תשובות הרדב"ז חלק ו ב׳ר״צTeshuvot HaRadbaz Volume 6 2290
א׳שאלה ראובן שלוה משמעון סך מעות והיו שניהם רוצים לפרוש בים ממקום ההלואה אל מקום אחר וזמן הפרעון היה בתוך כך וכך ימים אחרי הגיעם אל מחוז חפצם והתנו ביניהם בעת ההלואה ששמעון המלוה קבל עליו אחריות הסחורות שיקנה ראובן מדמי ההלואה כל ימי היותם בדרך ספינה בלב ים עד בואם אל ארץ נושבת הוא מקום הפרעון ונתחייב ראובן לתת לשמעון בשכר קבלת האחריות סך כך מעות ויש ביניהם שטר על כל זה אלא שקבלת האחריות הנז' לא נטל עליו שמעון קנין רק בדברים בעלמא בעת ההלואה כדאמרן. ועתה כהיום הגיעו אל מחוז חפצם לשלום עם הסחורות שנקנו מדמי החוב ואתם ג"כ סחורות אחרות ותבע שמעון את כל מה שכתוב בשטרו וראובן משיב שאינו חייב לפרוע לו שכר קבלת האחריות כי מאחר שלא נטל קנין שמעון עליו לא נתחייב והיה יכול לפטור את עצמו אם היו נפסדים הסחורות וא"כ למה יפרע לו ואדרבה אם יתן לו מחזי כרבית וכנוטל שכר המעות שהלוהו ומה גם בהתנותם כן בעת ההלואה ואדעתא דהכי הלוה לו. ועוד טוען ראובן שהוא הוציא בסחורות ההמה מעות אחרות מלבד דמי ההלואה והיה הכל מעורב ולא הקצה וייחד הסחורות שקבל עליהם אחריות. עוד טוען שבשעת ההלואה כשקבל הסחורות עדיין הסחורות לא באו ברשותו והוי כמקבל על דבר שלא בא לעולם. ועתה יורנו רבינו אם יש בטענות ראובן ממש או בקצתם להפטר משכר קבלת האחריות ואם יש בנדון זה צד רבית מאחר שלא קבל קנין על האחריות והיה בעת ההלואה או מצד טענה אחרת על כל הפרטים יופיע אדוננו וישפיע ממרום חכמתו הרמתה ושכרו הרבה מאד. עוד על זה יפקח עיניו רבינו נר"ו והוא שאחרי בואם אל מחוז חפצם כתבו שער על סך המעות כולו בכללות דמי החוב ודמי שכר קבלת האחריות וחכם אחד הכתוב בשטר כלשון הזה מוסיף על הלשון הנהוג בשאר שטרות וז"ל ומעתה זיכו והשכירו לו מקום כל הצמר והסחורות שיש להם מהמעות הנ"ל והקנו לו כל הצמר שיהיה משכון על החוב הנ"ל והוא נותן להם רשות מעתה שימכור כל אחד מהצמר למי שירצה באופן שיגבו המעות לתתם לו לזמנים הנ"ל ע"כ. ועתה גם בזה יאיר עינינו אם תקן החכם המכתיב להוציא הענין מאיסור רבית בלשון זה העשוי אחרי הגיעם אל מחוז חפצם או אם מילתא כדקאי קאי ושכרו כפול מן השמים:
1
ב׳תשובה חזרתי על כל צדדי ואיני רואה טעם לפטור את ראובן כי מה שבא בשאלה לפי שלא נטל קנין והיה שמעון יכול ליפטר מן האחריות אין זה כלום שאפי' בלא קנין משתעבד וכן פסק הראי"ף פרק הנושא וז"ל הלכתא כרבי יוחנן דאמר חייב אני לך בשטר חייב ואפי' לא אמר אתם עדי וכ"ש אם אמר אתם עדי דבהא אפי' ר"ל מודה וכ"ש אם קנו מיניה משמע דאפי' לא אמר אתם עדי לא קנו מיניה כיון דכתב ליה בשטר מתחייב לר' יוחנן דקי"ל כותיה. הילכך בנ"ד כיון שיש שטר וסתמא דאמר להו אתם עדי כ"ע מודו דמשתעבד ואפי' לא אמר אתם עדי לרבי יוחנן דקי"ל כוותיה וכתבה הרמב"ם ז"ל פי"א מהלכות מכירה ואפילו לדעת אחרונים שחלקו עליו בשתי חלוקות בחלוקה שכתב לו בשטר אני חייב לך מנה כולי עלמא מודו דמשתעבד כאשר כתב בעל מ"מ ועיין במה שכתב הר"ן בפרק הנושא בפי' ההלכות ואפילו לפי דבריך שאם אין שם קנין לא משתעבד מאן לימא לן דלא הוה מקיים אנפשיה שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ואם משום דמחזי כרבית הדבר ברור דאין כאן אפילו אבק רבית. ואני יודע שיש כאן הערמת רבית אבל מה אעשה שכבר נהגו העולם היתר בדבר זה ואני רגיל לצוות לסופרים שלא יכתבו ההלואה וקבלת האחריות הכל בשטר אחד אלא כל שטר בפני עצמו כדי שלא יראה מתוך השטר שהוא הערמת רבית אבל מן הדין מותר הוא. ואם מפני שהסחורות היו מעורבות ולא ייחד הסחורות שקבל עליו אחריותן גם זה אינו כלום שהרי מסתמא כשכתבו שטר קבלת האחריות כתבו סכום הסחורות שקבל עליו אחריותן שאם לא כתבו כן לא נשתעבד ואפילו בקנין כאשר כתב הרמב"ם בפרק הנזכר וכיון שכתבו סכום הסחורה אין לך דבר המסויים גדול מזה ואדרבא יד ראובן היה על העליונה שאם נאבדו קצת הסחורה היה יכול ראובן לומר מזו שנאבדה קבלת האחריות כיון שלא נתפרשה וכיון דבכל גוונא היה מתחייב שמעון אין כאן טעם לפטור את ראובן ממה שנתחייב. ואם מפני שהסחורות לא באו עדיין לרשות ראובן לא ידעתי מהו והרי לא מכר לו הסחורות כדי שנאמר אין אדם מוכר דבר שאינו ברשותו אלא כשיקנה הסחורה חול שיעבוד האחריות וכן מעשים בכל יום. כללא דמלתא לא ראיתי לראובן זכות בכל טענותיו וכ"ש בהצטרפות מה שנעשה לבסוף שהרי נתרצה ראובן לשעבד כל הצמר לחוב של שמעון ודמי שכר קבלת האחריות ומה שהכתיב החכם בלשון השטר לא היה אלא כדי שלא יוכל לחזור בו אבל לענין הדין בלאו הכי היה חייב ראובן לשלם לשמעון מה שכתוב עליו בין מעיקר החוב בין דמי שכר קבלת האחריות ולא יכולתי להאריך בראיות לפי שהר"ץ היה נחוץ אבל זה נראה לע"ד:
2