תשובות הרדב"ז חלק ו ב׳ער״אTeshuvot HaRadbaz Volume 6 2271
א׳עוד שאלת בזה הפרק כתב רבינו הספיקות אינו מטמא להם משמע דחייב להתאבל עליהם דהא לא נתמעטו אלא מטומאה דכתיב לא יטמא מטמא הוא על הודאי ואינו מטמא על הספק ובפרק ראשון כתב כל שלא שהה שלשים יום באדם הרי זה נפל אפילו מת ביום שלשים אין מתאבלין עליו והלא ספק הוא:
1
ב׳תשובה ולא שאני לך בין ספק לספק והלא נפל לא היה לו מעולם חזקת בן קיימא ולא בא לכלל חיוב להתאבל עליו אבל שאר ספקות שהם בני קיימא אלא שנולד להם ספק ממק"א חייב להתאבל עליו וקל להבין. אבל אי קשיא הא קשיא דבשלמא ביום הראשון שנוהג בו אבילות מן התורה ניחא אבל בשאר הימים דחיובייהו מדרבנן הוי ספיקא בדרבנן ופטור וכ"ת דאין הכי נמי דלא איירי אלא ביום ראשון ליתא דא"כ היה ראוי שיפרש ותו למ"ד דאין אבילות מן התורה כלל תקשי הך דתניא באבל רבתי הספקות מתאבלין עליהם ויש לתרץ דהחמירו בספק זה כיון דממה נפשך יש כאן אבילות אלא דלא ידעינן מי חייב החמירו לחייב את שניהם:
2