תשובות הרדב"ז חלק ו ב׳ש״וTeshuvot HaRadbaz Volume 6 2306
א׳שאלת ממני אם מותר לומר לחבירו אלוה לך מנה כדי שתתן דינר לצדקה:
1
ב׳תשובה דבר זה העלה מהר"ר ישראל בשם התוספות דאסור ודבר תימה הוא דהא לא אסרה תורה אלא רבית גמורה הבא מהלוה למלוה מה אית לך למימר דרבנן גזרו הכא כיון דאיכא תקנתא לעניים לא גזור ודכוותה אמרינן גבי נכסי יתומים ואפי' ברבית דאורייתא מותר להלוות מעות של צדקה וראיה מירושלמי דמועד קטן ובבן סורר ומורה לוין ברבית לחבורת מצוה ולקדוש החדש ומדלוין ברבית לעשות מצוה כ"ש לגוף המצוה והא דלא נקט התם מעות של צדקה י"ל משום דקאי אהא דא"ר יוחנן לעיל גנב לאביו ולאמו ואכל בחבורת מצוה אינו נעשה בן סורר ומורה ולוין ברבית סתם משמע רבית של תורה הוא. הרי לך בהדיא שמותר ללוות ולהלוות בריבית קצוצה לצורך העניים ואע"ג דיש חולקים לא נחלקו אלא ברבית דאורייתא אבל רבית דרבנן כ"ע מודו שמותר. והא דתנן המלוה את חבירו לא יאמר לו אם יבא פלוני תכבדהו וכו' וכתבה הרמב"ם פ"ה מהל' מלוה ולוה לא איירי בעני אבל אם הוה עני מותר לומר אם יבא פלוני עני תאכילהו ותשקהו דבמקום דאיכא תקנת עניים לא גזור וא"ת אפי' עשיר נמי ליהוי מותר דלא אסרה תורה אלא רבית הבאה מיד לוה למלוה דאמר רבא שרי ליה לאינש למימר לחבריה שקול ארבע זוז ואוזפיה לפלניא וכו' וכתבה הרמב"ם בפרק הנז'. וי"ל דבשלמא הך דרבא אע"ג דהמלוה מרויח אין הלוה מפסיד מידי ולפיכך מותר אבל אסור לומר לו הא לך מנה בהלואה כדי שאתן דינר לפלוני שהרי הלוה נפסד וגם המלוה נהנה קצת שעשה הלוה מצותו והיינו מתני' דהמלוה את חבירו לא יאמר לו אם יבא פלוני וכו' ואין הדברים אמורים אלא שאין בדיבורו מצוה אבל היכא דאיכא מצוה כגון נדון דידן כדי שתתן דינר לצדקה אע"ג דאית ליה קצת הנאה מותר דאפי' רבית קצוצה התירו בירושלמי כ"ש הכא חדא דאין איסורו אלא מדרבנן ואיכא תקנת עניים ותו דלא מטא ליד מלוה הנאה גמורה הנראית לעין וכן העליתי בתשובה אחרת דמותר ללוות ברבית קצוצה כדי לפרנס העניים אם לא היה להם במה לפרנסם וסמכתי על הירושלמי:
2