכן באשה בעלת חוב:
1
ב׳תשובה הטעם שתפסו הדבור בתוספתא ולא במשנה לפי שהתוספתא ביארה דאיירי בבעל חוב ושני לוקחין ואשה בעלת חוב ושני לוקחין וא"כ היינו בבא דרישא דשתי נשים ולוקח ותלתא בבא בחדא גוונא למה לי וזהו שכתבו אמאי צריכי כל הני גווני ותרצו דאי מרישא דשתי נשים ה"א משום דליכא פסידא לשנייה כולי האי שהרי קודם שתחזיר על הלוקח היתה יכולה לגבות כתובתה מבעלה משעבודא של ראשונה שאע"פ שכתבה ללוקח דין ודברים אין לי עליך עדיין נשאר לה שעבוד אצל הבעל והשתא שחזרה על השנייה והוציאה מידה הפסידה שעבודה אשר היה לה על בעלה ויכולה השניה לגבות אותו הילכך כיון שאין פסידא לשניה הויא תפיסת הראשונה תפיסה אבל בבעל חוב מלוקח ה"א שאין יכול להוציא דהא איכא פסידא שאין לו על מי שיחזור שהרי אין שם נכסים זולת שני שדות הללו קמ"ל ואי אשמועינן לוקח כדי שלא תנעול דלת בפני לווין אבל אשה בעלת חוב שלא הוציאה כלום אימא לא צריכי כולהו. וא"ת לאשמעינן בעלת חוב ולישתוק מבעל חוב אע"ג שאין דרך התלמוד בכמה דוכתי לחזור ולבקש צריכות מהיפך וכן דרך התוס' ובעלי החדושין מ"מ הכא הצריכות פשוט דאי אשמעינן אשה בעלת חוב משום חינא אבל בעל חוב דעלמא אימא לא משום הכי צריכי ואי אשמועינן בעל חוב ואשה בעלת חוב ה"א. בעל חוב משום שלא תנעול דלת בפני לווין ואשה לגבי לוקח משום חינא אבל גבי שתי נשים דתרווייהו בעי חינא אימא לא מש"ה צריכי כולהו:
2