תשובות הרמב"ם קמ״טTeshuvot HaRambam 149
א׳נוסח תקנה תקנה הגאון המחבר במצרים יע"א
1
ב׳ואמר סלו סלו פנו דרך הרימו מכשול מדרך עמי הן היום כאשר עברו עלינו המים הזדונים והיינו נעים ונדים ולעת עתה רחם ה' על יראיו ותלי"ת נתקבצנו פה העירה ויהי כי באנו שמענו וימס לבנו על כי כל התלמידי חכמים חלק לבם איש לדרכו פנה ואין איש שם על לב את אשר ישנו פה בעיר ולכן הוכרחנו במעשינו להתקבץ ולרעות צאן קדשים ולראות צרת הצבור כבקרת רועה עדרו ביום היותו בתוך צאנו נפרשות ולהשיב לב אבות על בנים ולתקן את אשר עותו כי רבו מספר תלאותם אולי תעלה ארוכה כמו שאמרו את האובדת אבקש ואת הנדחת אשיב ולנשברת אחבש וכאשר שמנו לב לנחותם הדרך מצאנו נגע עון גדול אשר פשט ברוב הצבור בעונותנו והוא כי רוב ישראל אשר ברוב ערי מצרים שכחו דיני תורתנו והקילו מאד בטבילת נדה במי מקוה ובספירת שבעת ימי נקיים ונהגו מנהג מינות עד שהן רוחצות במים שאובין וחושבות כי בזה טהרו ממקור דמיהן ובזה הותרו לבעליהן ואין זה כי אם מינות גמורה והדבר אשר לא דברו ה' והן לוקחות אשה אחרת אשר היא טהורה ותשפוך עליה אותן המים השאובים וטהרה ממקור דמיה כי [הן] חושבות שאם תשפוך בעצמה אותן המים או שתשפוך עליה אשה אחרת אשר איננה טהורה לא עלתה לה טהרה כי אם בזאת שהשופכת תהיה טהורה ואף גם זאת מקפידות על עצמן ועושות לפנים משורת הדין וממתינים עד בין השמשות ואז שופכין עליהן המים הרעים מה נדבר ומה נצטדק עונותינו הטו אלה ולכן כאשר ראינו אנו וכל התלמידים וגדולי הזקנים גודל העון הזה וחטאתה כי כבדה מאד צרעת נושנת פשתה בעור הבהרת וידענו רוע מעשים אלו אשר מביאין את האדם למינות וגלוי עריות בפרהסייא לרבים ובטול דברי תורה ובטול דברי סופרים שהוא יותר מבטול דברי תורה כמו שאמרו ז"ל אין תפילין לעבור על דברי תורה פטור חמש טוטפות לעבור על דברי חכמים חייב והם ז"ל הזהרו ועשו סייג לתורה וגזרו כמה גזרות והדבר אשר היו מסופקין בם שמא מתוכה ילמדו דברים אחרים אשר לא כיוונו בהם היו נזהרין לבלתי יוציאו אותה מן השפה חוץ וכמו שאמרו הזהרו בדבריכם שמא תחובו חובת גלות ותגלו למקום מים הרעים וישתו התלמידים הבאים אחריכם וימותו והלא ידענו בעונותינו כי במקרה הרע הזה יכשלו וישתו כל ישראל הבאים אחרינו וימותו העל זאת נתקבצנו ודרשנו להם גודל העון הזה מאין כמוהו וכאשר נצטוינו על ידי הנביאים כמו שנאמר בן אדם צופה נתתיך לבית ישראל ושמעת מפי דבר והזהרת אתם ממני וידענו כי העון הרע הזה גורם רעה לעצמנו וגדול מנשוא עון גלוי עריות לא יכופר העון כמו שאמר הכתוב ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם ואנחנו סובלין עונם ונרדפין בעבורם כמו שנאמר והצופה כי יראה את החרב באה ולא תקע בשופר והעם לא נזהר ותבא חרב ותקח מהם נפש הוא בעונו נלקח ודמו מיד הצופה אדרוש ולמה נמות ובם אנחנו נמקים ומאז הימים הכרזנו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות והודענום עונש העון הזה ושהנדה קודם [שתטבל במקוה אפי'] שתכנס למרחץ ותרחוץ עצמה בכל מימות שבעולם [לא יועיל לה כלום] והרי היא בטומאתה עד שתבא במים במי מקוה צרורה והזהרנו אותם לספירת שבעה ימי נקיים כדת משה וישראל ואסרנו להן אותה הרחיצה אשר היו רוחצין מאז ומקדם כדרך המינין והודענו להם שהוא עון פלילי ומינות גמור' והוא הגורם לשקע שם טבילה מישראל והודענום שכל אשה אשר תרחוץ עצמה ואפילו בעצמו של יום טבלה במי מקוה אחר זה הרי היא תרבות רעה ופושעת פשע גדול שכל זמן שמחזיקין במינות זו יזלזלו בטבילה ויחזרו לומר אלו ואלו מטהרין ואחר שהזהרנו אותם כדת מה לעשות זה שנה אחת הנגע עמד בעיניו ולא חזרו למוטב אלא אחת מני אלף ועל הכל הנשים הרשעות אשר החזיקו במינות וקשה עליהן הטבילה הן הנה הוו לבני ישראל לצנינים בצדם:
2
ג׳הנה כו כן ראינו אנחנו החכמים והדיינים וכל הזקנים והת"ח לעשות תקנה זו ולהסכים עליה דהיינו שכל בת ישראל שלא תטבול במי מקוה אחר שתספור שבעה ימי נקיים כהלכות בנות ישראל ותרחוץ עצמה באותן המים הרעים כאשר מתחלה זאת האשה תצא בלא כתובה ואין לה לא כתובה ולא תנאי מתנאי הכתובה אחר שבררו עליה שאינה טובלת או שעברה על אחד מאלו השלשה אזהרות דהיינו שלא טבלה או שלא ספרה שבעת ימי נקיים או שרחצה כאשר מתחלה ואפילו שאחר כן טבלה וגם כל אלמנה שתבא לגבות כתובתה בב"ד אחר זמן הסכמה זו לא תטול פרוטה אחת עד שמגלגלין עליה בכלל שבועת האלמנה שטבלה לנדתה משעת תקנה זו והלאה ולא שמשה מטתה לעולם אלא אחר טבילתה במי מקוה כהלכת גוברין יהודאין אחר ספירת ז' ימי נקיים וגם שלא רחצה את עצמה כמו שהיו רוחצות מתחלה וכאשר נודע לב"ד שלא טבלה או שלא ספרה או שרחצה באותן המים הרעים אז אבדה כתובתה עקר ותוספת וכל תנאי כתובה וכמו כן לכל מי שתתגרש אם לא טבלה או לא ספרה או רחצה אין לה לא כתובה וכו' ואם אמר הבעל שעברה על אחת מאלו השלשה תקנות ואינו יכול לבררו אז לא תטול כתובה עד שתשבע שבועה חמורה בנקיטת חפץ שהיתה טובלת לנדתה אתר ספירת ז' ימי נקיים ושלא רחצה ואח"כ חייב הבעל ליתן הכתובה וקרינו הסכמה זו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות בתוך קהל ועדה והיתה אזהרה לכל ועל כל מי שירצה לישא אשה שלא ישאנה אלא בתנאים הללו ושאין לה כתובה ולא אחד מתנאי כתובה אלא בתנאי שלא תלך בדרכי מינין ולא תעבור על דת משה ושאין צריך להתרות עליה על כל פעם ופעם כי אם תקנה זו תהיה מהיום והלאה לכל השוכנים במצרים ובערים גדולים וקטנים ונמנינו אנו החותמים למטה שלא נדון מהיום והלאה אלא עפ"י תקנה הזאת ושלא נחליפה ולא נפסידה ולא נבטלה ולא יפחתו בה וכמו כן גזרנו על הבאים אחרינו דיינים וחכמים וזקנים שלא ידונו כי אם עפ"י הסכמה זו ויחזיקו בתקנה זו וירפאו את גדר דת משה ההרוס ושיהיה לשם שמים כדין תורת רבן של כל הנביאים לא עלי כתובת הנשים:
3
ד׳וכאשר פחדנו מב"ד שאינו מתוקן יעמוד אחרינו ויקלקל תקנה זו או יזלזל בה ולא יעשה על פי התקנה ויגבה הכתובה לאלמנה בלי גלגול זה על הטבילה ועל ספירת ז' ימי נקיים ועל הרחיצה או יגבה למגורשת מבעלה קודם שישבענה אחרמנא חרם גמור וגדול על כל ב"ד שיעמוד בכל ארץ מצרים שלא ידון אלא על פי תקנה זו ועל כל חכם או תלמיד חכם שיורה שלא על פי התקנה הזאת ויהיה הדין בכל ארץ מצרים כך עד ימו' המשיח והסכמנו על תקנה זו שידון בה בארץ מצריה מחדש סיון דתתקמ"ז ליצירה והלאה והכל אמת ופורץ גדר ישכנו נחש ונאמר שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך וכ"כ הסכמנו על כל איש אשר ידע על אשתו שעברה על אחד מאלו הג' עבירות ושתק ולא יגלה לב"ד כי אם בשעת הגרושין שב"ד חייבין להחרימו ולנדותו ולהפרישו מן הצבור והפקרת ממון כפי מה שיראה לב"ד וכפי הזמן והסכמנו על זה הסכמה גמורה אנחנו החתומים:
4
ה׳משה ב"ר מימון זצ"ל מבורך ב"ר נתן החבר שמואל הלוי ב"ר סעדיה שמואל ב"ר יוסף יצחק ב"ר ששון הדיין נר"ו יהודה הכהן ב"ר טוביה ז"ל אברהם החבר
5