תשובות הרדב"ז חלק ו ב׳ש״מTeshuvot HaRadbaz Volume 6 2340
א׳שאלת ראובן שדך אחת מבנותיו ללוי והתנה עמו להכניס עמה סך ידוע לנדונייתה בקנין ושבועה וקודם שנשאת נפטר ראובן לבית עולמו וחיי לכל ישראל שבק האם תטול הבת ההיא מה שקצב אביה לתת לה בנשואיה יותר על שאר אחיותיה ותחלוק עמהן בשאר הנכסים אף אם יהיו מרובין ויש בהן כשיעור הנדוניא ההיא לכל אחת והותר אף אם יזונו אלמנה של ראובן מהן או יתנו לה כתובתה כשתתבענה או אם יחלקו הכל בשוה:
1
ב׳תשובה כבר נשאלתי על זה וז"ל תשובתי בקוצר. דברים פשוטים אני רואה כאן שהרי לא נתחייב ראובן אלא להכניס עם בתו הסך הנז' בתורת נדוניא בשעת הנשואין וכיון שלא נשאת בחייו לא זכתה הבת המשודכת בשום דבר דמי שהשיא את בתו אמרינן שאם מת חולקות בשוה אבל במי ששדך בתו לא אמרו הילכך שורת הדין שיחלקו הממון לארבעה חלקים ותטול המשודכת חלק אחד אם מעט ואם הרבה ותנשא בו לשמעון כדי לקיים דברי המת דהא דאמרינן לפרנסה שמין באב לפחות אמרינן ולא להוסיף. אחר שכתבתי זה הקשה עלי אחד מן החכמים מתשובת ריב"ש סי' קכ"ט וז"ל אם כששדך את בתו ללוי ונדר לתת לו בנדונייתה כך וכך ונשתעבד בזה בקנין הדבר פשוט שגובה לוי מנכסי ראובן כל מה שנדר לתת לו ואפי' מן המשועבדים כיון שהוא רוצה לכנוס וכו' והוא הדין אם מת האב עכ"ל. אמרתי לו אין הנדון דומה לראיה מכמה טעמים חדא דמאן לימא לן שלא היה כתוב באותו קנין מעכשיו אבל בנ"ד כיון דלא כתוב מעכשיו לא הקנה לה דבר אלא עד שעת הנשואין ובשעת הנשואין כבר מת ואפי' תימא שלא היה כתוב באותו הקנין מעכשיו וסמך ריב"ש ז"ל עלה דהא דקי"ל זמנו של שטר מוכיח עליו והדבר ברור שאין הדברים אמורים אלא היכא שלא היה צריך לכתוב הזמן כי הך דריב"ש שהרי קדשה מיד ולא קבע זמן לנשואין אבל בנ"ד על כרחו היה צריך לכתוב זמן לקבוע זמן לנשואין ובכי האי לא אמרינן זמנו של שטר מוכיח עליו וזהו הדבר מבואר בעצמו בדברי הפוסקים וכל דבר שאינו נקנה מעכשיו אלא לאחר זמן אין הקנין מועיל דהא אהדר סודרא למריה. ותו דהתם היו נכסי הנדוניא מצויים בידו בשעת המתנה כמבואר בשאלה והכא בנ"ד מאן לימא לן שהיו מצויים בידו בשעת המתנה ועל המשודכת להביא ראיה כיון שבאה להוציא מחזקת היורשים. ותו דהך עובדא דשאילו מקמי ריב"ש הבת היתה גדולה וזכתה הבת בנדונייתה מכח הקנין שהדבר ידוע דלעולם אומדין דעת הנותן ודעת הנותן היתה לתת לבתו כדי שתכניס נדוניא עם החתן וכיון שהיא גדולה זכתה לעצמה ומזכה לאחריני אבל בנ"ד הבת קטנה והקטנה ולא הקטן אינו זוכה עד שתגיע מתנה לידו או עד שיזכה לו אחר וכן כתב הרמב"ם פ"ג מהלכות זכייה ואע"פ שהראב"ד חולק הדבר ידוע שעל הרמב"ם והעומדים בשטתו אנו סומכים תמיד וא"כ לא זכתה הבת ולא הבא מכחה. ותו דריב"ש דעתו הוא כדעת רבותיו דבשעת הקנין נשתעבד וקנה מקבל המתנה אע"ג שלא הגיע השטר לידו אבל הריא"ף ור"ח ורבים פסקו שצריך שיגיע השטר ליד מקבל המתנה ובנ"ד הדבר ברור שלא הגיע שטר הקנין ליד הבת ולא ליד המשדך וכיון שכן מצי האפטרופוס לומר קים לי כהריא"ף וסייעתו ואין בידינו כח להוציא הממון מחזקת היתומים. ומזה הטעם בעצמו אני אומר שאפי' יהיו שם קצת חכמים אומרים שמתנה זו היא מתנה מצי אפטרופוס למימר קים לי כדברי האומרים אין מתנה זו כלום כיון שהם בני סמכא. ולפי הטעמים האלו אפי' שהיה כתוב בשטר מעכשיו אינו כלום וכ"ש שלא היה כתוב בו מעכשיו. ותו דהתם היה הקנין בשעת הקידושין וכיון שלא היה יכול לחזור בו גמר ונשתעבד אבל בנ"ד שלא היו שם קידושין אע"ג דקנו מידו לא גמר ונשתעבד כי שמא ימצא טוב והגון מזה. תדע שהרי תלה את הקנין בקנס שאם יחזור בו מן הקנין יפרע כך וכך וכיון שנפלו הנכסים לפני היורשים יכול האפטרופוס לומר לא נשתעבדו נכסיו לקנין כזה שהרי היה יכול לחזור בו והאפטרופוס שהוא במקום האב יכול לחזור בו. וא"ת יבא עליו המשדך משני צדדים או תקיימו קנין אביכם או תפרעו לי הקנס. שתי תשובות בדבר חדא כיון שהקנין אינו כלום גם הקנס אין חייבים בו והוי קני את וחמור וכן כתב מהר"ר ישראל סי' קע"ג וז"ל דכיון שבקנין א' נעשה הוי כמו קני את וחמור כדמספקא לן פרק מי שמת. ותו שהקנס דמי בושתו הם ומזה הטעם גובין אותו בכל מקום וכן כתב הרא"ש ז"ל ובנ"ד לא ביישו שהרי מת ואנוס היה ולא נשתעבדו נכסיו אלא אם כן יהיה בחיים ויעכב בדבר ויכולות הבנות לומר נכסי אבינו אנו יורשות ואת קנסו אין אנו פורעות ודמיא קצת להא דאמרינן זו קשה בדיני ממונות שהבן מוציא מיד הלקוחות ואומר את זקני אני יורש וחובות אבי אינו פורע. ותו דבנ"ד הרי לוקחת כל מה שכתב לה אביה ואפשר יותר אבל בנידון של ריב"ש לא פסק אלא שאם נמצאו שם נכסים יגבו מהם אבל בנ"ד שיש יותר ויותר שתגבה המתנה ותירש עם הבנות בשוה לא אמרה אדם מעולם וכל אחד מהני טעמי הוי מספיק לבטל מתנה זו כ"ש בהצטרפות כל הטעמים וכל האומר דשיעבוד כי האי הוי כגבוי לא ידע בדיני ממונות כלום דהא קי"ל כל שטר הוי שיעבוד וקי"ל כב"ה דאמרי שטר העומד ליגבות לאו כגבוי דמי וא"כ לא שייך למימר בנ"ד דשיעבוד הוי כגבוי וק"ל והוא מפורש בדברי הפוסקים הלכך בנ"ד שורת הדין שתחלוק בשוה עם אחיותיה ולא יותר והנלע"ד כתבתי. דוד ן' אבי זמרא:
2